לקראת סוף אוקטובר חובבי אימה נהנים מכמות בלתי מבוטלת של סרטים שיוצאים בהתאם לרוח חג ההלואין האמריקאי. בין סרטי האימה מלאי ההייפ שיצאו וייצאו בקרוב - כמו "הנזירה", הסיקוול המצופה ל"הלואין" עם ג'יימי לי קרטיס והרימייק ל"סוספיריה" - הגיח לו מהצללים "מנדי", מותחן אימה ביזארי בכיכובו של ניקולס קייג' שזכה רק לתפוצה מוגבלת בארה"ב (וככל הנראה לא יופץ בארץ, פרט להקרנה בפסטיבל הסרטים בחיפה). למרות זאת ובלי יותר מדי הייפ מקדים, "מנדי" התגלה כסרט ייחודי ביותר בנוף של ז'אנר האימה/סרטי נקמה – ואף זכה לאהדת המבקרים, שלרוב נוטים להמעיט בערכו של הז'אנר. "מנדי" יצא לפני כמה ימים בלבד בארה"ב, אך ככל הנראה כבר הבטיח את מקומו ברשימות סוף שנה וצפוי להופיע שם בצמרות דירוגי סרטי האימה הטובים ביותר שיצאו ב-2018.
העלילה מתרחשת בשנת 1983, ובמרכזה עומד רד מילר (ניקולס קייג'), חוטב עצים המתגורר בבקתה מבודדת ביערות ארה"ב עם אשתו האמנית מנדי (אנדראה רייזבורו). חייהם הצנועים והשלווים עוברים טלטלה כאשר כת של נוצרים אדוקים חוטפת אותם ומחסלת את מנדי. בעקבות זאת, רד (שלשמו משמעות שנתייחס אליה בהמשך), השבור מחליט לצאת למסע נקמה שלא בטוח ייצא ממנו חי.
לכאורה מדובר בסיפור פשוט ומוכר על אדם שנעשה לו עוול ובעקבות זאת מחליט לצאת למסע נקמה שישנה אותו לעד. אבל "מנדי" הוא לא עוד מותחן אימה או סרט נקמה רווי אקשן ודם. הוא 121 דקות של סיוט סוריאליסטי ומסוגנן, שהוא תענוג לעיניים ובו זמנית עינוי לנשמה. הוא ביזארי ומטריד, הוא נוגע בנושאים אפלים והוא לא פחות מחוויה מטלטלת שתשאיר אתכם פעורי פה. ראוי להזהיר שהוא לא לבעלי קיבה חלשה או לב חלש, מאחר שהוא רווי באלימות וגם לא מעט gore ודם.
אחד הדברים שהופכים את "מנדי" למשב רוח כה מרענן בז'אנר הוא הבימוי הייחודי של פאנוס קוסמטוס ("מעבר לקשת השחורה"), בנו של ג'ורג' קוסמטוס, שחתום על סרטי אקשן מצליחים משנות ה-80 כמו "רמבו "2 ו"קוברה". ניכר שפאנוס שואב השראה מיצירותיו של אביו ואולי גם זאת הסיבה שהוא ממקם את "מנדי" בשנות ה-80, אך אין ספק שהוא גם בעל טביעת אצבע ייחודית משלו, כזו שבקלות יכולה להפוך אותו לאחד הבמאים הבולטים בז'אנר האימה העכשווי. רוב הסרט צבוע בצבע אדום בוהק המשרה אווירה פוסט-אפוקליפטית ונוף המזכיר סרטי מדע בדיוני. האדום העז שמלווה את כל הסרט (ומופיע גם בשמו של גיבור הסרט – רד מילר), לא מעניק רק מראה מסוגנן היטב, אלא גם מחזק את הנושאים המרכזיים של הסרט; האדום הוא הצבע של האהבה והרומנטיקה - והוא גם השנאה, הנקמה והדם. נוסף על כך, גיבור הסרט חווה חלומות וסיוטים שצצים ברגעים שונים בסרט, שנעשו באנימציה ייחודית וגם קצת מטרידה שמוסיפה רובד נוסף לווייב האפל של הסרט.
פן נוסף מאוד בולט בסגנון של הסרט הוא הצילום, שאחראי עליו הצלם בנג'מין לוב. רוב הסרט מתרחש בשעות הלילה ואי אפשר שלא לשים לב לשוטים חשוכים בעלי מראה "מגורען" ואולד-סקולי, האופייני לצילום בפילם. הסרט אמנם צולם במצלמת קולנוע דיגיטלית "אלקסה" כמו למרבית הסרטים בימינו, אך במהלך הצילום נעשה שימוש בעדשה אנאמפורפית, המעניקה מראה של סרט בפורמט "סינמסקופ", שהיה נפוץ בעבר, מה שמעניק תחושה "רטרואית" לסרט. יוהאן יוהנסון אחראי על פסקול הסרט, באחד מהסרטים האחרונים שעשה לפני מותו הפתאומי בפברואר השנה. גם הפסקול הוא אלמנט משמעותי לאווירה האפלה והסוריאליסטית של הסרט, כאשר יוהנסון משתמש באלמנטים של מוזיקה אלקטרונית, רוק כבד ורוק פסיכדלי (קינג קרימזון, למשל, מתנגנים על רקע כותרות הפתיחה).
השחקנים בסרט הם הדובדבן שבקצפת, כאשר ללא ספק מדובר בשיא בקריירה של ניקולס קייג', ו"מנדי" הוא אחת מתצוגות משחק מהבולטות שלו בשנים האחרונות. קייג' לא צריך יותר מדי דיאלוג כדי לעשות את העבודה, הוא מספק את הסחורה דווקא ברגעים בהם הוא לא מדבר, ודי בקלוז אפ על פניו מלאות השנאה, האבל והטירוף כדי להפוך את ההופעה שלו לבלתי נשכחת. ליינוס רואץ', המגלם את מנהיג הכת האימתני ג'רמייה, יכול בקלות להיכנס להיכל התהילה של הרשעים האימתניים בז'אנר בשל תצוגת משחק מושלמת. לא קל להיכנס לנעליו של ג'רמייה, שהוא לא רק פנאט של ישו ושוביניסט שמוכיח כי יש לא מעט אמת באמרה כי "גברים מפחדים שנשים יצחקו עליהם ונשים מפחדות שגברים ירצחו אותן" (מרגרט אטווד) - אלא גם אדם הלוקה בשיגעון גדלות עם נגיעות של פסיכופתיה א-לה פרנק בות' מ"קטיפה כחולה". למרות שמדובר בדמות קשה, רואץ' עושה זאת בהצטיינות יתרה, כזו שמעוררת בצופים חלחלה עמוקה בכל פעם שהוא מופיע על המסך. חשוב לציין גם את אנדראה רייזבורו ("מראה שחורה") המגלמת את זוגתו של רד, מנדי. רייזבורו עושה עבודה נפלאה בגילום דמות מעט אניגמטית, די מוזרה, אך גם בעלת נפש רגישה ועדינה.
לסרט לוקח זמן להתניע, כשמרבית האקשן (שכולל בין היתר קרב מסורים) מתרחש בחציו השני. אך למרות שהוא מתפתח באיטיות לעבר האירוע המחולל, הסרט מנצל את הזמן לביסוס הקשר הרגשי של הזוג, המהווה הכנה טובה למה שצפוי לנו בהמשך וגם עוזר להפוך את ההתרחשויות בהמשך הסרט לקורעות לב במיוחד. למרות שיש בו אלמנטים בדיוניים שעשויים אולי לגרום לתחושת ניכור מסוימת מההתרחשויות, עדיין נעשתה עבודה טובה בביסוס הסיפור והדמויות, שיגרמו לכל צופה לקוות שהגיבור יצליח במשימתו. בשורה התחתונה, מדובר בסרט מסוגנן מאוד וביזארי לחלוטין ואחד מסרטי האימה/נקמה הייחודיים שיצאו בשנים האחרונות. הוא לא לכל אחד אבל אם אתם מחובבי הז'אנר (אימה ו-gore) ואנשים עם ראש פתוח שמוכנים לראות סרט מטלטל וייחודי, כדאי בהחלט לתת ל"מנדי" צ'אנס.
דירוג: 4.5 כוכבים