1. ג'ובס (2013)
כשהדבר הכי טוב שאפשר להגיד על סרט הוא שהמשחק של אשטון קוצ'ר היה מצוין, אנחנו בבעיה. סיפורו מעורר ההשראה והמורכב של מייסד אפל סטיב ג'ובס הוא חלום של כל יוצר סרט ביוגרפי (ויעיד על כך אהרון סורקין שניסה בעצמו ליצור סרט שכזה), אבל יוצרי "ג'ובס" כשלו בכל הנוגע לבנייה נרטיבית חכמה של הסרט והפכו את גיבור הסרט לאדם כל יכול. גם פגמיו הגדולים מרגישים בסרט כמו מחמאות במסווה. איזה מגלומן? הוא פשוט יודע יותר טוב מכם. כבר היה עדיף ביוגרפיה על מייסד אנדרואיד.
2. ג'יי אדגר (2011)
סיפור מלא רובדים ומורכבות שמתפרס לאורך 50 שנות הקריירה של ראש ה-FBI, האדם החזק בארה"ב בתקופתו וגיי בארון - ג'יי אדגר הובר. עם גילומו של לאונרדו דיקפריו, בימוי מאת קלינט איסטווד ותסריט של דסטין לאנס בלייק ("מילק"), מדובר במאסטרפיס על הנייר. ובפועל? דיקפריו נראה כמו בובת שעווה נמסה מאחורי 9 קילו איפור, בלייק עושה סלטות באוויר כדי לא לחקור לעומק את הצד הגאה של הובר ואיסטווד בהישג מרשים שמצליח בו זמנית לא להגיד כלום ועדיין לצאת זקן שמרן. מישהו צריך לחקור את זה.
3. אמיליה (2009)
הטריילר לסרט על חייה של אמיליה ארהארט, הטייסת הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד, מתהדר בתארים כמו "בעלת חזון", "חולמת", "אגדה", "אייקון", "גיבורה" ומשום מה גם "מאהבת". ובכן, הרשו לנו לספק כמה מילים משלנו: קיטש, רדוד, משעמם וגם מה לעזאזל קשור מאהבת?! בונוס מחריד – הילארי סוונק במבטא שמזכיר גנגסטרים משנות ה-20 שיגרום לכם לחכות לסצנה בה היא מתרסקת ומתה.
4. (Wired (1989
הסרט שמבוסס על חייו המהירים והפרועים של הבדרן האגדי ג'ון בלושי נועד לכשלון עוד לפני שהחל. משפחתו, חבריו והקולגות של בלושי היו נגד הסרט, שמבוסס על ספר ביוגרפי שנוי במחלוקת מאת בוב וודוורד ("כל אנשי הנשיא"), מה שהוביל לליהוק מביך של בלושי – מייקל צ'יקליס ("המגן") האלמוני דאז. המסר הפוריטני, חוסר הכריזמה המזוויע ומלאך שומר לטיני (?!) הובילו לסרט מביך במיוחד שלא מתקרב לכשרון שהיה לבלושי בחצ'קון.
5. מעבר לים (2004)
קווין ספייסי הוא מעריץ גדול של הזמר/שחקן בובי דארין. הוא גם נשמע ממש כמוהו ואפילו טיפה נראה כמוהו, אז זה דיי הגיוני לתת לו לשחק את הזמר המנוח. כן, ספייסי היה בן 45 כשגילם את דארין שהלך לעולמו בגיל 37, אבל זה לא משהו שהרבה איפור לא יכול לסדר. אבל ספייסי גם כתב את התסריט המנומנם, ביים בחוסר מעוף והפיק את השעמומון הזה, שכל מה שתזכרו ממנו זה שדארין רצה להיות סינטרה וספייסי רצה להיות דארין. בפעם הבאה קווין, פשוט תשיר מול המראה ושחרר אותנו.
6. הדלתות (1991)
הפרויקט של אוליבר סטון עבר תלאות רבות במהלך פיתוחו. הבימאי ניסה במשך עשר שנים למצוא תסריט הולם ושחקן שראוי לשחק את ג'ים מוריסון הכריזמטי. בסוף הוא התפשר על שניהם. בין היתר נשקלו טום קרוז, ג'וני דפ, ג'ון טרבולטה ואפילו בונו, אבל עם מה נשארנו? וואל קילמר, רגע לפני שהוא הפך לאישה בגיל העמידה. קילמר הצליח לחקות את קולו של מוריסון, אבל בכל הנוגע לגילום דמותו האנגמטית כל מה שנשאר זה מבט סתום ומלמולי סמים. היינו מעדיפים לראות אותו בביל וטד.
7. (Jimi: All Is by My Side (2013
בשלב מסים בקריירה שלו, הראפר המבריק אנדרה בנג'מין (אנדרה 3000 מאאוטקאסט) התאהב בגיטרות כל כך עד שהחליט לוותר על כל מה שהוא טוב בו וללכת לשחק את ג'ימי הנדריקס. הטעות שלו היתה שבחר לשחק בסרט כל כך מיותר. יוצרי הסרט שאפו ליצור ביוגרפיה מקיפה על חיי הגיטריסט הגאון, אבל בעלי הזכויות לשיריו לא אפשרו להם לנגן אף אחד משיריו. הפתרון – סרט מפוזר על ג'ימי הנדריקס הצעיר שמשתעשע לראשונה עם גיטרה, מנגן רק קאברים ושוכב עם יותר מדי נשים לבנות. זה לא הג'ימי שמגיע לנו.
8. קומו על הרגליים (2014)
ג'יימס בראון היה מוזיקאי מבריק, מורכב ומלהיב בטירוף, בדיוק הפוך מהביוגרפיה המוזיקלית שתפר לו טייט טיילר ("העזרה") בהפקת מיק ג'אגר. טיילר נקלע לניסיון להציג את פניו הרבים של בראון ומזגזג הלוך וחזור בין זמנים שונים בחייו של בראון, דבר שיבלבל גם צופים שמכירים את הסיפור המלא. הופעתו של צ'דוויק בוסמן כבראון לא רעה, אבל באופן כללי הסרט יגרום לכם לקום על הרגליים ולצעוק על המסך "איך לעזאזל הצלחתם להפוך אדם כמו ג'יימס בראון למשעמם?!".
9. (Too Legit: The MC Hammer Story (2001
לא, לא היינו צריכים סרט שעוקב אחרי חייו של אמ.סי האמר. כן, זה בבירור גרוע בדיוק כמו חייו האמיתיים של אמ.סי האמר. לא, לא בא לנו לשמוע עוד פעם את הלהיט היחיד שלו, " U Can't Touch This". וכן, גם זה עדיין מעניין יותר מלראות סצנת אהבה מדומיינת של אמ.סי האמר. לא, אנחנו עדיין לא רוצים לגעת בזה. יאק.
mako תרבות בפייסבוק