ציצים.
עכשיו כשהשגנו את תשומת לבכם, בואו נדבר על קולנוע. ועל ציצים. אבל קודם על קולנוע.
בצל המצב העגום שבו נמצאת המדינה, מדובר באופן מפתיע בקיץ פורה במיוחד לקומדיה הישראלית. לא פחות משלוש כאלה מציגות בבתי הקולנוע ברחבי הארץ: "אפס ביחסי אנוש" חביבת המבקרים, "שושנה חלוץ מרכזי" הקופתית, ובסוף השבוע הקרוב תצטרף אליהן "זינוק בעלייה".
מדובר, ככל הנראה, בצירוף מקרים. הסיבה, אומר אורן שטרן, במאי "זינוק בעלייה", היא שהקרנות בארץ לא נוטות לתת כסף לז'אנר הקומי. "הרי הקומיקאים הכי גדולים בעולם הם יהודים, ולא ייתכן שדווקא במדינת היהודים לא נותנים לך תקציב לקומדיה", מאבחן שטרן במרירות, "כשאתה לא מממן קומדיה אתה מונע מהקהל ז'אנר כל כך מרכזי שכל כך מהנה אנשים. אם תסתכל על חמש השנים האחרונות, כל מה שהיה זה 'לצוד פילים', ואז פתאום השנה – אני לא יודע מה קרה. אני מקווה שעכשיו זה יחזור, כי עכשיו יש קומדיות מצליחות ואולי לא נפסיק להיות עוף מוזר".
זהו סרטו הראשון באורך מלא של שטרן, 42, נשוי + שתי בנות. לפני כן הוא ביים את הסרטים הקצרים "לוויה על פארק דה פרנס" (2000) ואת דרמות הטלוויזיה "הדמעות של אמסלם" (2002) ו"להשתחרר מסוזי" (2005). לפרנסתו, הוא עבד בשנים האחרונות כמפתח תוכן במטר הפקות.
להשיג את בראבא לתפקיד הראשי, ובכלל, זה סוג של שיחוק. האיש כמעט ומתנזר לחלוטין מעשייה קולנועית. לסרט הקודם בכיכובו, "הערת שוליים", הוא הצטלם 23 שנים אחרי התפקיד האחרון שלו (ב"נישואים פיקטיביים"). שטרן לא מסתיר את ההתרגשות שלו: "הפרס הגדול כשאתה מקבל את בראבא, שלא שיחק בהרבה סרטים, הוא שיש תשוקה מאוד גדולה של הקהל לראות אותו. איך שהוא מופיע על המסך אתה רואה את הקהל מתמוגג. הוא אחד הקומיקאים הגדולים בעולם. היכולת הפיזית והווקאלית שלו להוציא קומדיה היא פשוט נדירה".
איך שכנעת אותו לשחק בסרט? בכל זאת זה גם סרט ראשון שלך
"אני חושב שהוא השתכנע מעצם התסריט. אם התסריט לא היה טוב הוא לא היה בא. אני מתאר לעצמי שברגע שהוא ראה שהסיפור טוב והדמויות טובות זה הקשה עליו לסרב".
גם מהכוכב השני איתי טיראן, שטרן לא חוסך מילים חמות. "איתי הוא בנאדם כל כך מוכשר וחכם, בעיניי הוא היום היוצר הכי גדול במדינת ישראל", משתפך שטרן, "הוא ראה את העלילה המתפתלת ואת הדמויות המורכבות, והוא גם אהב את זה שלא מדובר בטייפ-קאסט שלו. זה נורא עשה לו את זה. הוא רגיל לשחק את הדמויות הגדולות והמיוסרות ופתאום הוא משחק דמות חלשה יותר, בסרט קומי. יש לו ביטחון כזה גדול שאין לו שום בעיה להשתטות. היה מדהים לראות את הבנאדם הזה עובד".
המתח הזה שבין אתיקה, אידאולוגיה וכסף עומד גם במרכז היחסים הטעונים בין האבא לבן ב"זינוק בעלייה". מצד אחד בן דמותו של איתי טיראן, שדואג לבריאות האישה ולפרופורציות התקינות של גופה, ומצד שני בן דמותו של בראבא, שמסכם בפשטות: "אם היא רוצה גדול – תעשה לה גדול". "גם זה יכול להיות צודק, אגב", אומר שטרן, "אם מישהי רוצה שכולם יראו שהיא יותר סקסית ובולטת אז אולי זה מה שצריך, כי מסתבר שיש הרבה נשים שאחרי שהן עושות ניתוח מצטערות שהן לא הגדילו יותר.
"הצמדנו את בראבא ואת איתי לרופאים שכל אחד מהם דומה באופי שלו לדמות בסרט. הם נכנסו לחדרי ניתוח, ראו תהליכים – כמובן בהסכמה של המנותחים. בראבא היה יום שלם בקליניקה כזאת".
איך זה עובד – ניגשים לבחורה ושואלים אם אכפת לה שבראבא יראה לה את הציצי?
"ממש ככה. אני לא יודע אם אמרו לה ספציפית שזה בראבא אבל בהחלט שאלו אותה אם אפשר להכניס מישהו שיצפה בכל התהליך".
מטבע הדברים כשמדובר במנתחים הפלסטיים, יש עיסוק בחזה הנשי, וגם בסרט ניתן לראות כמה זוגות שדיים – לא בקטע מיני, אלא בקטע מקצועי וקר. גם אלה, צריך לומר, עברו תהליך ליהוק. "לא רציתי להציע את זה לשחקניות", מודה שטרן, "כי לא מדובר באמת בתפקיד שיכול לתרום לשחקנית מקצועית שהיא צריכה בעיקר להיחשף בו, ולכן היה מישהו – לא אני - שדאג להביא חשפניות שרוצות לשחק. הן באו ועשינו להן אודישן קטן לראות שהן נינוחות מול המצלמה ושהסיטואציה לא מביכה אותן. הכל היה בצורה מאוד הגונה, הן הרגישו טוב ורצו לעשות את זה".
עד ש"זינוק בעלייה" יגיע למסכים, הוא עבר שלל הקרנות טרום-בכורה בפני חברי אקדמיה וצופים אחרים.
"כל הזמן. קודם כל עוד לפני שהסרט נסגר הקרנו את הדראפט בפני סוג של קבוצת מיקוד כדי להרגיש את האנשים. חילקנו שאלונים בהם שאלנו מה הכי ריגש, מה הכי הצחיק, איזה שחקן אתה הכי אוהב. היה מגוון תשובות מאוד מפתיע, ולפעמים אתה לוקח את המידע ומעבד אותו בעריכה. אם אנשים אומרים שהם מאוד התרגשו מסצנה מסוימת, אז אתה אולי מוצא עוד שוט ומאריך שם איזה רגע, או מעצים את המוזיקה.
"יש הקרנות שמהרגע הראשון אנשים מאוד צוחקים ונמצאים בווייב טוב ומקרינים על שאר האנשים בקהל, ויש הקרנות אחרות שהצופים עוברים חוויה רגשית יותר עמוקה, ואתה יוצא מהסרט ורואה אנשים עם עיניים קצת לחות".
מה לגבי האוסקר הישראלי? מה לגבי פסטיבלים בינלאומיים?
"כשאני עושה סרט אני עושה אותו בשביל הקהל, אני לא חושב על פסטיבלים או על פרסים. אם במקרה גם הפסטיבלים יראו כי טוב – מאוד אשמח".