תאוות בשרים Vs. טהרה ובתוליות
אם נשליך את הקלישאה "סקס, סמים ורוקנ'רול" על החיים בהוליווד, נגלה שהרוקנ'רול מת מזמן וסמים הם משהו שאפשר להודות בו רק בראיונות לאופרה שנועדו להציל את הקריירה שלך. סקס, לעומת זאת, תמיד יהיה רלוונטי, ולמה לשמור אותו נורמטיבי, כשאפשר להקצין אותו לחלוטין משל היינו מיילי סיירוס בהתקף טורט של טוורקינג? מצד אחד של המתרס נמצאים בעיקר גברים. הם עשירים, הם מפורסמים, הם חרמנים והם מביכים - צ'ארלי שין וחיבתו לכוכבות פורנו וזונות ("אני לא משלם להן על סקס, אני משלם להן לעזוב"), דיוויד דוכובני וההתמכרות שלו לסקס, שאף גררה אשפוז לגמילה, ויו גרנט וסיפור הזונה הטרנסית איתה נתפס במכונית בזמן שיצא עם ליז הארלי, אחת הנשים הכי סקסיות באותה תקופה. סקס הוא כנראה כמו כסף (אל תשאלו אותנו, אין לנו מושג), ככל שיש לך יותר, כך אתה תרצה עוד.
נתנחם ב: לא מעט כוכבים שמתעקשים להיפרד מהבתולים שלהם בגיל מאוחר. בריטני ספירס, סלינה גומז ואפילו מיילי סיירוס נשבעו שישמרו את בתוליהן עד לחתונה, להן זה פחות הצליח. חבל שלא התייעצו קודם עם טינה פיי (24), ברוק שילדס (22) או ליסה קודרו (32!).
גרגנות Vs. איפוק וסגפנות
הדיסוננס של חברת השפע: ככל שיש יותר כסף והפיתויים גדולים, כך אנחנו רוצים להיות יותר רזים. עם ההצלחה בא התיאבון ועם התיאבון מגיעה הכרס. תשאלו את אלביס פרסלי, שהחל את הקריירה שלו כסמל סקס וסיים אותה במשקל של חבר משפחה ב"האני בובו", אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק. ליאונרדו דיקפריו, למשל, חובב רזון אך ורק על הנשים שהוא יוצא איתן. לעצמו הוא מאפשר לפתח כרס שאם היה עולה איתה לטיטניק סביר להניח שהיה טובע הרבה לפני הקרחון. למה לא בעצם? דיקפריו מייצג בצורה מושלמת את הנהנתנות ההוליוודית: מסתובב מטקס לטקס חבוק בבחורה יפה ונראה מצוין. הכרס שלו היא בדיוק מה שאפשר לצפות מכוכב במעמדו – שבע, מצליח, מיליונר, נערץ, מוערך (טוב נו, חוץ מהקטע הזה עם האוסקר). כמו שדיקפריו אף פעם לא שבע מדוגמניות יפות ומסיבות נוצצות, כך הוא גם לא שבע מהאוכל והשפע שמסביבו.
נתנחם ב(או שלא): כוכבות בעיקר, שמתעקשות לשמור על גזרה רזה עד כאב בתוך כל הנהנתנות ההוליוודית. ג'ניפר אניסטון, אנג'לינה ג'ולי, שרה ג'סיקה פרקר וקיירה נייטלי שהתמודדות עם שמועות על אנורקסיה היא חלק מהיום יום שלהן.
חמדנות Vs. צדקה ונתינה
כשבהוליווד מדברים על שנה מוצלחת, זה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. רוברט דאוני ג'וניור הרוויח בשנה האחרונה 75 מיליון דולר, דווין ג'ונסון שלשל לכיסו 52 מיליון דולר ובן אפלק הסתפק ב-35. הגיוני שסכומים כאלה, שאנחנו בקושי מסוגלים לדמיין, יכולים לחרפן אנשים. תהיתם פעם למה שחקן טוב מתחייב לסרט ממש-ממש רע? כנראה שהתשובה היא בכסף, או חמדנות לצורך העניין. ניקולס קייג' (זוכה האוסקר להזכירכם), מופיע כבר שנים בזוועתונים שהשתיקה יפה להם. הביקורות קוטלות, המעריצים מאוכזבים, אבל קייג' לא מפסיק. כל עוד השם שלו מביא קהל לקופות, האולפנים שמחים להעסיק אותו. יושרה אמנותית? עם זה לא הולכים למכולת.
זה לא שקייג' אי פעם סבל ממינוס בבנק. בין השנים 1996 ל-2011 הרוויח השחקן מעל ל-150 מיליון דולר, כיום הוא שווה בקושי 20 מיליון דולר. רשימת הקניות שלו כללה בין היתר 15 בתים, 4 יאכטות, מטוס פרטי, אביזרי אמנות יקרים, אוסף מכוניות ואי פרטי, כנראה כדי שיהיה איפה להירגע מכל הבזבוזים האלו. אלו עוד השקעות סבירות, כי בהוליווד מדברים על התמכרות קשה להימורים שגוזלת את כספו של קייג' פעם אחר פעם. מרבה נכסים - מרבה דאגות, או סתם מרבה חמדנות.
נתנחם ב: כוכבים שינצלו כל הזדמנות כדי לתרום את הכסף אותו הרוויחו, בין אם מתוך רצון להשקיט את המצפון על כך שהם מקבלים סכומים אסטרונמים בזמן שבאפריקה יש ילדים רעבים, או שסתם אכפת להם. טיילור סוויפט, חביבתנו, תומכת ב-26 ארגוני צדקה שונים ואף תרמה 4 מיליון דולר למוזיאון הקאנטרי. יו גו גירל.
עצלות Vs. שקידה
בני האדם הם יצורים עצלים. היינו רוצים לחשוב שצ'ק שמן יגרום להם לצאת מהנטייה הטבעית שלהם לא לעשות כלום, אבל ההיפך הוא הנכון. תשאלו את ברוס וויליס, שחקן מבוקש גם כיום, שמוכיח שבכל מה שקשור לסדרת "מת לחיות" אין לו בעיה לצלם המשכונים לנצח. וויליס עצמו טען בעבר שלמרות שהוא בן 55 ומרגיש כמו 25, הוא אוהב להתעצל. "אני אוהב את זה שאני לא חייב לעבוד ולהיות מול המצלמה. אני פשוט אוהב את זה". באמת לפעמים עדיף לגרד כתמי פיצה מטרנינג, מאשר עוד סרט מביך. כמובן שכל עצלות אמיתית מגיעה עם המלתחה הנכונה. "החוק שלי הוא להרגיש נוח בכל מחיר. זה, והניסיון לא ללבוש ג'ינס", סיפר השחקן שהודה שאפילו כשבא לו לשתות הוא משתדל לא לצאת מהבית כדי שלא יצטרך להתחכך בין אנשים. אז איך וויליס נוהג לבלות? בבית עם האישה. אריק איינשטיין היה גאה בו.
נתנחם ב: שחקנים שלא נחים לרגע. צ'אנינג טייטום, למשל, צילם 9 סרטים בשנתיים האחרונות ואפילו הספיק לקפוץ להופעת אורח בסימפסונס. אבל גם טייטום נחשב עצלן ליד ג'יימס פרנקו שהיה מעורב במעל ל-20 פרויקטים בשנים 2013 ו-2014.
קנאה Vs. סלחנות ושלווה
מקומם. בעוד אנחנו מקנאים בכוכבים על כל הכסף, התהילה ועור הפנים המושלם, הם מעזים לחטוא בחטא הקנאה. אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו במזרח התיכון? רק בחודש גילינו ששניים מהכוכבים הכי נחשקים (כן, ג'סטין ביבר נחשק בעיניי בנות מסוימות. אין מה לעשות), הלכו מכות בגלל בחורות. אורלנדו בלום נצפה עם האקסית המיתולוגית של ביבר, סלינה גומז. זה כנראה הצליח לשגע את הכוכב שנתקל בבלום ביציאה ממועדון וצעק לו את ברכת השלום שלגיטימית להשתמש בה רק אם אתה ג'סי פינקמן - "מה נשמע ביץ'?". בלום הרגיש צורך להכות את ביבר בפניו, אבל גם זה לא הספיק. כצעד מתריס במיוחד, וכנראה בניסיון לגרום גם לבלום להשתגע מקנאה, העלה ביבר יום למחרות תמונה של האקסית של בלום, מירנדה קר, שכבר התרועעה בעבר עם הזמר. התמונה אמנם ירדה, אבל המסר הועבר – אתה תתעסק עם האקסית שלי, אני אתעסק עם שלך. גרמת לי לקנא, עכשיו תורך.
נתנחם ב: למרות שבלום את ביבר הצליחו להשתגע רק מפלירטוט שטיבו לא ברור, ישנם לא מעט כוכבים (טוב, בוא נודה על האמת, כוכבות) שחוו בגידה מצד בן הזוג והצליחו להחליק הלאה. האלי ברי, ניקול קידמן וויקטוריה בקהאם, כולן אמנם יפות ומצליחות, אבל כולן לא הרגישו צורך לפרק את הזוגיות, כשכל העולם יודע על הכאב שעברו. אנחנו נתנחם, הן קצת פחות.
כעס Vs. אדיבות והערצה
כוכב הוליוודי, על מה יש לו לכעוס? על התעשייה שנשלטת על ידי יהודים אם תשאלו את מל גיבסון, על הבת הקטנה שלו שהיא "חזירה קטנה, גסת רוח וחסרת התחשבות", אם תשאלו את אלק בולדווין, ועל היוצר שהעז לפטר אותו אם תשאלו את צ'ארלי שין, הכוכב הבלתי מעורר של כל החטאים בעולם. או בקיצור: כל מה שחשוב באמת. לא הוגן. שין אפילו לקח את זה צעד אחד קדימה והצליח לארגן לעצמו תכנית טלוויזיה בשם "סדנה לעצבים", שעוקבת אחרי כוכב בייסבול שנשלח לסדנה מיוחדת כדי שיוכל ללמוד להשתלט על כעסיו. כנראה שבמקרה של שין השחקן זה לא עזר מי-יודע-מה, כי במהלך צילומי הסדרה הצליח השחקן להתעצבן על סלמה בלייר, שגילמה את התפקיד הנשי המוביל בסדרה ודרש מהמפיקים לפטרה, מה שאכן הוביל לעזיבתה בסופו של דבר. נסיבות הריב מעולם לא נחשפו, אבל כנראה לא מעט כעס היה מעורב.
נתנחם ב: ביל מארי, שביסס את עצמו מזמן כשחקן הכי נגיש בהוליווד. למארי מספר טלפון מיוחד בו כל מי שמעוניין בשירותיו מוזמן להשאיר בו הודעה. השחקן מקשיב לשיחות בעצמו כדי שיוכל לקבל כל תפקיד שנשמע לו מעניין. זה עוד לפני שהזכרנו את התחביב שלו להתפרץ לחתונות של אנשים זרים ולהצטלם עם מעריצים שיכורים בפאבים.
גאווה Vs. ענווה וכניעה
האם יש אדם שיותר מאוהב בעצמו מקניה ווסט? אפילו את המחמאות לקים קרדישאן הוא דואג לשגר לעצמו כשקורא לה "הבחורה שלי", רק כדי שכולם ידעו שהשיג את הבחורה הכי יפה שקיימת בעולם (למי שלא הבין, בראפרית "הבחורה הכי יפה שקיימת" משמעותו "התחת הכי גדול שמצאתי"). הגאווה של ווסט כבר מזמן הפכה לקלישאה (כמו בדיחות על התחת של קרדשיאן, בתכלס), ולא ברור אם הראפר באמת אוהב את עצמו כל כך או ממלא תפקיד שמתבקש ממנו. כך או כך, מדובר בהרגל מעצבן, במיוחד לאור העובדה שהקריירה והמוזיקה של ווסט מצדיקים הרבה פעמים את האהבה העצמית. אבל גם כשאתם ממש מצליחים וטובים חשוב לשמור על רגליים על הקרקע, לא? כנראה שאמא של ווסט פספסה שיעור אחד או שניים בהתבגרות שלו. ווסט, שאוהב לדבר על עצמו בגוף שלישי (ולימד דור שלם של יוצאי ריאליטי לעשות זאת), כבר הכריז על עצמו כ"סטיב ג'ובס של האינטרנט, האופנה והתרבות", ואמר שמותו של ג'ובס מאפשר לו לרשת את מקומו. כי מה זה אייפון 6 לעומת סט נעליים מנומרות במחיר מופקע?
נתנחם ב: מול ווסט אפשר להציב את הסוויטהארט ההוליוודית, ג'ניפר לורנס, שעדיין גרה בבית צנוע בלוס אנג'לס, אותו שכרה כשהגיעה לראשונה לעיר. לורנס אולי מרוויחה כמה עשרות מליוני דולרים בשנה, אבל ענווה כאילו הרגע הגיעה לעיר.