איש הפיל

בסוף השבוע הקרוב יעלה לאקרנים אחד הסרטים המדוברים ביותר של השבועות האחרונים, מותחן האימה הפסיכולוגי והסאטירי "תברח". כשהוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים העצמאיים סאנדנס בינואר הוא גרף תשבוחות מכל עבר, כשגולת הכותרת הייתה גם בנתונים מהקופות - עם רווחים מצטברים של כ-185 מיליון דולר כנגד תקציב של 5 מיליון דולרים בלבד. אלא שהעניין הרב אף יותר בו הוא בעיקר סביב העלילה החברתית הטעונה שבלב הסיפור.

"תברח" מגולל את ביקורם של זוג צעיר, כריס (דניאל קלויאה ששיחק ב"סיקאריו" ו"מראה שחורה") ורוז (אליסון וויליאמס, מארני מ"בנות"), בבית הוריה של האחרונה בלב היער. כריס, בחור ממוצא אפרו-אמריקני, לא יכול שלא להבחין בגנן ועוזרת הבית השחורים המשרתים את הוריה של רוז ואת אחיה הצעיר, שמצטרף גם הוא לסוף השבוע המשפחתי. הסיטואציה הולכת ונעשית מעוותת כשלבית הוריה מגיעים זוגות חברים מבוגרים לבנים רבים הבוחנים אותו בצורה מחשידה, וביניהם גם גבר שחור שנראה מוכר לכריס, מה שמגביר בקרבו את החשדות שבסתר קורה משהו לא רגיל סביבו.

מאחורי ההצלחה של "תברח" עומד הקומיקאי ג'ורדן פיל - שזוהי הבכורה שלו בכיסא הבמאי לאחר שהספיק לקחת חלק בתכנית המערכונים "מד טי.וי" והתארח בין השאר ב"פארגו" ו"משפחה מודרנית" - פרץ הודות לתכנית "קי ופיל" בערוץ קומדי סנטרל יחד עם חברו, קיגן מייקל-קי, שזכתה בפרס האמי לתכנית המערכונים הטובה ביותר בספטמבר האחרון, מיד אחרי שהסתיימה בתום חמש עונות.

"תמיד קיוויתי לעסוק בנקודת המפגש בין קומדיה לאימה וכבר שנים רבות חשבתי כיצד לחבר בין השניים", הוא מספר בראיון מיוחד לקידום הסרט, "לפני שמונה שנים, כשסיימתי עם 'מד טי.וי', רציתי לעשות סרט אימה מתוך מחשבה שייצר חלל קריאייטיבי בכל הקשור לשיח בין גזעי בז'אנר. היה צורך בסרט שיגיע וייתן לכולם בעיטה בישבן וההשראה הייתה מ'נשים מושלמות' (קומדיה שחורה מ-1975, שעובדה מחדש גם ב-2004, על עקרות בית 'רובוטיות' וכנועות בפרברים - ד"כ)".

מצאת מכנה משותף בין נשות סטפורד לקהילה השחורה כפי שהיא מוצגת בסרט?

"בכל פעם שאתה חלק מקבוצה קטנה שנבדלת מהכלל בצורה מסוימת, האינסטינקט של האחר הוא תמיד לנסות למצוא איפה הם יכולים למצוא איזשהו קישור אלייך. בתור אדם שחור זו תבנית קבועה, שתמיד מזכירים דמויות מפורסמות כמו אובמה או טייגר וודס - כפי שגם קורה בסרט. אלא שזה דפוס שחוזר על עצמו כל הזמן ואתה נשאר עם הרגשה לא נעימה, שאתה לא באמת מקבל את הבמה לייצג את מי שאתה כבן אדם, אלא רואים בך קודם כל את הגזע שלך, את צבע עורך. הפגמים שלנו כבני אדם הם אלו שגורמים להבנה מהיכן נובעת האיבה. אני הרבה יותר מפחד מגזענות מוסתרת מאשר אנשים שמדברים אלייך באופן כזה שאתה מבין שהם בוחנים אותך רק לפי צבע העור. אני מעדיף להיות בחדר עם גזען מוצהר מאשר עם מישהו שמחביא את רגשותיו האמיתיים".

איך זה משתקף בעשייה קולנועית?

"במשך תקופה ארוכה קהל שחור הלך לצפות בסרטים עם כוכבים לבנים אבל סרטים עם גיבורים שחורים לא ממש זכו ליחס שווה באופן שבו קהל לבן לא מיהר לצפות בהם, אם בכלל, ויש לו כמובן את מגוון החלופות. אבל זה הלך והשתנה עם סרטים כמו 'קומפטון' והעשייה של דנזל וושינגטון, וויל סמית או הבמאי ספייק לי. הוליווד התחילה להתעורר ולהבין שבאמת יש מקום לכוכבים שחורים בסרטים גדולים. אנחנו על פתחו של רנסנס".

מתי הרגשת שזה נכון מבחינתך ומבחינת "תברח"?

"לאחר סוף השבוע הראשון בו הסרט יצא לבתי הקולנוע בארה"ב וההכנסות האפילו על התחזיות הראשוניות ביותר מ-10 מיליון דולרים. ראיתי את התגובות המדהימות באינטרנט ופחות אנשים שממש קטלו אותו, כפי שחששתי. לא הופנה אליי כל זעם בטוויטר למשל, כמו שלמשל חוויתי אחרי מערכונים טעונים מתקופת 'קי ופיל'. בסופו של דבר זה יאפשר לי להרחיב את היצירה שלי בעתיד, ואין הרגשה טובה מזו".

"הרגשתי שאני מעניק לקהילה השחורה סרט אימה שהם באמת יאהבו"

"תברח" מחזיק בציון מרשים של 99% באתר 'Rotten Tomatoes' כאחד הסרטים עם הביקורות הטובות ביותר של 2017 והוא אף מוביל עם שש מועמדויות בטקס פרסי הקולנוע והטלוויזיה של MTV שיתקיים בעוד שבועיים. באתרים כמו "ההוליווד ריפורטר" אף ציינו אותו כמתמודד חזק מאוד למירוץ האוסקר הבא, כאשר בכל המאמרים שדיברו בשבחו הוא מתואר כפרשנות חברתית חשובה דווקא בעידן החדש של הנשיא טראמפ.

פיל בן ה-39, שנשוי לשחקנית הקומית צ'לסי פרטי ("ברוקלין תשע-תשע"), מספר כי הוא מאמין הדוק ביחסי הגומלין וההשפעה ההדדית של החיים האמיתיים ואלו המתוסרטים. "האידיאל שלי בסרט הוא להציג מראה", הוא מסביר, "בדרך כלל ההתייחסות לנושא הטעון שביחסי לבנים ושחורים זה סרט שקשור בעבדות ואני ספציפית מאוד לא רציתי להתעסק דווקא בזה. רציתי להראות את החיים באמריקה כיום ואת האינטראקציה בין שתי הקבוצות. אבל כמי שנמנה עם תעשיית הבידור, מה שקורה בחדשות בהחלט מחלחל לעשייה".

זו שליחות מקצועית?

"הרגשתי שאני מעניק לקהילה השחורה סרט אימה שהם באמת יאהבו, בלי הקלישאה שהקורבן הראשון הוא תמיד שחור ובטח שלא ישרוד עד למערכה האחרונה. אבל גם לא רציתי שקהל לבן ירגיש טינה שמופנית לעברו. אבל לאחר שהסרט עלה לאקרנים, התברר לי שאנשים לבנים היו מוכנים לקראתו. הקהלים שצפו בו עד כה הם מגוונים אתנית ומגיעים עם נקודות מבט משלהם. יש פה ושם כאלה שקראו לו גזעני, אבל אלה לא באמת אנשים שצפו או הבינו במה מדובר. הצופה הלבן הממוצע רואה את העולם דרך עיניים של גיבור שחור במשך שעה וחצי והם אוהבים את הקתרזיס הזה. ואני חושב שהם מרגישים פחד. הם מרגישים את החרדה שבטח טרייבון מרטין הרגיש (נער שחור שנורה למוות ב-2012 על ידי אדם לבן בטענה שחש מאוים ממנו בפרשייה שהסעירה את ארה"ב - ד"כ), מה שכל אחד מחבריי כשאנחנו בשכונה הלא נכונה עברנו כביכול".

העלילה נועדה להתכתב עם האקלים החברתי הטעון כיום?

"אפילו לפני, הייתי אומר. יש אלמנטים שמושפעים מהשינוי שחווינו בעקבות אסון התאומים, ההתמודדות עם השדים הפנימיים שלנו באמריקה עם מה שקרה לאחר מכן, המלחמה בעיראק וכו'. במציאות הנוכחית יש בהחלט ממה לפחד. שנאת הזרים מורגשת מכל עבר והפחד מלהיות השונה שינו לחלוטין את החיים שלנו. בשנות הכהונה של אובמה היינו בבועה והתכחשות לתופעת הגזענות שרחוקה מלהיעלם. כולם היו שאננים שיש נשיא שחור והגזענות הובסה. דווקא אז כתבתי את הסרט וכשהתחלתי כבר להקרין אותו בשנה האחרונה כדי לקבל תגובות - האקלים השתנה, הייתה תנועת 'Black Lives Matter' ואפילו שיניתי את הסוף המקורי. הצופים רצו גיבור שיוכלו להתחבר אליו".

מקרי העימותים הפיזיים עם המשטרה קיבלו משמעות חדשה בתסריט בכל הקשור לגילויי גזענות?

"גזענות היא מפלצת שמרימה את ראשה ואין צורך באקטים של אלימות כדי לדעת שזה קיים. המילה גזענות היא טאבו ואז נוצר מצב שקבוצות כמו הקו קלוקס קלאן טוענים שהם לא פועלים מתוך גזענות אלא ערכים של לאומניות או משהו כזה. מה שאנחנו רואים כיום זו במה שניתנת לקולות שכאלו, יש גאווה שהם יכולים לחוש. אם לפני היו שנים של דיכוי, הרי שכיום הם חוזרים לימי תהילתם".

יש סיבה לאופטימיות?

"אני מאמין ששיח כמו שנוצר מהסרט הזה הוא כיוון טוב, אנחנו מודעים למה שקורה ומדברים על כך. הפרויקט הבא שלי יהיה שונה אבל יש לי בהחלט עוד רעיונות לסאטירות עם פרשנויות חברתיות שהייתי רוצה לביים".