אנגל (32), שקפץ לגיחה קצרה לישראל בימים אלה, עסוק בתקופה האחרונה בעבודה על אחד הסרטים המדוברים של השנה הקרובה: ספיידרמן המופלא 2", סרט ההמשך לשובר הקופות של אולפני סוני, בכיכובם של אמה סטון, אנדרו גארפילד, ג'יימי פוקס, פול ג'יאמאטי ועוד רבים וטובים. חלק נכבד מזמנו בארץ הוא מעביר במתן שיעורים אינטרנטיים לאנימטורים צעירים בבית הספר הוירטואלי framebyframe. ביום שישי הקרוב יגיע להקרנה של "גשם של פלאפל 2" שאחריה הוא צפוי לספר על תהליך העבודה המורכב. "זו תהיה הרצאה שונה בגלל שהסגנון של הסרט לא דומה לסרטים אחרים והסטודיו הרשה לי להביא איתי חומרים שלא היו בשום מקום אחר", מספר אנגל, "כל מיני דברים שלא ממש אפשר למצוא ברשת".
איך הגעת לתחום האנימציה בכלל ולסוני בפרט?
"גדלתי בעמק יזרעאל, סיימתי את הצבא וטסתי ללמוד מולטימדיה באוסטרליה שם גם התחלתי לעבוד בסטודיו למשחקי וידאו. הרגשתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, אז לקחתי קורסים דרך האינטרנט. במקביל, כשצברתי ידע, התחלתי לעבוד מרחוק על פרויקטים שונים בגלל שלא היו הזדמנויות באוסטרליה וככה נוצר קשר עם סטודיו בטקסס. דרך הסטודיו נכנסתי לכל התחום של אנימציה.עבדתי על פרויקטים מסוימים והכרתי אנשים ודבר הוביל לדבר. שלחתי את תיק עבודות לסוני כדי להציע את עצמי ל"דרדסים 2", הם דחו את הבקשה שלי ואחרי שבועיים חזרו אליי עם הצעה ל"גשם של פלאפל 2". אלו הדרכים המסתוריות של התעשייה".
"תמיד הייתי חשוף לאמנות כי אמא שלי אמנית וחשפה אותי מגיל צעיר. ידעתי שאני אוהב אמנות אבל לא הייתי בטוח אם אני יכול לעשות את זה. בשלב מסוים החלטתי שאני רוצה ללכת על זה. לאוסטרליה הגעתי כי חיפשתי מקום ללמוד בו שמקדם סטודנטים אחרי הלימודים וגם כי אהבתי משחקי וידאו וזה המסלול שבחרתי."
תחום האנימציה הפך מורכב במיוחד בשנים האחרונות. לצד האנימציה בסרטי הקולנוע, התפתחה הטכנולוגיה גם במשחקי הוידאו, המשחקים למכשירים הניידים ולמחשבים. "השוני העיקרי הוא קריאטיבי", מסביר אנגל, "כשעושים אנימציה לויזו'אל או לוידאו, כל הזמן צריך לבדוק איך זה יושב על המנוע של המשחק ואיך האנימציה עובדת עם השידור. כשעושים אנימציה לסרט מצויר, המיקוד הוא באיך שחקן היה משחק את זה בתיאטרון או איך אמן מריונטות היה מזיז את הדמויות עם החוטים".
איך העבודה שלך על סרט כמו "ספיידרמן" שונה מהעבודה על "גשם של פלאפל"?
"זה שונה מאוד כי הסגנון עצמו הוא אחר לגמרי. בעבודה על סרטים כמו "ספיידרמן" ו"ההוביט" האנימציה צריכה להיות ריאליסטית ונכונה מבחינת חוקי הפיזיקה. הכל צריך להיות מדויק, המשקל והאנרגיה. זה צריך להראות כאילו לקחו מצלמה והסריטו. אחד לאחד כמו בחיים האמיתיים. כשעושים "סקובי דו" יש אפשרויות לשחק עם ההגזמה והפירוש הקריקטוריסטי הרבה יותר: להגזים עם פוזות מסוימות או עם הרגעים המצחיקים. אפשר להיות פחות נכונים מבחינה פיזית, יש הרבה מקום לביטוי ואנחנו יכולים לקחת את הרגעים היותר מגוחכים ומצחיקים ולתת להם מקום. זה גורם ליותר אנשים לזכור את הסרט ולספר עליו לחברים שלהם וכתוצאה מזה יותר אנשים רואים אותו ומדברים עליו. זה המעגל שכל כך כיף ליצור - אנחנו יוצרים רגע שנחרט בזכרון: "איזה מצחיק זה היה שהם עשו דו קרב עם האפים שלהם במקום חרבות".
"זו חוויה מאוד מיוחדת. אתה בא לעבודה ומסתכל מה עושים האנשים מסביבך וזה נותן הרבה השראה. זה גם קצת מלחיץ כי אתה רוצה להיות טוב כמוהם. מצד שני, זה מחייב אותך להתפתח ולהשתפר ולעבוד על היכולת שלך. העבודה שונה מהחברות קטנות כי היקף העבודה אחר, משתמשים בכלים יותר משוכללים, מצפים לעבודה ברמה יותר גבוהה. הכל דיגיטלי וטכני וצריך לדעת איך ליישם את הכל בתוכנה עצמה. זה לא כמו מקדחה ופטיש שאפשר להחזיק ולהתחיל לעבוד איתם".
יצא לך להיפגש עם הכוכבים והבמאי? יש לך אינטראקציה איתם?
"ב'גשם של פלאפל 2' הייתה לנו אינטראקציה עם הבמאי כמעט כל יום דרך ישיבת וידאו. הם ישבו באל איי ואנחנו בוונקובר. בפרויקטים אחרים כמו "טד" ו"ספיידרמן 2" האינטראקציה היחידה היא עם המפקח שלי. כמעט ואין קשר עם במאי האנימציה ואף פעם לא ראיתי את הבמאי של הסרט. זה סט אפ אחר".
מה אתה חושב על התעשייה הישראלית? האם יש סיכוי שנוכל להוציא מכאן סרטים כאלה מתישהו בעתיד?
"בוודאי. אבל צריך משקיעים, צריך כסף ונכונות של הרשויות המקומיות לעזור לסטודיואים להתפתח, לתת להם אפשרות לגדול. יש בארץ הרבה כישרון ואנשים שרוצים לעבוד על פרויקטים בסדר גודל גלובלי, לאנשים יש את הרצון לעשות דברים שכל העולם יהיה חשוף אליהם. יש הרבה אמנים ישראלים שהכרתי ועובדים בוונקובר כי הם רוצים לספק את הרצון האישי שלהם לעשות דברים גדולים. אם נוכל להביא את זה לכאן, נוכל לעשות את זה. הרמה יכולה להיות אחת מהטובות בעולם ברגע שיש תמיכה כספית וסט אפ טכני. אין טעם לנסות להביא לפה פרויקטים של דיסני ולהגיד שנעשה כמוהם. צריך ללמוד את המודל שמצליח להם ולנסות לפתח אותו למשהו יותר טוב, לא לעשות כמוהם אלא משהו שאנחנו נוכל לקחת את כל הגאווה שלנו ולעשות אותו טוב ושכל העולם ירצה לראות את זה."
ומה התוכניות שלך לעתיד?
"להמשיך לשתף את התלמידים שלי בכל מה שאני לומד, להתפתח, להשתפר ולצבור ניסיון. יש אינספור דברים שאפשר ללמוד בתעשייה הזאת וזה מה שאני הכי אוהב. ברגע שאתה משתף, אתה מתחיל סיטואציה שבה אנשים מביאים לשולחן דברים אחרים שאתה לא ידעת. התוצאה מזה היא שכל הרמה של כל הקבוצה תשתפר וכולם גודלים יחד, במקום כל אחד בנפרד".
"גשם של פלאפל 2" יוקרן ב-9:30 בשישי הקרוב. ב-11:30 תחל ההרצאה על אחורי הקלעים של יצירת הסרט