"לפני 21 שנים כששמעתי לראשונה שמיה מאשימה אותי בניצול ילדים, לא הענקתי לכך מחשבה נוספת", פותח אלן את מכתבו, "היינו מעורבים בפרידה מרה, עם הרבה מאד עוינות בינינו ומאבק משמורת על ילדינו. ההשתקפות של השנאה הייתה כל כך ברורה עבורי עד שאפילו לא טרחתי לשכור עורך דין כדי להגן על עצמי". אלן מסביר כי היה נאיבי והתייחס בביטול לטענות שהופנו נגדו, "לא הטרדתי את דילן וכל אדם הגיוני יגלה את התכסיס הזה מיד. ההיגיון מנצח. אחרי הכל, הייתי בן 56, אדם שמעולם לא הואשם לפני כן בניצול ילדים. חייתי 12 שנים עם מיה והיא מעולם לא טענה בפני דבר לגבי התנהגות בלתי הולמת".
טענת האונס, לדברי אלן, נולדה כשהסתבר שניהל רומן עם בתה המאומצת השנייה של פארו, סון-יי פרווין. "פתאום , כשהגעתי לביקור בביתה בקונטיקט כדי לראות את הילדים אחר הצהריים, עם חצי תריסר אנשים שהסתובבו במקום, ובדיוק כשהייתי בתחילתו של קשר מאושר עם האישה שרציתי לשאת לאישה (אלן ופארו לא נישאו מעולם), נולד הסיפור הזה. מה ההיגיון שאבחר דווקא ברגע הזה לפצוח בקריירה של מנצל ילדים, ההיגיון הפשוט אומר שתסריט כזה לא אפשרי".
הבמאי נזכר במשפט רווי היצרים, שבו הפסיד את המשמורת על הילדים לפארו. "לבי נשבר. מוזס כעס עלי, את רונאן לא הכרתי מספיק כי מיה לא נתנה לי להתקרב אליו מהרגע שנולד, ודילן, שהייתה מאד קרובה אלי ושאותה אהבתי מאד נלקחה אחרי שמיה אמרה: 'הוא לקח את הילדה שלי, עכשיו אקח את שלו'. מעולם לא ראיתי אותה שוב או דיברתי איתה, לא משנה כמה ניסיתי. אני עדיין אוהב אותה עמוקות".
"כמובן שלא אנסתי את דילן. אהבתי אותה מאד ואני מקווה שיום אחד היא תבין איך רומתה על ידי אמא, שהייתה עסוקה יותר בשנאה היוקדת שלה מאשר ברווחתה של בתה. אני וסון-יי עדיין מקווים שיום אחד היא היא תבין מי באמת הפך אותה לקורבן, ותיצור איתנו קשר מרצונה החופשי בדיוק כפי שמוזס עשה".