בואו נשחק ב"מתי הבנתי שהסרט הזה הולך להיות מאעפן"! האפשרויות כדלקמן:
1. כשהבחור החמוד והביישן שוכר נערת ליווי לראשונה בחייו ואומר לה "אף פעם לא עשיתי את זה, אני מרגיש מלוכלך" והיא משיבה "אתה מרגיש מלוכלך? כבר היו לי שלושה קליינטים היום".
2. כשהדמות של קייט מקינון אומרת לחברתה למשרד שהמחשוף שלה לא מקצועי וקולגה יוצא להגנתה ואומר "עשית לה עכשיו באדי שיימינג?".
3. בבדיחת הפלוצים הראשונה.
כולם מועמדים ראויים, אבל הזוכה חייב להיות מספר 4: כבר בטריילר. מדובר בקדימון מהסוג המבאס שחושף פחות או יותר את כל העלילה, ובמקרה של הסרט הזה מדובר בחיסכון מטורף של זמן וכסף - אהבתם את הטריילר? כנראה תאהבו גם את הסרט. ולהפך, כמובן. אין בסרט הזה שום דבר מפתיע מספיק כדי שיהיה צורך להקפיד על ספוילרים, אבל הנה תקציר נקי: בסניף של חברת היי-טק גדולה בשיקגו עובד ג'וש, טיפוס "נורמלי" שאוהב ללכת על בטוח (ג'ייסון בייטמן). הוא המבוגר האחראי של המשרד, כי הבוס האמיתי, קליי (טי.ג'יי מילר בגרסה מרוככת של הדמות שלו ב"עמק הסיליקון"), הוא הבן האימפולסיבי והילדותי של הבוס המנוח.
במשרד עובדים טיפוסים "מוזרים ומשעשעים" - קייט מקינון היא מנהלת משאבי אנוש לחוצה ופוליטקלי קורקטית מדי, ונסה באייר ("SNL") היא מנהלת המשרד החמודה והלחוצה ורוב קורדרי הוא סתם בחור מעצבן. עוד במשרד - מתכנתת שהיא גם גאונה וגם לוהטת, טרייסי (אוליביה מאן, "אקס מן: אפוקליפסה"), הפנטזיה הגברית של האקרית בהתגלמותה והשידוך המתבקש לג'וש, על אף הפרש גילאים של עשור לפחות וכימיה בסיסית מינוס.
רגע לפני חג המולד מופיעה באופן ספייס קרול (ג'ניפר אניסטון), אחותו של קליי ומנכ"לית החברה, שמאיימת לסגור את הסניף הכושל ונותנת לחבורה המגוכחת יממה לגייס לקוח חדש. הפתרון - איך לא, מסיבה ענקית ומוגזת שתוכיח לאותו לקוח (קורטני בי.ויינס, "אמריקה נגד או.ג'יי סימפסון") שמדובר בחברה משפחתית ולבבית ולא בתאגיד קר. אגב, זה לגמרי תאגיד קר, שלא יהיה לכם ספק, אבל כנראה שאם יש חמישה אנשים במשרד שמחבבים אחד את השני זה מספיק כדי שמוסר ההשכל יהיה על ערבות הדדית וכאלה.
מה קורה אחר כך? כל מה שהייתם מצפים שיקרה בסרט על מסיבה במשרד שיצאה משליטה. מישהו מחליק במדרגות, אי הבנה שקשורה לסמים, המון אדם ששמע על המסיבה בעקיפין, זוג שחותר למגע אבל מפריעים לו, אנשים מצלמים איברים מוצנעים במכונת צילום. האמת? חלק מהסיטואציות הנדושות הללו מצליחות להיות כמעט מבדרות. יכול להיות שהסרט היה חביב ונסבל אם הוא באמת היה על מסיבה מטורללת במשרד וזהו. אך למרבה הצער, בבתי ספר לקולנוע מלמדים שלדמות צריך להיות רצון חזק שיגרור אותה לסיטואציות קיצוניות, אז למה שלא נבנה עלילת בסיס שמשלבת שלל רצונות חזקים גנריים ותמות שחוקות כמו אומץ נגד זהירות, סכסוכים משפחתיים, יחס לבבי לעובדים והקולגות נגד קפיטליזם חזירי וגם קצת רומנטיקה. המסיבה היא רק חלק מהסיפור ולא בהכרח החלק הכי משמעותי.
התרגום העברי העלים את חג המולד מהכותרת, אבל האמת שגם במקור החג לא נוכח באמת. זה היה יכול להיות סרט על ערב השנה החדשה באותה המידה. יפה שחסכו מאיתנו הטפות מוסר נוצריות, אבל השאירו בשלב מאוחר יחסית של הסרט רצף של שוטים יפים של הרס ואימה במשרד, שמעוצבים בצורה שמזכירה ציורים נוצריים ושחזורים תיאטרליים של לידת ישו. טוב, לפחות נזכרו שהסרט נקרא "מסיבת כריסמס במשרד". חבל שזה סתם פילר לעלילה "האמיתית" - שכבר עזבה את המשרד לטובת הרפתקאות חוץ משעממות בהשתתפות הדמות הכי מרגיזה בסרט - הסרסורית במופרעת בגילומה של ג'יליאן בל ("הלילה שלפני").
יש כמה דברים בסרט שבכל זאת קצת עובדים, ובדברים הכוונה בעיקר לשחקניות. קייט מקינון מדהימה כרגיל, גם אם הדמות שלה היא בעצם שתי דמויות בלי הרבה קשר אחת לשנייה, וגם ונסה באייר חמודה לאללה. המנצחת האמיתית כאן היא ג'ניפר אניסטון - היא מצחיקה, יודעת ללכת מכות ומרושעת ברמות של דיסני, אבל מי שאמורים להיות "הטובים" בסיפור הם טיפוסים כל כך מביכים, שקל יותר לקחת את הצד שלה. גם טי.ג'יי מילר חמוד כמו דובון פרווה אבל די מעיק לעקוב אחרי סדרת הכשלונות והפדיחות שלו. לזכותו ייאמר שברגעים הדרמטיים יותר הוא קולע. דווקא הזוג הראשי, בייטמן את מאן, בינוני איש-איש בדרכו. אפילו לא גרועים, סתם משעממים נורא. הסרט יותר מזכיר אותם מאשר את השאר: די סחי, פחות פרוע ממה שהוא רוצה שנחשוב, מצחיק לפעמים, לא אסון מוחלט אבל גם לא משהו שתזכרו עד חג המולד הבא. בינוני כמו פד לעכבר עם הלוגו של החברה וקופונים לפוקס כמתנה לחג.
צמצום פערים: האם היה שווה להשלים את "Don't Think Twice" ו"חסידודס" לפני גמר 2016? כן ולא
לקראת סוף השנה האזרחית אני מנסה לדחוס כמה שיותר סדרות וסרטים שפספסתי לאורך 2016 ללוח הזמנים שלי. השבוע, בין סוף העונה של "אטלנטה" לבינג' של "Fleabag" (שתיהן מומלצות מאוד), תפסתי שני סרטים שמאששים את החשד שלי שקיגן מייקל קי שכח איך ישנים. לא, ברצינות, על פי IMDb, לוח הזמנים שלו השנה היה צפוף ברמות של מועמד לנשיאות. אבל לא עליו רציתי לדבר, אלא על "Don't Think Twice", דרמה קומית שלא הוקרנה בישראל אבל קפצה לי בפיד שוב ושוב בחודשים האחרונים, בייחוד אחרי "לה לה לנד".
כמו במחזמר עם אמה סטון וריאן גוסלינג, גם כאן יש זוג אוהבים שההצלחה של אחד מהם יוצרת קרע ביחסיהם. ג'ק (הנ"ל) וסמנת'ה (ג'יליאן ג'ייקובס מ"קומיוניטי") חברים בקבוצת אלתורים ניו יורקית קטנה. הם מעלים מופעים צנועים באולם צנוע ובמחיר ממש ממש צנוע, אז מובן מאליו שהם לא מרוויחים מספיק כסף כדי להחזיק את התיאטרון הקבוע שלהם בחיים. במקביל לסגירה הצפויה הזוג מוזמן לאודישן לתוכנית מערכונים פופולרית. כשאחד מהם אכן מתקבל לתוכנית, הקבוצה נדרשת לבצע חשבון נפש, קולקטיבי וגם אישי.
התסריט סבבה, הדמויות מאופיינות טוב, השחקנים בסדר, אבל הוא לא עשה לי כלום. להפוך את רוב הדמויות שלך לדושבגים מרוכזים בעצמם זה אולי אותנטי ואמין יחסית לסרט, אבל גם מעצבן. היה ממש קשה להחליט מי מהם הכי נורא - סמנת'ה האוקוורד תמידית, ג'ק האנוכי או בכלל מיילס השחצן (מייק בירביגליה, שגם כתב וביים). כל זה עוד מילא, אבל איך יכול להיות שצחקתי כל כך מעט בסרט על קומיקאים? הבסיס של הסרט הרבה יותר דרמטי מקומי, שזה בסדר, אבל כשכבר יש הופעות שאמורות להצחיק, זה מרגיש כמו חוג דרמה זול במתנ"ס. שותפי לצפייה אפילו טען ש"מסיבת השנה" יותר מצחיק כי "לפחות מדי פעם מישהו חוטף בעיטה לביצים או נופל או משהו".
למרבה המזל ראיתי עוד סרט, אחד שדווקא כן הוקרן בישראל. את "חסידודס" לא הלכתי לראות בקולנוע כי הטריילר והשם העברי שלו מבאסים, אבל הוא התגלה כסרט די בלתי ייאמן, אחת הקומדיות המשונות והמצחיקות של השנה. יכול להיות שזה אפילו סרט האנימציה לילדים הכי מטורלל מאז "הקיסר נפל על הראש". אפילו התקציר שלו פסיכי: החסידות הפסיקו להביא תינוקות לעולם ובמקום זה הן מעבירות משלוחים. יתומה אנושית שגדלה במטה חברת המשלוחים החסידית מפעילה מחדש בטעות את המכשיר שמייצר תינוקות, מה שמאלץ אותה ואת המנהל המיועד של החברה, חסידה בשם ג'וניור (אנדי סמברג), להחזיר עטרה ליושנה ולקחת את התינוקת הביתה. ג'וניור שבר כנף אז אין ברירה אלא להשתמש במטוס שטוליפ היתומה בנתה בעצמה. בין המכשולים שיחכו לצמד בדרך נמצאת חבורת זאבים, שבפקודת זכר האלפא שלה (שלום שוב לקיגן מייקל קי) יכולה להפוך לגשר, צוללת או מכונית.
התסריט אולי מקושקש בטירוף, אבל הדמויות כאלה חמודות והבדיחות כל כך מצחיקות שלמי בכלל אכפת. מצד שני, הסרט מעלה המון שאלות שעלולות להטריד את מנוחתכם בלילה שאחרי הצפייה: אם בעולם הזה חסידות הן שמביאות תינוקות, מי החליף אותן כשנטשו? האם פשוט הפסיקו להיוולד ילדים? האם טוליפ וג'וניור מאוהבים, ואם כן, האם יש עם זה בעיה מוסרית כלשהי? למה לאנשים בסרט הזה יש שיער כחול, ורוד או בלונדיני-פלטינה והאם זה קשור איכשהו למחסור בחמצן במסע הראשוני שלהם הביתה? למה חסידות לובשות בגדים של אנשים (ועוד לא דיברנו על היונה שחובשת פיאה)? והכי חמור, למה לכל הציפורים יש שיניים? למה אנימטורים ממשיכים לצייר, שוב ושוב, שיניים אנושיות לציפורים? זה פאקינג חומר לסיוטים.