המירוץ
הבלתי אפשרי: להראות להיטלר מה זה על ידי זכייה באולימפיאדה
בגילומו הזריז של: סטפן ג'יימס
אם "ממזרים חסרי כבוד" היה מדמם מדי בשבילכם אבל נפשכם עדיין חשקה בקצת נקמה בנאצים, תוכלו למצוא מזור בסרטו החדש של סטיבן הופקינס, המספר את סיפורו של ג'סי אוונס, האתלט השחור שהוכיח באולימפיאדת 1936 שהוא יכול לרוץ יותר מהר מתורת הגזע. אם היום להיות הרץ הטוב ביותר בעולם זה כבוד עצום, בזמנו זו הייתה גם שליחות מוסרית – שמצדיקה את אחת הביוגרפיות הקולנועיות המעניינות שעלו על מסכינו לאחרונה.
על חבל דק
הבלתי אפשרי: ללכת על חבל מתוח בין מגדלי התאומים ללא כל אמצעי בטיחות
בגילומו הרם של: ג'וזף גורדון לויט
אם המחשבה על הבלק-ממבה מעוררת בכם חלחלה, כדאי שתוותרו על הצפייה בסרטו של רוברט זמקיס. גורדון-לויט משחק כאן בחן אופייני את אמן ההליכה הצרפתי פיליפ פטי, שבשנת 1974, ורק לשם הספורט שבדבר, הלך על חבל מתוח בין שני מגדלי התאומים – ללא כל אמצעי בטיחות. העובדה שהדבר היה לא חוקי בעליל היא האלמנט הכי פחות מרשים בסיפור, ששם דגש על הצד האנושי והיחסים הפנימיים בצוות המטורללים שהשקיעו את נשמתם בלהוציא את הפרויקט המסוכן לפועל.
הולכת רחוק
הבלתי אפשרי: לצעוד לבד את ה-PCT (שביל הרכס הפסיפי) לאורך 1,600 קילומטרים
בגילומה הנמרץ של: ריס ווית'רספון
העיבוד הקולנועי של ז'אן מארק ואלה לממואר של שריל סטרייד היה בקלות יכול ליפול למלכודות של קיטש, פסיכולוגיה בגרוש או סתם שעמום, אבל הצליח לחמוק מכולם ולהפוך לנקודת האור הזורחת ביותר בפילמוגרפיה של הבמאי – ולסרט פשוט נהדר. ווית'רספון מגלמת כאן את שריל סטרייד עצמה, שתחושת החרדה מחייה המתפוררים שלחה אותה למסע התבודדות מפרך גופנית ונפשית, ממנו תחזור לחייה אישה שונה לחלוטין. מעבר לכך שמדובר באחד הסרטים הפמיניסטיים המדהימים ביותר של השנים האחרונות, הוא גם מסוגנן, מעניין ומרגש, וזה לא הולך ברגל (סטגדוש).
תפוס אותי אם תוכל
הבלתי אפשרי: לעשות מיליונים בדרכים לא חוקיות מבלי להימחץ תחת ידו של החוק
בגילומו החלקלק של: ליאונרדו דיקאפריו
קלאסיקת המתח של סטיבן שפילברג היא סוג של חלום אמריקאי מעוות – להרוויח בוחטות על חשבונה של המערכת, ולא לתת על כך את הדין. דיקאפריו הוא פרנק וו. אבגנייל, שעוד לפני יום הולדת 18 הספיק להתעטף בתארים רופא, עורך דיט וטייס – וניצל את חריפותו כדי לעשות מיליונים בשלל דרכים לא חוקיות. דיקאפריו, אגב, היה מועמד על משחקו המעולה כאן לאוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, אבל מה לעשות שלברוח מטום הנקס זה לא מרשים כמו להיאנס על ידי דובה ולשרוד כדי לספר.
127 שעות
הבלתי אפשרי: לשרוד אחרי חמישה ימים של בדידות וסבל בהם נתקעת על סלע באמצע שום מקום
בגילומו החד של: ג'יימס פרנקו
בואו נגמור עם זה: כן, ג'יימס פרנקו מנסר לעצמו כאן את היד עם אולר כיס. אבל זה לגמרי לא המרכז של סרטו המרגש של דני בויל, המספר על ארון רלסטון, טייל שנלכד תחת סלע ביוטה למשך חמישה ימים, ומנצל את ההזדמנות כדי – איך לא – לבחון את חייו עד כה. זה היה יכול להיות סרט סטטי, משעמם ורגשני, אבל בידיו הנכונות של בויל הוא הפך לסרט אנרגטי, מהיר ומרגש בטוב-טעם, שאחרי הצפייה בו לא תרדו אפילו להוציא את הזבל בלי להודיע על כך לכל הנכס"ל שלכם.
קפטן פיליפס
הבלתי אפשרי: להציל את אנשי הצוות של אניית משא גדולה מידיהם של פיראטים סומליים חסרי רחמים
בגילומו קר הרוח של: טום הנקס
המותחן המהולל של פול גרינגראס אמנם התחמק מבדיחות על מברגים, אבל בהחלט הוכיח את עצמו כשעתיים וקצת של מתח גבוה ומשכנע מאוד. הנקס מגלם פה את, ובכן, קפטן פיליפס, המפקד על אניית משא שנקלעת לידיהם של פיראטים סומליים שמצפים לגמור את היום עשירים הרבה יותר ממה שהספינה העלובה יכולה לאפשר. הנקס מעולה כאן, אבל מעולים עוד יותר הפיראטים הסומליים, שטוענים את הסרט באלימות, לחץ ודריכות מסעירים ביותר בהתחשב בסרט ללא הגבלת גיל. הדיון המתבקש על המצב הפוליטי בסומליה אמנם מושתק באלגנטיות, אבל קשה להתלונן על כך ממקומכם בקצה הכיסא.
מאניבול
הבלתי אפשרי: להוביל קבוצת בייסבול מוכה לליגת הבייסבול המקצוענית
בגילומו המסוקס של: בראד פיט
ההצלחה הביקורתית והקופתית של סרטו של בנט מילר מפתיעה מעט בהתחשב בכך שמדובר בעוד סיפור סינדרלה אמריקאי על הצלחה כנגד כל הסיכויים. מצד שני, הסרט באמת הסתכל על הנוסחה הזו מזווית חדשה, שאמנם כללה את האלמנט הרומנטי הישן והטוב של האמונה בחומר האנושי, אבל מתוך תירוץ אחר לגמרי: סטטיסטיקה יבשה. פיט מגלם כאן את בילי בין, מנהל קבוצת הבייסבול דלת התקציב האוקלנד אתלטיקס, שבהסתמכותו על סטטיסטיקות דווקא הצליח להשיג לקבוצה כמה החתמות מעולות – ולהביא אותה לגדולה. פרסום ספרו של מייקל לואיס (לא זה, נו) על הסיפור האמיתי המדהים הזה, והפקת הסרט המבוסס עליו, אמנם הרסו את היתרון של האוקלד אסתטיקס במציאות על ידי חשיפת השיטה (לואיס עצמו הודה שהוא "תרם להאצת נפילתה של אוקלנד") – אבל היי, לפחות יצא מזה סרט מצוין.