מי צריך עוד הארי פוטר?
גם במובנים של תעשייה שממחזרת את עצמה לדעת כבר שנים, ההכרזה של השבוע על פריקוול להארי פוטר נשמעה מופרכת לחלוטין. נכון, ג'יי קיי רולינג מפתחת בינתיים את הסיפור על השנים המוקדמות של הארי הילד למחזה שיוצג בתיאטרון, אבל כשמדובר במכונת הכסף ההוליוודית זה רק עניין של זמן עד שהגרסה הקולנועית המקבילה תקום. יש הרבה חלקים מכעיסים בהחלטה הזאת: הראשונה היא שמדובר בתקופה משעממת למדי. בשנים האלה חי הילד שיהפוך לתקווה של עולם הקוסמים בתוך הארון של משפחת דארסלי. מעבר לתחושות הסימפטיה ליתום הממושקף (שהיו לנו מספיק גם כך) אין שם כל ערך מוסף. עוד חלק מכעיס הוא שרולינג עצמה התחייבה לעזוב את העולם המופלא שיצרה לאחר הספר האחרון, וכעת נראה שהיא חוזרת בה מההבטחה הזו תמורת האפשרות לחלוב ממנה עוד קצת מזומנים.
אבל מה שבאמת מסוכן כאן הוא התהליך הגדול יותר, שממנו הזהירו כבר מוקדם יותר השנה סטיבן ספילברג וג'ורג' לוקאס: מגמת המשיכה הקיצונית של מותגים מוצלחים עד לגבול המיאוס. הארי הוא כמובן רק דוגמא אחת ברשימה ארוכה מ"שליחות קטלנית" ועד "שודדי הקאריביים" של סדרות שלא יודעות שובע. התהליך הזה הרסני גם לתעשייה (כישלון של סרטים יקרים בסמיכות גדולה מדי עלול להוביל לקריסה של אולפן), אבל הוא בעיקר פוגע במה שנזכור ממה שהתחיל בתור סיפור נפלא ושובה לב. תאוות הבצע מסתבר הרסנית לעולם הקוסמים הרבה יותר מאשר כל לורד אפל רב עוצמה.
פנינים שחורות
זה אולי נשמע כמו משפט שנלקח מסרט מדע בדיוני נדוש במיוחד, אבל הסרטים שעליהם כולנו נדבר בשנים הבאות כבר נמצאים שם בחוץ, עכשיו זאת רק שאלה של מי יושיט את היד וייקח אותם. לרשימה האקסקלוסיבית הזאת קוראים "Black List" והיא כוללת בתוכה את התסריטים הטובים ביותר שלא עובדו עדיין לסרטים. מדי שנה מצביעים המפיקים בהוליווד על התסריטים הטובים ביותר שקראו. כל הצבעה שווה נקודה אחת ובהתאם לכמות הנקודות נקבע גם המיקום של כל תסריט בתוך הרשימה. למה זה חשוב? כי 7 מתוך 12 הזוכים האחרונים בפרס התסריט באוסקר (מעובד ומקורי) יצאו מתוכה, כמו גם 3 מתוך 5 הסרטים שזכו בפרס החשוב מכולם ("ארגו", "נאום המלך" ו-"נער החידות ממומבאיי").
השבוע פורסמה הרשימה בפעם התשיעית (החלה ב-2004) ובראשה מתייצב "Holland, Michigan" של אנדרו סודרוסקי (תסריטאי אלמוני לחלוטין) עם 46 קולות. העלילה מתארת את סיפורה של אישה מהמערב התיכון שחושדת שבעלה בוגד בה ומנהלת חקירה עצמאית נגדו. בהמשך נמצא גם סרט שמתעד את ניסיונותיו של סטיבן ספילברג הצעיר להתגבר על הקשיים בדרך להשלמת "מלתעות", סיפור הקמתה של סוכנות הביון הבריטית MI6 וסיפורו של פעלולן אופנועים שמאובחן בדמנציה ומתכונן לקפיצה האחרונה בחייו. רוב הסיכויים שבשנה הבאה נדבר לפחות על אחד מתוך 72 המובחרים האלה בהקשר של הפרסים הגדולים.
שוברי קופות
שבוע שני לנחיתתו של "ההוביט" על המסכים וכצפוי גם אותו הוא מסיים במקום הראשון (31 מיליון). עם זאת מדובר בירידה די חדה (57%) לעומת סופ"ש הבכורה, נתון שמחזק את המגמה שעליה דיברנו בשבוע שעבר: הסרט השני בסדרה יעשה הרבה כסף, אבל ממש לא בטוח שיעקוף את קודמו. ההפתעות ברשימה מתחילות מהמקום השני והלאה. "והרי החדשות 2" מוכיח את פוטנציאל הקאלט שלו עם 26 מיליון דולר מרשימים.
"לשבור את הקרח" של דיסני מחזיק כבר שבוע חמישי בשלישייה הראשונה ומוסיף עוד 19 מיליון לחשבון (שהגיע כבר ל-344 מיליון בסה"כ), אבל מתחתיו התמקמו להם השבוע סרטי האוסקר שעברו לתפוצה רחבה. "חלום אמריקאי" השתווה לענק האנימציה עם 19 מיליון משל עצמו, כשמאחוריו מגיע "להציל את מר. בנקס" (גם הוא של דיסני) עם 9.3 מיליון. הסופ"ש הקרוב ינעל את 2013 ויתחיל את עונת המלפפונים האיכותית הרבה פחות בקולנוע. כך שלפחות עד מרץ יש מספיק זמן להשלים פערים.
טריילר השבוע
עם כל הבעייתיות של ריבוטים, חייבים להודות: זה של "כוכב הקופים" היה מוצלח במיוחד. מה שמותיר נעליים גדולות במיוחד לממשיך דרכו שמגיע שלוש שנים אחריו. החלק הטוב ביותר בסרט הראשון היה ההתמקדות בקוף אחד שייצג את החיבור בין עולם האדם לעולם החי. הפעם סיזר וחבריו הם השולטים בעולם שבו בני האדם סובלים מווירוס קטלני, כששני הצדדים מתחזקים הפסקת אש שברירית שעלולה להתפרץ בכל רגע ולהוביל למלחמה קיצונית בין המינים. הקאסט כולו עבר מהפך מהסרט הקודם ויכלול הפעם את גארי אולדמן, ג'ודי גריר וקרי ראסל. הסרט ייצא לבתי הקולנוע ב-11 ביולי.
הטוב, הרע והמכוער
הטוב: הטריילר היפהפה ל"דרקון הראשון שלי 2" הוא כל מה שחובבי אנימציה איכותית יכולים לחכות לו. הגרסה הזאת לא כוללת ספוילר די גדול שנכלל בטריילר המקורי.
הרע: קיצוץ אכזרי הוציא שורה של סרטים זרים מעולים מהרשימה הסופית לאוסקר. בלי ישראל מול אירן, על מה עוד יישאר לנו לריב בימים שלפני הטקס?
המכוער: דמותה של אנה פאקווין (רוג) נחתכה מהסרט הבא בסדרת "אקס מן" במהלך העריכה הסופית. הבמאי בריאן סינגר טוען שמדובר בשיקולים אמנותיים בלבד, אבל לכו תוכיחו שזה לא בגלל שגם הוא פשוט לא זיהה אותה עם בגדים.