בא לשכונה בחור חדש

"החבר'ה מהשכונה", 1991

"Boyz n the Hood" הוא סרט השכונות האולטימטיבי, ובמידה מסוימת אפילו אבטיפוס לכל סרט שכונות שנעשה אחריו. אלו לא רק הופעות הבכורה המרשימות של קובה גודינג ג'וניור ואייס קיוב (שהולך להפוך לאגדת סרטי שכונה) או הדמויות שובות הלב שהם גילמו, אלא התסריט המהודק של ג'ון סינגלטון, שגם נלחם כדי לביים את הסרט המבוסס על חייו וחוויותיו. "לא הלכתי לתת למישהו מאיידהו לביים את הסרט הזה" הסביר מאוחר יותר.  הסרט, שעוקב אחר חייהם הבלתי אפשריים של חבורת אפרו-אמריקאים מהשכונה הקשה של סאות' סנטרל לוס אנג'לס, קיבל מועמדות לפרסי האוסקר בקטגוריות סרט והתסריט, הפך ללהיט בפסטיבל קאן ונכנס לספריית הקונגרס הלאומי בתור נכס תרבותי מוצדק.

"יום שישי", 1995

אחרי שג'ון סינגלטון עודד את אייס קיוב לכתוב סרט, הגנגסטראפר המוכשר חזר עם סרט שמהווה תמונת מראה ל"החבר'ה מהשכונה" – קומדיית סטלנים תזזיתית שהשאירה כמה מטבעות לשון ("ביי פלישה"), דמויות פרועות ואפילו השיקה את הקריירה הקולנועית הקצרה של כריס טאקר הצעקן. המעקב אחר יום בחייהם של סמוקי וקרייג הציג את האווירה הייחודית של שכונות אל.איי, על ההומור, המוזרות והכיף שבה, ובכל זאת התעסק בנושאים כבדים יותר כמו אבטלה, פשע וסמים. "Friday" הפך ללהיט קאלט שגרר שני המשכונים פחות מוצלחים, ונכון לאפריל 2017 יש דיבור על חלק רביעי ואחרון שיגלה לנו מה קרה עם שני הסטלנים כשהם כבר לא בני עשרים.

"קומפטון", 2015

אוקיי, אייס קיוב אחד אחרון, אנחנו מבטיחים. אחרי שהפך לסוויטהארט של הוליווד, קיוב הפיק, לצד ד"ר דרה, את סרט ביוגרפי שמספר את סיפור הלהקה פורצת הדרך N.W.A, בה השניים היו חברים. לצד סיפור מערכת היחסים המדממת (מטאפורית! מטאפורית!) בין חברי ההרכב, "Straight Outta Compton" סיפק הזדמנות כדי להציג את השכונה שממנה באו – קומפטון הנודעת לשמצה. מההתעללות המשטרתית שהובילה ל-"Fuck tha Police" ועד המהומות שנבעו מהכאת רודני קינג, הסרט לא עוזב את השכונה גם כשכוכביו נוסקים להוליווד.

"רחובות אלימים", 1992

אייס קיוב לא היה ראפר היחיד שגילם דמויות שמהדהדות את חיי הגנגסטר שתיאר בחייו. כשנה אחרי אלבומו הראשון, גם טופאק התנסה בתחום המשחק ולבש ב"Juice" את דמותו של בישופ, בחור צעיר מהארלם שמנסה, יחד עם שלושת חבריו, לשרוד ברחובות ניו יורק ולהרוויח כבוד, או כמו שהם מכנים את זה, "ג'וס". שנים מאוחר יותר יספרו מקורביו של טופאק שהראפר נכנס לדמותו של בישופ מעט יותר מדי, דבר שגרר שינוי תפיסתי בקריירת הראפ שלו והוביל אותו לחיי תהילה ועושר, אבל גם לפראנויה ובסופו של דבר, מותו. חבל שהוא לא צפה בסרט, שחזה כי המרדף אחר הג'וס מוביל לאובדן חבריך ובסופו של דבר, גם למותך שלך.

"עשה את הדבר הנכון", 1989

"Do The Right Thing", המאסטרפיס של ספייק לי על המתחים הגזעיים שמבעבעים מתחת לפני השטח בארצות הברית, רלוונטי באופן כמעט מפחיד גם כמעט 30 שנים אחר כך. העוני, הייאוש והלהבה שתמיד שניה לפני פיצוץ מוצגים באופן מעורר השראה לאורך היום החם ביותר בשנה בשכונה המעורבת גזעית בדפורד-בדסטאי שבברוקלין. מוקי, שליח פיצה אדיב שרק רוצה לעשות את הדבר הנכון (וגם היווה את ההשראה לשמו של המוקי שאתם מכירים), נקלע למרכזה של מהומה ממשית שמוצתת ע"י אלימות משטרתית, דבר שמבעיר את השכונה כולה. מוכר טיפה יותר מדי? זה בדיוק כוחו של הסרט.

"8 מייל", 2002

כל השכונות המאושרות דומות זו לזו. אך השכונות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה. "8 מייל", סרטו הסמי-אוטוביוגרפי של אמינם, מוכיח זאת באופן הטוב ביותר. הסרט מזגזג בין שכונות דטרויט המרוסקות, הטריילר פארק העלוב בו אמינם חי והמועדונים המזופתים בהם הוא מופיע כ"בי ראביט". אווירת החבר'ה מחוץ למועדון מאיחד ורוח העבודה של מפעל הפלדה מאידך משאירים את הטיול המאני-דיפרסי בעיר של אמינם כחוויה ריאליסטית, מדכאת ומאופטימית כאחד, ממש כמו דטרויט עצמה.

"מלחמות הראפ", 2005

השכונות של ניו יורק ולוס אנג'לס כבר הפכו למוכרות למדי ואפילו דטרויט זכתה להבזק, כעת הגיע הזמן של שכונות הדרום. הדרמה הזו מתמקדת בסיפורו של דג'יי, סרסור וסוחר סמים שמנסה לפרוץ כראפר בהזדמנות האחרונה שלו, וזה מתקדם בדיוק לאן שאתם חושבים. גם אם התסריט לא מקורי במיוחד, האווירה של שכונות ממפיס המיוזעות הפכה את הסרט הזה למסמך מרתק של הקהילה השחורה מדרום ארה"ב, שכמה שנים מאוחר יותר תהפוך את תרבות הטראפ לסאונד עולמי. חוץ מזה, הסרט נתן להרכב הראפ הטמבלי ת'רי סיקס מאפיה לעלות לבמה המעונבת של האוסקר בתור זוכי פרס השיר הטוב ביותר. רק על זה מגיע לו ריספקט.

"דופ", 2015

תמונת המראה העדכנית של סרטי השכונה מהניינטיז שהציגו את לוס אנג'לס כג'ונגל מודרני עמוס מכשולים. גם בימנו צעיר שחור וגיק לגמרי יכול להחליק בקלות גדולה לתחום הפשע, ואף חיבור אינטרנטי או אייפון לא יכול לעצור את זה. להיפך, הם רק מזיקים. סרט ההתבגרות הזה חמוד בהרבה מרוב סרטי השכונה, אבל שם גם נעוצה הבעיה הגדולה ביותר – איך שלא מנסים לברוח מזה, השכונה תמיד גדולה יותר ממך.

Don't Be a Menace to South Central While Drinking Your Juice in the Hood, 1996

כל ז'אנר קולנועי ראוי לשמו צריך סרט פארודי שיוציא לו את האוויר מלא החשיבות העצמית מהמפרשים. ז'אנר סרטי השכונה זכה לאחד כזה מאת האחים ויינס, כארבע שנים לפני שהם יעבירו את אותו טיפול לז'אנר סרטי האימה ב"מת לצעוק". הומור הספוף הפרוע, שמבוסס בחלקו על סדרת "האקדח מת מצחוק" ודומיו, הופך את הסיפור הקבוע של בחור שחור צעיר שרק מנסה לצאת מהשכונה בשלום לקומדיה פרועה עם אינספור גגים מצחיקים וציטוטים נהדרים כמו "אבא, אנחנו יכולים לדבר? כטינאייג'ר לטינאייג'ר?".