"מעודדות צמודות" - יריקות בכיור
בסצנה שאמורה להיות רומנטית ומתוקה, טורנס וקליף מצחצחים שיניים בצוותא ומחליפים תורות ביריקות לכיור. קצת התרגשנו והסמקנו מהגרסה המודרנית לסצנת הספגטי ב"היפהפייה והיחפן", לא נכחיש, אבל מחול הסמוחטות הגדושות העיב על החמידות ולימד אותנו שצחצוח שיניים היא פעולה מגעילה שצריכה להיעשות בפרטיות.
"יש לה את זה" - פיצת הערווה של שרמן
האביר מציל את העלמה, גרסת התיכון. בתפקיד האביר: פרדי פרינס ג'וניור. בתפקיד הדרקון: שרמן מ"אמריקן פאי" שמניח את שיערות הערווה שלו על הפיצה של לייני, ונאלץ לאכול בעצמו את פיצת הערווה. קלאסיקה של גועל.
"סופרבאד" - אחים בדם
סת' (ג'ונה היל) רוקד עם בת זוגו השיכורה של בעל המסיבה אליה נקלע, כלומר היא מפמפמת אותו באגרסיביות ומשאירה כתם דם רטוב על מכנסיו, כי היא במחזור וככל הנראה אין טמפונים בעולם של "סופרבאד". בן הזוג המבוגר מבין את משמעות הכתם, כי אותו דבר קרה למכנסיו, ומשם מתפתחת מלחמת אחים בדם.
"מת לצעוק" - ערוות האימים
הרבה לפני שהתחלנו לגדל אותן בעצמנו, הרגע הזה חקק במוחנו את הפחד מערווה לא מטופחת, והפך את הצורך בגיזום תקופתי של האזור לשאלה גורלית (ולא סתם אנחנו אומרים גיזום). הבתולה הנצחית מתכוננת לסקס הראשון שלה, ואחרי העטלפים שבורחים לה מהתחתונים (כי המקום היה כל כך נטוש, הבנתם?), קופצת לה רעמת תלתלים לא אפשרית אותה הבחור קוצץ עם מספרי גינון. בסרט שכולו הגזמות פרועות, משהו בהר התלתלים הפך את המראה למציאותי מדי וטימא בשבילנו לנצח את "המראה הטבעי".
"משתגעים על מרי" - זרע בשיער
סצנה שראינו בגיל ממש, אבל ממש צעיר מדי. בלי היכרות עם הדבר הזה שנקרא זרע ואיך הוא עובד, הסצנה בעיקר גרמה לנו לתהות במשך שנים על פשרו של הג'ל הנוקשה שנעלם ומופיע על האוזן שלו. עברו מאז עשרים שנה ואנחנו עדיין לא ממש מבינים מה קרה שם.
"אני והחבר'ה" - סצנת ההקאות ההמונית
אמנם קומדיה מתקופה ששייכת לדור אחר, אבל הצ'יזבט על תחרות אכילת הפאי שהופכת לחגיגת הקאות המונית היה כל כך נוראי שהוא עבר הלאה גם לדור הבא וגרם לחלק ממכרינו (וכנראה לילדים בכל העולם) לפתח פוביה מהקאות שנמשכת עד היום.
בתול בן 40 - קיא ורוד מדאקירי
זאת הייתה יכולה להיות סתם עוד סצנת הקאה רגילה, אלמלא משפט אחד תמים לכאורה שנאמר בטון רגוע: "שתית דאקירי? חשבתי כך", עם הקיא הורוד מרוח על פניו וזולג לפיו. ללמדנו שלפעמים דווקא המינוריות יכולה להיות הכי אפקטיבית.
"הפרופסור המטורף" - פלוצים בארוחת הערב
אדי מרפי בתצוגה קומית וירטואוזית מפליץ בשבע דמויות שונות, בארוחת הערב הכי מגעילה שראינו. קרשנדו בלתי נשכח של נפיחות שמוביל לסיום הקלאסי - קקי במכנסיים.
טיפשים בלי הפסקה - הבכי שהופך לקיא
רגע קטן ובלתי נשכח שהאיר את מערכת היחסים הנסתרת שתמיד התקיימה בין הבכי לקיא.
"אמריקן פאי" - הקקי של שיטברייקר
לא, מעשה הסדום שביצע ג'ים בפאי אפילו לא מתקרב לחורבן הנפשי הבא: שיטברייקר קיבל את הכינוי הבגלל שפחד לחרבן במקומות ציבוריים, ונקמתו של סטיפלר הייתה כל כך אכזרית (ועם עבודת סאונד מופלאה), שהיא פיתחה בנו פחד דומה שנשאר כמה שנים טובות.
"אמריקן פאי 3: החתונה" - סטיפלר אוכל חרא
אולי הרגע הקשה ביותר ברשימה מגיע מסרט נשכח למדי. תהרגו אותנו, אנחנו עדיין לא מצליחים להיזכר מי בכלל התחתן שם. אבל רגע אחד לא ייצא מראשנו לעולם. זאת לא סתם סצנה על אדם שאוכל קקי של כלב, סטיקלר משחק עם גוש הצואה, מגלגל אותה בפיו הפתוח, מתקשה לבלוע ומעביר גלים של צמרמורת ובחילה שלא עוברים גם זמן רב אחרי הצפייה.