אם גם אתם קראתם את הביקורת של מבקרת הקולנוע שלנו, נעמה רק, כנראה שהבנתם ש"חמישים גוונים של אופל" הוא לא בדיוק אחד מסרטי הקאנון של 2017. רחוק מכך, רשימת המועמדים לפרס כלשהו שהוא עוד עשוי להיות מועמד עליה היא כנראה רק ה"ראזי". אבל אם להודות - זה לא שמישהו בדיוק ציפה למשמעות בסרט כמו "חמישים גוונים", אלא להנאה צרופה, וכידוע - אין הנאה גדולה יותר מזו של מבקר קולנוע שפוגש בסרט שהוא מתעב. וכן, יש כאלה לא מעט - הנה אמ;לוק של כמה מהטובים ביותר:
"אף מילת ביטחון לא תוכל להגן עליכם מפני חוסר הקשר המבלבל, העלילה שהיא כמו עונש וחוסר היכולת לשלב בהצלחה, אפילו פעם אחת, את הבטחתו של הפרנצ'ייז: סצנות סקס". (מליסה אנדרסון, "The Village Voice")
"ברגע ש'חמישים גוונים של אופל' התחיל לצלילי קאבר לוחש לקולדפליי, הכל צף בחזרה. הנה אנחנו שוב: צופים בשני פלאות אנטומיים מתפתלים באופן חסר משמעות לאור הירח, כמו מופע בורלסק המבוצע על ידי רובוטים" (לורה בנט, "סלייט")
"לבמאי, אם כבר הזכרתי אותו, קוראים ג'יימס פולי והוא, מה לעשות, גבר. בהוליווד בקושי נותנים לנשים לביים סרטים בתקציב גדול, אז מבאס שכמו ב'דמדומים', ההשראה ל'חמישים גוונים', הסדרה עוברת מבמאית לבמאי בסרט השני. מילא אם היה מדובר באחד מדהים, אבל האדון עושה עבודה גרועה אפילו בהשוואה לסרט הקודם. אם כבר במאי סתם, כואב לכם שהוא יהיה ממין נקבה?" (נעמה רק, "מאקו")
"חמישים גוונים של בחירות לא נחוצות במיוחד" (ג'ארט וייסלמן, "באזפיד")
"'חמישים גוונים מטופשים יותר' מתאים לו יותר. הדבר המשכנע היחיד שג'ונסון ודורנן מביאים לתפקידים שלהם זה המבוכה המשותפת שלהם" (פיטר טראוורס, "רולינג סטון")
כפרפראזה על השלט הכי מפורסם מהפגנת הנשים נגד טראמפ, 'אני לא מאמינה שאני עדיין מפגינה על זה', אפשר לסכם את '50 גוונים של אופל', הסרט השני בטרילוגיה של '50 גוונים של אפור' שהגיע אמש (ה') לאקרנים, במשפט: 'אני לא מאמינה שנשים עדיין מפנטזות על זה'" (לורי שטטמאור, "YNET")
"כמו בסרט הראשון, בין ג'ונסון לדורנן יש כימיה כמו שיש בין קופסת קרקרים מכוסת עיניים לקופסת ביסקוויטים" (אליסון שומייקר, "Consequence of Sound")
"השליש האחרון של הסרט יורד הישר לשילוב בין 'שושלת' עד גוונים של סרט הפולחן הקלאסי 'החדר'. זה נפלא בגלל שזה טירוף מטופש באופן מוחלט. הליקופטר מתרסק! סטירות! משקאות נשפכים לפנים! סקס בלבוש מלא במקלחת! כרזה ממוסגרת של 'רידיק: המסע מתחיל'! כל המרכיבים של סרט פולחן קלאסי" (קייטי וולש, "Chicago Tribune")
"האם היה אי פעם סרט שבו הגיבור עושה כל כך הרבה סקס מבלי להוריד את המכנסיים עד הסוף?" (דונלד קלארק, "Irish Times")
"השימוש התכוף בקטעי נגינה – נדושים וכבדים ככל שיהיו – מצטיירים כסוג של הקלה, פשוט בגלל שבמהלך הרגעים האלה, אף אחד לא מדבר" (בריאן לורי, "CNN")
"אנסטסיה הצליחה, בניסיון הראשון שלה עם גבר, למצוא את האיש הכי עשיר, הכי חתיך, הכי יודע לרדת לה - ובסרט השני בסדרה, גם הכי פוטנציאל לנישואים. את כל זה היא עושה תוך כדי שהיא משיגה את עבודת החלומות שלה, יותר מהר מהזמן שנדרש לקח לך כדי למצוא קישור טוב לפרק החדש של 'האנטומיה של גריי'" (מעיין רודה, "וואלה!")
"קצת מוזר שבסרט שמתיימר להיות קינקי, שתי הדמויות הראשיות חוות אורגזמה רק בתנוחה המיסיונרית, לצלילי סאונדטראק שכאילו נבחר על ידי אחד מפלייליסטי הזיון בספוטיפיי" (ג'סי הסנגר, "Brooklyn Magazine")
"רוב הסיכויים שיהיה לך אכפת יותר מגוון הליפסטיק האדום של אנסטסיה סטיל מאשר הרומן המענה שלה עם המיליונר הקר כריסטיאן גריי" (מארה ראנשטיין, "Us Weekly")
"זה סרט נוראי. מה שהופך אותו ללא שונה במיוחד מהסרט הראשון" (ביל גודיקונץ, "Arizona Republic")
"הניסיון להעצים את הסקס אפיל נשכח בגלל פסקול פופ־רוק קליל ותמוה, שמסיח את הדעת ומעניק את התחושה שבכל רגע נתון הזוג עומד להשיק סמארטפון חדש או למכור לצופים מכונית אאודי R8" (נתנאל שלומוביץ, "הארץ")
"מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, משעמם" (ליז בראון, "Toronto Sun")