הסרט שמביא את השואה לרחובות תל אביב

סרטו של תום קלאס, "מסע אל הפלנטה האחרת", מצליח לטפל בנושא השואה בצורה קצת אחרת מזו שלמדנו להכיר בקולנוע עד כה. במרכז הסרט (שאורכו 15 דקות) עומדת עדותו המפורסמת של ק.צטניק במשפט אייכמן. ציטוטים נוספים נלקחו מתוך ראיון שנערך איתו מספר שנים לאחר מכן. על רקע קולו של ק.צטניק, מוצגים קטעי אנימציה שמתארים אותו הולך ברחובות תל אביב של היום. בזמן שדמותו של הסופר מצוירת כאדם במדי אסיר, הרחובות והתיעוד של העיר מצולמים ובכך משלב קלאס בין עדויות דוקומנטריות, אנימציה וצילום.

ק.צטניק, שם העט שלקח לעצמו יחיאל די-נור, הוא ניצול שואה שהגיע למחנה ההשמדה אושוויץ, שם שהה עד סוף המלחמה. רוב משפחתו של די-נור נספתה והוא עלה לארץ לבדו ב-1946. הוא כתב בשם בדוי את חוויותיו, בין היתר בספרים "סלמנדרה" ו"בית הבובות". זהותו האמיתית של די-נור נחשפה לראשונה במשפט והוא והיה אחד מהאסירים המעטים שפגשו את אייכמן פנים אל פנים. ב-1976 עבר דינור טיפול בסם ההזייתי LSD, שלדבריו החזיר אותו לאושוויץ והצליח לשחרר אותו מעברו המודחק. על אותה חוויה סיפר בהמשך באחת מהעדויות הבודדות שנתן.

מה הוביל אותך להחליט שזה הנושא שבו הסרט יעסוק?
"במהלך הלימודים ידעתי שאני רוצה להתעסק בשילוב של אנימציה ודוקומנטרי. רציתי למצוא נושא שיאפשר לי לחבר בין אירוע היסטורי שמשמעותי לנו כמדינה לבין אנימציה. כשגיליתי את הסיפור יחיאל די-נור וטיפולי ה-LSD שעבר, התחלתי לחפור בנושא. במהלך התחקיר גיליתי שגם יש לי קשר אישי לדי-נור, כשמצאתי תמונה של סבא שלי איתו. סבי היה בתנועת הבריחה, שהייתה אחראית להגירה בלתי חוקית של יהודים מפולין לארץ, ודי-נור היה אחד האנשים שעברו דרכו"

"מאוד הדליק אותי הקטע של הטיפול. אדם שמצליח לעבור מהפך כזה עם עצמו באמצעות טיפול בסמי הזיה. דרך זה רציתי להסביר איך אנחנו תופסים וזוכרים. הרבה זמן התלבטתי איך לגשת לנושא, וההחלטה הסופית התקבלה לאחר שהבנתי שקיים ראיון מצולם איתו. די-נור לא אהב לחשוף את עצמו, לא התראיין ולא הצטלם, אבל גיליתי שקיים ראיון מצולם מסוף שנות ה-80. העדות היחידה שלו, מלבד זו שנתן במשפט אייכמן. חיפשתי נואשות אחרי הקלטת עד שהגעתי ליד ושם. ברגע שמצאתי את הראיון, הבנתי שיש לי מה לעבוד".

אילו תגובות קיבלת על הסרט?
"התגובות היו חיוביות, גם על שילוב הטכניקות וגם על הנושא. הרבה אנשי מקצוע החמיאו לי על הטיפול בנושא לא קל ועל כך שהצלחתי להלך בין הטיפות. התגובה הכי חשובה הייתה מליאור די-נור, בנו של יחיאל. נפגשתי איתו להראות לו את הסרט והוא די אהב אותו. קיבלתי ממנו את המחמאה הכי גדולה שקיבלתי, כשאמר לי שאבא שלו גם היה אוהב את הסרט וחותם עליו. זה מבחינתי שווה את הכל".