חמש שנים עברו מאז שיצא הסרט "לזמן את הרוע", בבימויו של מאסטר האימה ג'יימס וואן ("המסור"), שהפך להיות חלק ראשון מסיפור אימה שרק הולך ומתרחב ליקום קולנועי שובר קופות בניצוחו של וואן. מאז יצאו ספין אופים, סיקוולים ופריקוולים ("לזמו את הרוע 2", "אנאבל", "אנאבל 2") וכעת מגיע תורו של ספין אוף מצופה נוסף, שמתפקד בו זמנית גם כפריקוול ל"לזמן את הרוע 2": "הנזירה", שמספר את סיפור הרקע של הנזירה האימתנית שהפחידה צופים רבים בסרט השני בסדרה.
ההישגים הקופתיים של "הנזירה" (והסרטים הקודמים בסדרה) מוכיחים שהקהל צמא לסרטי אימה, במיוחד אם הם שייכים ליקום הקולנועי של "לזמן את הרוע". "הנזירה" זכה לפתיחה העולמית הרווחית ביותר מכל הסרטים בסדרה עד כה וגרף 131 מיליון דולר מסביב לעולם בשבוע הבכורה. אבל בעוד שאין ספק שחותמת האיכות של וואן מביאה אנשים לאולמות הקולנוע, היא גם מהווה עקב אכילס לכל ספין-אוף בסדרה, כולל מושא ביקורת זו, מפני שההשוואה לסרטים הראשונים והראשיים בסדרה היא בלתי נמנעת. וכשמשווים את "הנזירה" לסרטי "לזמן את הרוע" מבינים שאמנם מדובר בספין-אוף שעושה עבודה טובה בהרחבת הסיפור הקולנועי שהתחיל ממגרשי השדים אד ולוריין ווארן בסרט הראשון בסדרה, אך מבחינה איכותית הוא פשוט לא באותה רמה כמו סרטי "לזמן את הרוע". למעשה, עד כה, אף ספין-אוף בסדרת "לזמן את הרוע" לא הצליח להגיע לאיכות שקבע ג'יימס וואן בסרטים המרכזיים בסדרה.
העלילה מתרחשת בשנת 1952 ועוקבת אחר נזירה צעירה שטרם השלימה את הסמכתה (טאיסה פרמיגה) וכומר ותיק (דמיאן בישיר) הנשלחים על ידי הוותיקן לחקור את התאבדותה המסתורית של נזירה במנזר מבודד ברומניה. כשהם מגיעים לשם מהר מאוד הם מתחילים להבין שכוחות אפלים ומסתוריים אורבים באזור, בצורת, נכון מאוד, נזירה אימתנית אחוזת דיבוק.
"הנזירה" משווק כפרק האפל ביותר בסדרת לזמן את הרוע, אבל אל תתנו למשפט היחצנ"י לבלבל אתכם: הסיפור בהחלט אפל, אבל אם אתם סבורים שהמשמעות היא שמדובר בפרק המפחיד ביותר בסדרה - צפו לאכזבה קלה. למרות הפרסומת שהוסרה מיוטיוב במהלך שיווקי מושלם, והציפייה שהנזירה האימתנית מ"לזמן את הרוע 2" תשוב לרדוף אותנו בחלומות, זו לא התוצאה הסופית כאן. האווירה האפלה והגותית נבנית בהצלחה רבה, אך מדד האימה נמוך ביותר. הסרט יותר מדי מתבסס על ג'אמפ סקרס (Jump Scares, הקפצות והבהלות פתאומיות), שככל שהסרט ממשיך הופכים לצפויים יותר ומאוסים עד מאוד. הקפצות הן אחלה בסרטי אימה ואף לעתים מתבקשות בז'אנר הזה, אך היוצרים של "הנזירה" כבר היו צריכים לדעת שעם הקפצות בלבד לא הולכים למכולת. או למנזר. סרט אימה צריך לעבוד קשה יותר ולהשתמש בכלים שונים כדי להפחיד צופים מנוסים שמצפים להפחדות שאינן מסתכמות רק ב"נחשו מאיפה הוא יצוץ עכשיו".
צוות השחקנים עושה עבודה נפלאה, במיוחד בוני ארונס (שגילמה את הקבצן מעורר האימה ב"מלהולנד דרייב"), שמשחקת את הנזירה אחוזת השד האימתנית שאורבת בכל פינה חשוכה בסרט. אך אחד הדברים התמוהים ביותר מבחינת הליהוק (ספוילר קטן בפסקה זו ובפסקה הבאה) היא הבחירה בשחקנית טאיסה פרמיגה, אחותה הקטנה של ורה פרמיגה, שמגלמת את לוריין ווארן בסרטי "לזמן את הרוע". טאיסה היא שחקנית עולה מצוינת שכבר הספיקה לעשות לעצמה שם בז'אנר האימה, בעיקר בעקבות השתתפות חוזרת בעונות שונות של סדרת הטלוויזיה "אימה אמריקאית", אבל עולה השאלה מדוע ליהקו את אחותה הקטנה של כוכבת "לזמן את הרוע", שצעירה ממנה ב-20 שנה ונראית בדיוק כמוה, אם אין לכך שום משמעות בסיפור?
"הנזירה" מתרחש הרי בשנת 1952, 20 שנה לפני אירועי ב"לזמן את הרוע", וזה הפרש שנים מושלם לכך שהנזירה הצעירה המגולמת על ידי טאיסה תוכל להתגלות כגרסה צעירה של לוריין ווארן, או לפחות בעלת איזשהו קשר משפחתי אליה. בייחוד כשמסופר כי הנזירה הצעירה סובלת מחזיונות הדומים מאוד לחזיונות של לוריין. אך במהלך תסריטאי שאולי נועד להיות סוג של טוויסט עלילתי (ואם כן, הוא לא מוצלח במיוחד), אנחנו מגלים כי אין לנזירה הצעירה שום קשר ללוריין ושהסרט מתחבר לסרטי "לזמן את הרוע" מכיוון אחר לגמרי, אותו לא נחשוף כדי לחסוך מכם ספוילרים. מובן שמדובר בצעד שמטרתו לגרום לצופים המכירים את הקשר המשפחתי ומודעים לדמיון החיצוני הרב בין שתי השחקניות לחשוב משהו אחד לגבי עלילת הסרט ולהבין שהם התבדו, אבל זה לא טוויסט טוב אם הוא כל כך חסר פואנטה. כל מה שהמהלך הזה עושה הוא רק להותיר את הצופים מבולבלים ובעיקר גורם לנו לשאול: אז למה לעזאזל ליהקתם את טאיסה שדומה שתי טיפות מים לאחותה הגדולה ורה, אם לא נעשה שימוש בדמיון החיצוני הבולט במיוחד שבין שתיהן? ולמה ללהק שתי שחקניות מאוד דומות, כשפשוט יכולתם ללהק שחקנית שלא דומה לכוכבת "לזמן את הרוע?"
ראוי לציין שהדרך שבה "הנזירה" מתחבר לסרטי לזמן את הרוע הוא בהחלט בלתי צפוי, לא מרגיש מאולץ ובעיקר מוכיח שנעשתה עבודה תסריטאית טובה בהרחבת העולם של "לזמן את הרוע". במובן הזה, "הנזירה" הוא ללא ספק חלק בלתי נפרד מהעולם של אד ולוריין ווארן, אך היעדרותם בהחלט מורגשת ואולי זו אחת הסיבות העיקריות לכך שהספין-אופים לא טובים מספיק כמו סרטי "לזמן את הרוע". במאי הסרט, קורין הארדי, עשה עבודה טובה בכל הנוגע לאווירה האפלה של הסרט, אבל עבודה קצת פחות טובה בגזרת ההפחדה, שכאמור מתבססת על הקפצות ופחות על רגעים מטרידים ומורטי עצבים כפי שיש בסרטי "לזמן את הרוע".
בשורה התחתונה, "הנזירה" הוא סרט שמהווה חלק בלתי נפרד מהעולם הקולנועי ההולך ומתרחב של "לזמן את הרוע", והוא מוסיף עוד פיסה מעניינת לפאזל שמרכיב את הסדרה. אך לאנשים שמצפים לסרט אימה אפקטיבי, ובמיוחד למעריצים שמצפים ל"פרק האפל ביותר בסדרה" - הוא לא מספק את הסחורה. אנחנו בינתיים נמשיך לחכות בקוצר רוח ל"לזמן את הרוע 3" ונקווה שיגיע סוף סוף ספין-אוף שיוכיח שהעולם של "לזמן את הרוע" מצליח גם כשג'יימס וואן לא יושב בכיסא הבימוי.
דירוג: 3 וחצי כוכבים