בשנת 1989 יצא לאקרנים "בית קברות לחיות", עיבוד לספרו של סטיבן קינג בעל אותו שם, שיצא לאור שש שנים לפני כן. הביקורות היו מעורבות, אך עם הזמן ובעיקר בשנים האחרונות, הפך "בית קברות לחיות" לסרט קאלט בעל קהילת מעריצים נאמנה. כמה סצנות גוֹריות ודמויות בלתי נשכחות הפכו את הסרט לחביב במיוחד על חובבי האימה, למרות שבכללותו לא מדובר בסרט מבעית במיוחד, אלא יותר בסרט אפל וטראגי. נוסף לכך, שלושים השנים שעברו מאז לא בדיוק החמיאו לסרט המקורי, ולכן הגיוני שבהוליווד חשבו שיהיה זה רעיון טוב לבצע עיבוד מחודש. אבל כמו כל רימייק, יוצרי הסרט נאלצו לחפש את האיזון בין הרצון להצדיק את החידוש ולהביא דברים חדשים לסיפור ישן ומוכר, והרצון לרַצות את קהילת המעריצים של הסרט המקורי. והתוצאה היא רימייק שאמנם מציע כמה חידושים מקוריים, אך לא באמת מצליח להצדיק את קיומו.
לואיס קריד (ג'ייסון קלארק), רופא במקצועו, מחליט לעבור יחד עם אשתו רייצ'ל (איימי סימץ) וילדיהם אלי וג'ייג' לבית באזור כפרי במיין. בחצר האחורית של ביתם מתגלה "בית קברות לחיות", שהוקם על ידי ילדי האזור לטובת חיות המחמד שלהם, שמוצאות את מותן לעתים קרובות בשל משאיות רבות שנוסעות בכביש הראשי. המשפחה מתחברת לשכן התימהוני אך חביב ג'אד, אלמן שגר באזור מאז ומעולם. החיים השלווים מקבלים תפנית לא נעימה כשלואיס מגלה שצ'רץ', חתול המחמד של אלי, נדרס למוות. ג'אד חושש מההשפעה שתהיה למותו של חתולה האהוב על אלי ומעודד את לואיס לקבור את צ'רץ' בחלקה אינדיאנית בתוך בית הקברות לחיות. מהר מאוד מתברר שכל מי שנקבר בחלקה האינדיאנית חוזר לחיים, אבל קצת שונה משהיה פעם. משם הדברים רק הולכים ונעשים אפלים וטראגיים יותר עבור משפחת קריד ושכנם ג'אד ולא נוסיף פרטים נוספים כדי למנוע מכם ספוילרים.
ברימייק נעשו כמה שינויים שחלקם בהחלט משדרגים את הסרט המקורי ואילו אחרים עלולים לעצבן את קהל המעריצים של של הספר ו/או של הסרט המקורי. חשוב לציין שאת התסריט לסרט משנת 1989 כתב סטיבן קינג בעצמו, כלומר אין ספק שהוא נאמן מאוד לספר. אבל לזכותם של צמד הבמאים, קווין קולש ודניס וידמאייר,ייאמר שהשינויים שנעשו ברימייק רובם יעילים ובהחלט נדרשים. כי בכל זאת, עד כמה ששמורה לסרט המקורי פינה חמה בליבנו (גייג' היה ונשאר אחד הילדים המפחידים שנראו בסרטי אימה) - יש בו כמה אלמנטים שלא עומדים במבחן הזמן. חלק מהשינויים נועדו להרחיק את הרימייק מהסרט המקורי כדי שהצופים לא ירגישו דז'ה וו חזק מדי וזה בהחלט מובן - אך שינויים אלה גם מרחיקים את הסרט מהספר, דבר שמעריצי קינג בהחלט לא יחבבו.
"בית קברות לחיות" הוא אולי לא אחד הספרים הכי מפחידים של קינג, אך כאמור, הוא בהחלט אחד האפלים ביותר שלו. הוא מתעסק במוות, באובדן ובאבל בצורה הכי טראגית שיש, בלי פשרות ובלי הנחות. הספר נכתב בזמן שקינג ומשפחתו גרו בסמוך לכביש, שבדומה לעלילת הסרט הוביל למותם של לא מעט חיות מחמד. קינג פחד שהכביש המסוכן יגבה את חייהם של ילדיו הקטנים, ומתוך הפחד והחרדה של קינג נולד "בית קברות לחיות". גם הרימייק הנוכחי מצליח לחקור לעומק את הנושאים האלו בצורה יעילה, באופן שהוא גם מעורר הזדהות וגם מעורר תחושות של פחד וחרדה. רייצ'ל היא אולי הדמות שהכי נאבקת בנושאים האלה, בעיקר משום שכבר בילדותה נאלצה להתמודד עם מוות במשפחה כשאיבדה את אחותה, זלדה. על אף שהסיפור שלה עם אחותה ביזארי במיוחד, הצופה יכול בהחלט להזדהות עם תחושת הפחד והרתיעה מכל מה שקשור למוות ועם הרצון שלה להגן על ילדיה מפני תחושת האובדן.
זלדה, אגב, היא אחת מאותן הדמויות הבלתי נשכחות מהסרט המקורי, שברימייק הנוכחי מצליחה להיות די מצמררת, אך לא מספיק בלתי נשכחת כמו הזלדה המקורית (שרודפת אותנו בחלומות עד היום). החתול צ'רץ', לעומת זאת, הפעם הרבה יותר אימתני מהגרסה הקודמת שלו ותהיו בטוחים שהוא הולך לצמרר אתכם במיוחד. תצוגת המשחק של כל צוות השחקנים מעולה וניתן להגיד שברובה אף משכנעת יותר מהסרט המקורי. במיוחד דמותה של אלי, שמגולמת על ידי השחקנית ז'טה לורנס שלמרות גילה הצעיר מצליחה לתת הופעה משכנעת במיוחד. פיתוח הדמויות לא מצוין, אך איימי סימץ עושה גם היא עבודה מעולה בתור רייצ'ל, אולי הדמות הכי מפותחת בסרט.
למרות הקצב האיטי יחסית, "בית קברות לחיות" מצליח לספק כמה רגעים מותחים במיוחד, אם כי הבמאים קצת יותר מדי מסתמכים על הקפצות (Jump Scares). חלק מאותן ג'אמפ סקרס מתבססות על הידע הקודם של הצופים, אלו שזוכרים היטב את הסרט מהאייטיז ומגיעים עם ציפיות מוכנות מראש. הבמאים משתמשים בציפיות הללו כדי לעשות הפוך על הפוך, ולהפתיע את המעריצים בדרכים אחרות. אבל אל דאגה, זה נעשה בצורה שתגרום גם למי שלא ראה את הסרט המקורי לקפוץ מהכיסא בבהלה.
ובכלל, "בית קברות לחיות" מצליח לבסס את האווירה האפלה והתחושה שבכל רגע יקרה משהו גרוע יותר, וזו בהחלט עבודת בימוי טובה. רק חבל שהשליש האחרון של הסרט מתרחק, אולי יותר מדי, מכוונת המשורר. בעוד שבסרט המקורי הנימה בה מסתיים הסרט היא טראגית - ברימייק, הסרט מסתיים בצורה שהיא אמנם לא אופטימית במיוחד, אך קצת קלילה מדי. אין שום בעיה שהסוף יהיה שונה מהסרט המקורי, אך הוא פשוט לא מתאים לטון שנקבע בחלקיו הראשונים של הסרט. בהתחשב בכך שמדובר בסרט שמתעסק בהתמודדות הקשה עם מוות ואובדן - ואכן בשני השלישים הראשונים עושה זאת בצורה רצינית למדי, הסרט נגמר במעין קריצה שמרגישה כמעט תלושה ולא ממש מכבדת את חלקיו הראשונים. הגבול בין טרגדיה לקומדיה מטשטש בדקות האחרונות של הסרט וזה קצת מפחית מערכו.
מפחיד לעתים, אך לא מספיק מטריד כפי שאמור להיות, "בית קברות לחיות" הוא ניסיון טוב ואף מבדר, אך לא עושה עבודה מספקת בהחדרת חיים חדשים בסיפור ישן. עם זאת, מי שלא מכיר את הסיפור עלול בהחלט למצוא הנאה בסרט אימה די אפקטיבי. הרימייק ניסה להשיב לחיים את "בית קברות לחיות", אך כמו כל מי שנקבר בחלקה האינדיאנית, הוא אמנם חזר לתחייה, אך איבד את עצמו בדרך.