ואלה שמות הנשים שהרסו את חיינו: חווה, פנדורה, דלילה. האחת הביאה לגירוש מגן עדן, השנייה נכנעה ליצר הסקרנות ומילאה את העולם ברוע וכאב, השלישית פגעה בגבר שחשק בה. כאלה אנחנו, קלות דעת, אנוכיות, פתייניות ומסוכנות. מאז ועד היום, חוזרות ומופיעות שלוש הדוגמאות הללו לסכנה ממקור נשי, כל פעם בלבוש חדש. הדוגמה האחרונה היא "דפיקה בדלת", סרטו החדש של אלי רות' (ששיחק ב"ממזרים חסרי כבוד" ועוד, ומביים סרטי אימה כמו "הוסטל"). אוון וובר (קיאנו ריבס והפאפי פייס הקבוע שלו), איש משפחה מסור שבכלל התכוון להעביר את סוף השבוע החופשי שלו בעבודה, היה נדיב וטיפש מספיק כדי להכניס לביתו שתי צעירות תמימות למראה, רטובות מהגשם (לאחת מהן קוראים ג'נסיס, אוון! אל תעשה את זה!!!). איך הן גמלו לו? כמובן, כפו עליו שלישייה ואז השתגעו לגמרי והחליטו להרוס לו את החיים. אה חבר'ה, למי לא היה סוף שבוע כזה?
כשמדברים על נשים רעות ומסוכנות, כמעט תמיד יהיה מדובר על אישה שמחוברת למיניות שלה ומשתמשת בקסמיה הנשיים ככלי נשק. האישה הזו יודעת מה היא רוצה ולא אכפת לה מי ייפגעו בדרך. הגיבורה או האופציה הרומנטית "הנכונה" של הגיבור תהיה, באופן מסורתי, בדיוק ההפך - טהורה ונאווה, אולי אפילו בתולה. אפשר להאשים בכך את המוסר הקתולי והאובססיה שלו לחטא הקדמון, את יוצרי הקולנוע שמפחדים מנשים חזקות, או את תרבות האונס שעדיין מחלחלת לכל חלקה טובה. התוצאה אחת - השטן לובשת שמלת ערב, עקבים גבוהים וחיוך פתייני.
"לא בטוח שהמיניות הנשית היא זו המקושרת עם סכנה, אלא האסרטיביות, לקיחת האחריות והשליטה על המיניות הנשית, שמקושרת עם סכנה לגברים", מסבירה ליאור אלפנט, מאסטרנטית בחוג למגדר של אוניברסיטת תל אביב וממייסדות אתר ביקורת הקולנוע "המבקרות". אלפנט מוסיפה לרשימת הנשים המיתולוגיות שכוננו את השוביניזם גם את אשתו הראשונה והפחות מוכרת של אדם - לילית, שמייצגת מרדנות וחוסר צניעות, ועל פי אגדות מסוימות אף ניחנה בתכונות מיסטיות ואפלות. "במיתוס של חווה ולילית, חווה מוצגת ככנועה, פאסיבית, שהייתה מתחת לגבר בזמן יחסי המין, לעומת לילית האקטיבית, שרצתה להיות למעלה ולשלוט בהנאה שלה ובמיניות שלה. חווה סווגה כאישה 'טובה', ולילית כאישה הרעה. התפיסה הזו, עם כמה שזה קשה לשמוע, קיימת עד היום ולדעתי היא תהיה קיימת לנצח".
מה בעצם כל כך מזיק ברעיון הזה?
"הסטריאוטיפ הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לתרבות האונס אי פעם, כי הוא משמר את המיניות אצל הגברים, את השליטה וההנאה ביחסי המין אצל הגברים, את הנשים כרחם ובית גידול לילדים שהקשר ביניהן ובין הנאה ממין רחוק שנות אור. מיניות היא לא סכנה, ואין שום סיבה לסווג אותה ככזו. אם נלך פחות רחוק, נראה איך הסטריאוטיפ הזה משפיע גם עלינו כנשים וגברים אפילו אם לא ראינו סרט אחד בחיינו. עוד ביסודי ובחטיבה אנחנו מסווגות ומסווגים ככה את הילדות והילדים בכיתה, וזה רק בגלל התרבות שסובבת אותנו. כל ייצוג משפיע על הצופות והצופים, בשביל זה הוא קיים. אנחנו צריכות לשנות את זה".
פעם פאם פאטאל, תמיד פאם פאטאל
בעוד במאות הראשונות לספירה גברים חששו מפני אישה סוררת שתבגוד בהם עם מלך השדים, בשנות ה-50 של המאה ה-20 נוצר ארכיטיפ מודרני וזוהר בהרבה. "פאם פאטאל", אישה קטלנית בתרגום ישיר, היא דמות כל כך אלגנטית שנתנו לה שם בצרפתית. דמות זו מזוהה עם ז'אנר הפילם נואר, וכמוהו ימי הזוהר שלה היו שנות ה-40 וה-50. הפאם פאטאל הקלאסית נכנסת בסערה לחייו של גבר, לעיתים קרובות בלש פרטי או שוטר, לבושה בהידור וחמושה בסקס אפיל ומונעת על ידי צורך בלתי נשלט לבעוט בערכי המשפחה ובתפקידה המסורתי של האישה. המרדנות הזו היא לא מה שהפך אותה למסוכנת, אלא דרכי הפשע והרשע שבהם נהגה לבחור, והנטיה שלה לסנג'ר את הגברים לעשות את העבודה המלוכלכת בשבילה. דוגמאות מייצגות: ברברה סטנוויק משכנעת בחינניות סוכן ביטוח תמים להרוג את בעלה ("שיפוי כפול" של בילי ויילדר), ריטה הייוורת' מנסה לגרום למלח תמים לרצוח את בעלה ("הליידי משנחאי" של אורסון וולס) ומרי אסטור מסבכת בלש פרטי בשרשרת של רציחות מסתוריות, הפעם בלי לרצוח את בעלה ("הנץ ממלטה" של ג'ון יוסטון).
עם השנים הופיעו חידושים וטוויסטים לסוגת הפילם נואר, והביאו איתם גם גרסאות מעודכנות של הפאם פאטאל. הדוגמה המושלמת היא "אינסטינקט בסיסי". שרון סטון היא הסופרת קתרין טרמל, הפתיינית האולטימטיבית, אלגנטית ומרוחקת כמו דמות מסרט של היצ'קוק, אבל סליזית ונועזת ברמה שרק כוכבת מותחן אירוטי מהניינטיז יכולה להיות. עם זאת, השנים חלפו, רוח התקופה השתנתה והקלישאות כבר התחננו לחידוש, כך שכיום הפאם פאטאל עשויה להתפרש גם כפמיניסטית נועזת העומדת על שלה ומביסה את הגברים שמסכנים אותה. דוגמה לאחת כזו נמצא ב"אקס מכינה", סרט המדע הבדיוני שיצא לפני כמה חודשים. הסרט מציג רובוטית משוכללת במיוחד בשם אווה (אולי די עם זה כבר?), הכלואה באחוזה עם האיש שיצר אותה ועם הייטקיסט צעיר שאמור לבדוק את אנושיותה. היא חכמה ומתוחכמת מהגברים שמסביבה, יודעת לזהות שקרים, לעפעף בצורה הנכונה ולגרום למתבונן בה לחוש אמפתיה כלפיה, גם אם ברור לכל שרב הנסתר על הגלוי בכל הקשור אליה. רק אחד משני הגברים בחייה עונה לשם כיילב, אבל עד סוף הסרט היא תכלבלב את שניהם.
"דפיקה בדלת" הוא לא סרט ניאו-נואר, הוא מותחן על גבול סרט האימה, וזו הזדמנות להתייחס למיניות נשית קטלנית מסוג אחר. סרטי האימה ובפרט הסלאשרים (כלומר, סרטי הרוצחים הפסיכוטיים) הציגו את הסקס כדבר שהגיוני להיענש בגללו. הנערים והנערות שקיימו יחסי מין היו באופן מסורתי הראשונים למות, כשבמקביל הלכה והתבססה דמותה של "הנערה האחרונה" (Final Girl), האחת שתשרוד את הזוועות בזכות היותה בתולה תמה.
הקלשיאה הזו נשחקה עד תום ועברה שלל גלגולים ופארודיות, אבל לא יצאה לגמרי משימוש. סרטי אימה ומותחנים, ולא רק הם, הציגו לאורך השנים גם נשים בתפקיד הרוצחת, לא פעם תוך שימוש במיניות שלהן או כתוצאה מקשר מיני עם גבר. הפסיכית הראשונה שקופצת לראש היא אלכס פורסט, דמותה של גלן קלוז ב"חיזור גורלי". פורסט מתאבססת על הקולגה הנשוי שניהל עימה רומן קצר, ולא בקטע חמוד. תחילה היא מנסה להתאבד, אחר כך מתקשרת אליו בלי הרף ושולחת לו הקלטות מאיימות, מודיעה שהיא בהריון ממנו ולבסוף חוטפת את הבת שלו, מנסה לרצוח את כל המשפחה אך מצליחה להרוג רק את הארנב שלהם. ובינתיים, באגפים תמימים בהרבה של עולם הקולנוע: שימו לב שגם הנבלים של דיסני נוטים להיות מיניים ופלרטננים. המוגזמת מכולם היא אורסולה, המכשפה מ"בת הים הקטנה", שדובבה על ידי הדראג קווין דיוויין. חוץ מלצחוק בפסיכוטיות, לענטז, להתאפר ולהזכיר לאריאל "לא לזלזל בחשיבותה של שפת הגוף", היא הופכת לקראת סוף הסרט לאישה יפייפיה ומפתה שמהפנטת את הנסיך אריק, הכל במטרה להשתלט על הממלכה של טריטון. את מותה, כמה הולם, היא מצאה כשהשתפדה על חרטום חד ומזדקר של ספינה.
בשנה שעברה הצטרפה לפנתיאון איימי דאן, הדמות השנויה במחלוקת מהסרט "נעלמת" של דיוויד פינצ'ר. דאן מואסת בחיים הנורמטיביים כאישה תומכת לאחר שבעלה בוגד בה, והופכת למגה-זורד של סטריאוטיפים נשיים עם פוטנציאל פוגעני. לאורך הסרט היא מנסה להפליל את בעלה ברצח שלה עצמה, מפתה גבר שמאוהב בה להסתיר אותה בביתו, מזייפת אונס, משספת את גרונו תוך כדי סקס ולבסוף מכריחה את הבעל האומלל להישאר איתה לנצח כשהיא גונבת ממנו זרע ונכנסת להריון. בעוד צופות רבות סיווגו את הסרט כשנאת נשים במיטבה, היו שטענו כי איימי דאן לא שונה בהרבה מחניבעל לקטר או נורמן בייטס - עוד פסיכופטית כיפית לאוסף. "אין בעיה עם הצגה של אישה כאנטגוניסטית, הבעיה היא עם העלילה ומה היא עושה לאישה הזאת", מציינת אלפנט. "'נעלמת' ספציפית הוא סרט נוראי ומיזוגני בטירוף כי הוא מציג את הטענה הגברית האולטימטיבית בדבר תלונות שווא. בעוד תלונות שווא מהוות בקושי 2 אחוז מהתלונות על הטרדה מינית ואונס, ויש שיגידו שפחות מאחוז, סרטים כמו 'נעלמת' גורמים לצופים לחשוב שהמצב הוא הפוך". אם זה נראה לכם מוזר שמהומה התעוררה בעקבות דמות פיקטיבית שמזייפת אונס ומשכנעת את כולם בצדקתה בקלות, כנראה שמעולם לא הכרתם מישהי שניסתה להתלונן בעצמה. ובכלל, מה דעתכם על נבל יהודי ארוך אף שרוצח אנשים כדי לגנוב להם כסף?