קחו סרט הרפתקאות פנטסטי המבוסס על סדרת ספרים מוכרת. שימו במכונת הצילום. קחו את מה שיצא וצלמו אותו שוב. עכשיו שוב. ושוב. כן, שוב. האם התוצר שקיבלתם כבר דהוי מספיק כדי שלא תבינו מה קורה, מי כל האנשים האלה, מה הם רוצים ולמה? יופי, אתם כמעט שם. שלחו בפקס ואת מה שיתקבל בצד השני צלמו שוב במכונת צילום, רצוי כזאת שהצבע כבר כמעט אזל בה. ככה פחות או יותר "המגדל האפל" נראה. שכפול נחות של תוצרים אחרים, לא ברור, לא מעניין, זניח ומרגש כמו נייר טיוטה למדפסת.
לפני ש"המגדל האפל" היה פלופ קולנועי, הוא היה סדרת ספרים מאת סטיבן קינג. הסדרה מלווה את האקדוחן רולנד בדרכו אל המגדל האפל, מסע שנמשך מספר ספרים בהשתתפות דמויות שונות ומגוונות. חבל שבמקום להפוך את הסדרה העשירה ומלאת הפרטים הזו ל"שר הטבעות" או "הארי פוטר" הבא, קיבלנו סרט יחיד די עלוב. יותר מזה, מוזר שדווקא כשהמרדף אחרי הפראנצ'ייז הגדול הבא בעיצומו, "המגדל האפל" דוחס עלילה של סדרה שלמה לתוך 90 דקות בלבד, בלי לרמוז להמשכים צפויים ובטח בלי טעם של עוד. זה נראה כמו סרט לא גמור או כזה שרובו התפוגג בחדר העריכה, רק שהוא נראה, כתוב ומשוחק כל כך רע שקשה לדמיין שמדובר ביצירת מופת (או סתם סרט סביר) שהסטודיו שחת.
אם בסדרת הספרים הגיבור הוא האקדוחן, כאן הפוקוס עבר לילד מעצבן בשם ג'ייק (טום טיילור) שלא החליט אם הקול שלו כבר התחלף או לא. הוא יתום מאב ולא יודע שיש לו כוחות על כל כך מדהימים שבעולם אחר רשע גנרי, אלים ומלוקק בחולצה צמודה (מת'יו מקונוהיי) זומם תוכניות שטניות סביבו. כולם, בעיקר האבא החורג המניאק ברמה מטרידה שלו, בטוחים שהוא פסיכי כי הוא לא מפסיק לחפור על האקדוחנים והמכשפים שהוא רואה בחלומותיו. למזלו, באותו עולם מקביל מחכה לו גם אבא חלופי בדמות גבר שתקן ומנותק רגשית (אידריס אלבה), הוא-הוא האקדוחן. במרכז כל המהומה נמצא "המגדל", שמגן בעצם נוכחותו על העולם מפניי שדים ומפלצות. או משהו כזה.
קורים כל מיני דברים בסרט, אבל כשמנסים לתאר את העלילה יש צורך להתעכב שוב ושוב כדי להסביר את הפרטים הקטנים. זה מילא. הבעיה היא שהסרט לא מספק את אותם פרטים. להסביר מה קורה ב"מגדל האפל" זה קצת כמו לתאר את החלום המוזר שחלמתם אתמול בלילה, כולל המשפט החוזר "ואז… קרה משהו, לא הבנתי לגמרי". בכל סצנה מצטברות עוד ועוד שאלות שיוותרו ללא תשובה לנצח. זו קליפה ריקה של סיפור, עם כל הקלישאות שציפיתם לראות בסרט כזה, רק בלי ערך מוסף, עומק או אפילו רגש כלשהו. אם יצא לכם לקרוא את הסדרה או אפילו רק את "האקדוחן", הכרך הראשון, כנראה שכבר הבנתם שכל קשר בין המקור והעיבוד הקולנועי מקריים בהחלט. ממש כמו הקשר בין כישורי המשחק של אלבה ומקונוהיי לבין מה שאשכרה תראו בסרט הזה. זה עיבוד כל כך כושל שיותר מעניין לקרוא את התקציר של הספרים בוויקיפדיה מאשר לצפות בו.
אז אפשר להצטער ש"המגדל האפל" לא מורכב, אפל או מגניב כמו המקור, אבל מדובר במקרה כל כך אבוד שהאכזבה האמיתית כאן היא שאין מספיק צחוקים. אם הסרט היה עובר את הגבול הדק בין טיפשי ומטופש או כולל אפילו גרם אחד של קאמפ, לפחות היה אפשר להרגיש משהו כלפיו. זו הפעם הראשונה שאני נותנת ציון כל כך נמוך לסרט בלי לצאת ממנו כועסת, מזועזעת או אפילו במצב כפית. האמת שגם זה סוג של הישג - סרט שהושקעו בו מיליוני דולרים שלא מצליח לעורר שום תגובה רגשית. ובעצם, מתי כבר יוצא לנו לשבת על כיסאות נוחות בחלל ממוזג ופשוט להתרוקן מכל רגש, מחשבה או עניין? בעולם התזזיתי והקשוח הזה, מדובר במוצר שיש בו צורך ואולי אפילו חשיבות.
mako תרבות בפייסבוק