וונדר וומן כבשה בשנה האחרונה את הוליווד וקנתה לה מעריצים ומעריצות ברחבי העולם. אך מה שגדודי המעריצים של גל גדות לא יודעים, הוא שסיפור יצירתה של גיבורת העל מערב שלישיות, בונדג' ושלל סטיות מיניות. בחודש הבא יצא לאקרנים סרט חדש בשם "פרופסור מרסטון & וונדר וומן" (הסרט טרם נקנה להפצה בישראל), המבוסס על ספר משנת 2014 ("ההיסטוריה הסודית של וונדר וומן"), שמגולל את סיפור חייו ההזוי של יוצר הקומיקס שהגה את דמותה של האמזונה - ד"ר וויליאם מולטון מרטסון, פסיכולוג בוגר הרווארד וממציא מכונת האמת.
הסרט עוקב אחר סיפורו של ד"ר מרטסון - הפסיכולוג מהרווארד שהפך לחובב BDSM מושבע (בונדג' -דומיניישן-סאדו-מאזו), המציא את גלאי השקרים הראשון בשנות העשרים, וחי במערכת יחסים פתוחה (פוליאמורית) עם אשתו הפסיכולוגית אליזבת הולווי מרטסון ואשה בשם אוליב ברין. הסרט מורכב מפלאשבקים מחייו של מרטסון, ששזורים בתוך ראיון-חקירה שהוא עובר עם ועדה שמנסה להבין למה פסיכולוג מכובד החליט לכתוב ספרי קומיקס זולים תחת שם עט, ומדוע הספרים מלאים התיאורים של "קשירות, הצלפות, הומוסקסואליות וסטיות אחרות".
החיבה של מרטסון למשחקי כוח מיניים ואביזרי מין קינקיים מצאה את דרכה לתלבושת של וונדר וומן, כמו גם לעלילות הקומיקס המוקדם, שהיו רצופים בסצנות בהן וונדר וומן כבולה, קשורה וכבולה. סצינות הבונדג' בקומיקס היו כל כך שכיחות שבאחת הסצנות היא צועקת: "בשם אפרודיטה, נמאס לי להיות קשורה כל הזמן!".
התכנים המיניים תפסו את תשומת ליבם של מבקרים מאותה תקופה, שהוטרדו מהנוכחות המוגברת של רמיזות מיניות וקשירות. מרטסון ענה למבקרים כי הסיפורים נועדו ללמד את ההבדל בין "אשה שכבולה בחבלי האהבה, לבין אשה שכבולה בכבלי האכזריות הגברית. בין אשה שנכנעת לגבר אוהב ומגן, לבין מי שנכנעת לנאצים". ההסברים המופרכים לא הרגיעו את לבם של המבקרים, אך מעריצים רבים נמשכו לאלמנטים הללו, ואף כתבו לו כדי לגלות איפה אפשר לקנות את האביזרים המוצגים בקומיקס.
החיבה לאביזרי מין פטישיסטיים מוצגת בסרט באופן מודגש: וויליאם מבקר בחנות מין בחיפוש אחר תלבושת עבור אשתו, ומפתח ידידות עם בעל העסק. בסצנה הבאה נראית סצינת מין מפורשת בחדר האחורי, שמתחילה ב"שיעור" על שימוש בחבלים, כשאוליב לבושה במחוך, נזר, מגפיים גבוהות ואזיקים מכסף - האלמנטים שירכיבו את תלבושתה של וונדר וומן. לאחר החוויה המסעירה, וויליאם שוקע לתוך עולם הפורנוגרפיה הסאדו-מזוכיסטית, ומוצא קשרים בין הפטיש הפופולארי לבין התיאוריה הפסיכולוגית שפיתח: כיצד כניעה מוחלטת לאדם אחר היא המפתח לאושר אמיתי.
ד"ר מרטסון לא היה רק סוטה חובב אביזרים, אלא גם פמיניסט נלהב, בתחילת דרכה של התנועה. כשלמד בהרווארד, הוא הושפע מהוגות פמיניסטיות מוקדמות כמו אמלין פנקהורסט ומרגרט סנגר, מקימת הארגון "Planned Parenthood". אליזבת אשתו הייתה פסיכולוגית שהקריירה האקדמית שלה נחסמה בשל היותה אישה, וויליאם היה נוהג לומר שהיא הצד החכם בזוג. כשלימד באוניברסיטת "טאפט" מרטסון פגש את אוליב ברין, סטודנטית צעירה ואחייניתה של מרגרט סנגר.
לאחר שנכבש בקסמה של ברין, הוא הציב לאשתו אולטימטום: או שאוליב תעבור לגור איתם, או שהנישואים יסתיימו. במהלך החיים המשותפים של השלישייה, היו לו ילדים משתי הנשים. כדי להסתיר את הקשר הלא מקובל, הם הציגו את אוליב בתור גיסתו של וויליאם, אלמנה מסכנה שהזוג לקח אל ביתם.
הקריירה האקדמית שלו ספגה מכה קשה כשנעצר באשמת מרמה על פרשייה עסקית שלא הגיעה בסוף לבית המשפט, אך גרמה לו לאבד את משרות הלימוד והמחקר. הוא לא הוציא פטנט על מכונת האמת שפיתח, שהתבססה על מדידת לחץ דם. המרמור הצטבר כשראה את המחקרים הענפים שניצלו את ההמצאה שלו, בעוד קריירת המחקר שלו שוקעת. הוא פנה לאזורים אזוטריים יותר ופיתח את "מד האהבה", גרסה של מכונת האמת בה כבל נשים למכשיר בזמן שהקרין להן סרטים רומנטיים. לפי ממצאיו המפוקפקים, ברונטיות נטו יותר להתרגש מאשר בלונדיניות (בניגוד לאמרה הרווחת).
בדמדומי הקריירה השוקעת שלו, מרטסון עבד בתוך יועץ פסיכולוגי באולפני "יוניברסל", ואצל המו"ל שפרסם את הקומיקס "סופרמן". כשלוש שנים לאחר יציאת ספרי "סופרמן" ו"באטמן" הראשונים, בשנת 1941, מרטסון יצר את דמותה של וונדר וומן באותה הוצאת ספרים. גיבורת העל הראשונה הייתה להיט מהרגע הראשון.
פרט לפטישים השונים שהיוו השראה לדמותה, בראש ובראשונה וונדר וומן היתה כלי להעברת המסרים הפמיניסטיים בהם האמין לקהל הרחב. דיאנה ושאר תושבות אי האמזונות בו נולדה, הן נשים עצמאיות וחזקות, שיכולות להגשים את ייעודן בלי מגבלות של גברים דכאניים. בניגוד לנשים בחייו, שנחסמו בעולמות הגבריים בהם ניסו להצליח. הגיבורה שיצר לא היתה כפופה לחוקים החברתיים שצמצמו את האופק של הנשים באותה תקופה. למרות שנכבלה אין ספור פעמים באזיקים, כלובים וחבלים, וונדר וומן היתה מודל של אשה חופשיה, כדרך לשתול את הדימוי הזה במוחן של קוראות צעירות. יותר משבעים שנה לאחר מכן, וונדר וומן עדיין מהווה סמל חשוב בתרבות המערבית. עם השנים היא איבדה הרבה מהמאפיינים הפטישיסטיים, אך נותרה אייקון פמיניסטי מעורר השראה.
mako תרבות בפייסבוק