לגרסה החדשה של סטיבן ספילברג ל"העי"ג" של רואלד דאל יש כמה וכמה מעלות, ובעיניי הראשונה בהן היא הגיבורה, סופי. גיבורות מעולות בסרטי ילדים הן עדיין זן נדיר, בייחוד כאלה שאינן אוחזות בטייטל מלכותי. סופי, כיאה לדמות טיפוסית של דאל, היא יתומה בודדה וחכמה שנמשכת לצדדים המוזרים והלא מוכרים של העולם. דמויות טובות הן תמיד פגומות, וגם סופי היא כזו. היא מאוד אנושית ולמרות שהיא בוגרת לגילה, היא גם מאוד ילדה. כיף לחקור איתה את העולם החדש והמרתק שהיא פוגשת - ממלכת הענקים הסודית שהיא ביתו של הענק הידידותי הגדול. לכבוד סופי, חזרנו לעוד כמה ילדות ונערות שאהבנו בקולנוע, לא כולל דורותי ונסיכות דיסני, כי כמה אפשר.

1. מטילדה, "מטילדה"

רק מתבקש לפתוח את הרשימה עם דמות נוספת של דאל, "נקמת היורמים" גרסת הילדה החנונית. מטילדה אמנם לא יתומה, אבל מרגישה כמו אחת, כיוון שההורים שלה הם ההפך הגמור ממנה - טיפשים, רעי לב, מכורים לטלוויזיה ולג'אנק פוד. גם בבית הספר המבוגרים מתנהגים כמו מפלצות, חוץ מהמורה המקסימה מיס האני (הגברת מרשמלו בתרגום העברי). כשמטילדה מגלה שחוץ מאינטיליגנציה גבוהה היא ניחנה גם ביכולת טלפתית, היא רוקמת מזימת נקמה אכזרית במידה שכמעט לא יאה להראות לילדים. העיבוד של דני דה ויטו לספר קריקטורית, גסה וקצת מגוחכת, אבל האמת היא שזה די הולם את רוח המקור.

 

2. קורליין, "קורליין ודלת הקסמים"

עוד סרט ילדים שעשוי להתאים יותר למבוגרים. העיבוד של סטודיו לייקה, המתמחה באנימציית עצירת התנועה, לספרו של ניל גיימן, הוא אגדה אפלה ומפחידה. קורליין בת ה-11 עוברת עם הוריה דירה לאורגון, וכשהוריה מחוץ לבית היא מתחילה לחקור את הסביבה החדשה. דלת מסתורית בבית החדש מובילה אותה למין עולם ההפך שבו כולם טובים יותר, או לפחות כך זה נדמה לה, למרות שיש להם כפתורים במקום עיניים. הסיוט רק הולך ומחמיר משם. לא לילדות וילדים עם לב חלש, והאמת - גם לא לבוגרים פחדנים.

 

3. צ'יהירו, "המסע המופלא"

ואם כבר סרטי ילדים אפלים, אגדת הבלהות זוכת האוסקר של הייאו מיאזאקי פוצצה לי את המוח כשהייתי בת 12. האנימציה מפוארת ומלאה בהמצאות ופרטים קטנים, והסיפור לא באמת דומה לשום דבר שהילדים שלכם (ואולי גם אתם) ראו אי פעם.  צ'יהירו היא ילדה מפונקת ופחדנית שנכלאת בנסיבות מוזרות בלונה פארק נטוש ורדוף רוחות. הסרט לא מרחם עליה לרגע - היא מתחילה לעבוד בבית מרחץ משונה כדי להציל את הוריה שהפכו לחזירים, וחווה הרפתקאות שלא ייאמנו עם יצורים מקסימים ומבהילים. קשה שלא להתאהב בצ'יהירו לאורך מסע החניכה שלה, במהלכו היא צפויה לגלות את האומץ שלה אבל גם תעצומות נפש ורגישות מופלאה שהיא בכלל לא ידעה שיש לה צורך בהן.

 

4. הרמיוני, "הארי פוטר"

אמנם התכוונתי להתמקד כאן בדמויות ראשיות, אבל אי אפשר פשוט להתעלם מהחנונית המדהימה מכולן. חברתו הטובה של הארי פוטר היא ילדה כל כך חרוצה וחכמה שאפשר להחשיב אותה כבעלת כוחות על. לפעמים היא גם טרחנית, חסרת ביטחון ועקשנית. אמנם בסרטים הפכו אותה מילדה משונה שמתקשה להתערבב (או לסדר את השיער) לבייב לוהטת, אבל גם הגרסה הקולנועית שלה היא גיבורה מעוררת הזדהות וראויה יותר מאדון פוטר הצעיר. תשאלו את באזזפיד.

 

5-6. ונלופי, "ראלף ההורס"; דוט, "באג לייף"

ועוד הבטחה ששברתי - עקרונית (ספויילר!), שתיהן נסיכות ושתיהן הופיעו בסרטים של תאגיד דיסני. בפועל, הן לא שייכות לנבחרת הנסיכות של דיסני, וגם לא דומות בשום צורה למודל הנסיכה הסטנדרטי. למזלן ציירו אותן צעירות מספיק כדי שלא יהיה צורך להתעכב על זה שהן מתעניינות בעוד דברים חוץ מנסיכים או מאיזה "משהו מעבר" כללי. ונלופי מבלה את רוב הסרט כאאוטסיידרית כיוון שהיא סובלת מ"גליצ'ים" - בעיה די חמורה כשאת דמות במשחק מחשב - מה גם שאי אפשר לצפות ממישהי שמדובבת ע"י שרה סילברמן להיות לגמרי ליידי לייק. דוט, אחת הדמויות המצטיינות בסרטם השני והאנדרייטד בטירוף של פיקסאר, היא נמלה צעירה ועקשנית עד כדי סיכון חיים. היא גם הנמלה הכי רגישה ואדיבה בקן, והיחידה שמסכימה לתת לגיבור הסרט, פליק, הזדמנות שנייה (ואז עוד אחת ועוד אחת).

 

7-8. טיפ, "בית"; אסטריד, "הדרקון הראשון שלי"

אם דיסני קיבלו שתי נציגות, גם לדירמוורקס מגיע. "בית" הוא סרט מוזר וקצת דבילי שבו ג'ים פרסונס הוא חייזר שלא מבין איך אנגלית עובדת, אבל הוא גם סרט על נערה צעירה שמחפשת את אמא שלה בעולם פוסט אפוקליפטי וסוחבת שדים אחרים מהתקופה שלפני הפלישה. מי ידע שדמות שמדברת בקולה של ריאהנה תצליח להיות גם מרגשת וגם אמינה כילדה. בזמן שטיפ יוצאת להרפתקאה חובקת עולם ומטיסה מכונית מעופפת, אסטריד, גיבורת המשנה בסדרת "הדרקון הראשון שלי", יוצאת קצת פראיירית. מדובר במקרה קלאסי של "תסמונת טריניטי", יענו הצגה של דמות נשית חזקה וכריזמטית רק כדי שיהיה לגיבור הלוזר משהו לשאוף אליו ומישהי לחשוק בה. אז כן, אסטריד די קולית, אבל יהיה נחמד אם ייתנו לה גם לעשות משהו.

 

9. סירשה, "שיר הים"

הנציגה הצעירה ביותר ברשימה (כנראה, לא ברור בת כמה דוט) היא פעוטה שלא מפסיקה לנסות להטביע את עצמה. זה הגיוני יותר כשיודעים שסירשה היא "סלקי", דמות פולקלור אירית שמחברת בעזרת שירתה בין העולם שלנו לעולם הרוחות שמעבר. סרט האנימציה הדו מימדי והמקסים של טום מור הוא יופי טהור וגם מסחטת דמעות רצינית, אבל שווה לצפות ולו רק בשביל סירשה, שמוכיחה שאפשר להביע את כל הרגש הנחוץ בלי להוציא מילה מהפה. דוגמה אחרת אפשר לראות בסרט האנימציה הצרפתי והחמוד "חתול בפריז", שגם הגיבורה שלו, זואי, נשארת אילמת כמעט לכל אורכו.

 

10. פאיקיה, "לרכב על הלוויתן"

הדרמה הניו-זילנדית הזו לא נוצרה במקור כ"סרט ילדים", אבל בהחלט יכולה להתאים לצפייה משפחתית לצד ילדות וילדים שישמחו להכיר תרבות חדשה. הסיפור הקלאסי של "קרוב משפחה סמכותי לא מקבל את הצאצא שלו עד שהוא מוכיח את עצמו ברגע האמת", הפעם בשבט מאורי. סבא של פאיקיה עדיין מתאבל על נכדו שמת, על אף שאחותו התאומה עדיין בחיים. היא גדלה להיות נערה חזקה ושורשית, יותר מראויה להמשיך את השושלת ולרשת את התואר "רוכב הלוויתנים", אבל אופס, היא נקבה. יש לכם שלושה ניחושים מה פאיקיה צריכה לעשות כדי להוכיח לו אחרת.