בערב שני האחרון הגיעה אנג'לינה ג'ולי להקרנה מיוחדת של סרטה החדש כבמאית, "לא נשבר", בשכונת בברלי הילס היוקרתית בלוס אנג'לס. תרגיל הבריחה המהירה מהאולם בתום ההקרנה, כדי להיתקל בכמה שפחות צלמי פפרצי (נדיר שיש שטח נקי לגמרי באל.איי), נגמר בדרמה קטנה, כאשר הנהג של ג'ולי הסתובב במהירות והחליק על כתם שמן, נזרק למדרכה ופוצץ שניים מצמיגי הלימו-ג'יפ האימתנית שהסיעה את הכוכבת. ביציאה לרכבה החלופי, כשהיא הלומה למדי, ג'ולי הייתה צריכה להתמודד עם עדרי צלמים שכבר הגיעו למקום, ודאגו להפיץ וידאו שלה מדדה, ככל הנראה בלי פגיעה רצינית מדי, לתוך רכב החילוץ.
כוכב עולה
זמפריני נולד בניו-יורק של שנת 1917, למשפחת מהגרים טיפוסית על מאבקיה הקיומיים היומיומיים. בשנת 1919 עברה משפחתו לקליפורניה, בתקווה שבמדינה השמשית יהיה לארבעת ילדיהם סיכוי לחינוך טוב יותר. עוד כשעברו לקליפורניה, סיפר זמפריני, איש ממשפחתו לא דיבר אנגלית, שפה שהוא עצמו למד רק בחינוך הציבורי. כילד למשפחת מהגרים ועוד כזו שלא בדיוק השתלבה, זמפריני היה חשוף לבריונות בלתי פוסקת ואביו החליט שהפתרון המתאים הוא ללמד את הילד קצת אגרוף. לואי הקטן הראה כישרון מולד לעניין ומהר מאוד החל ליהנות מהחטפת מכות למציקים, עד שאחיו הבכור החליט שכדאי לנתב את כל האנרגיה הזו למקום מועיל, ורשם אותו לקבוצת הריצה של התיכון המקומי, בה הוא עצמו כבר נחשב לכוכב עולה. זו הייתה טעות קלה מצידו של האח – זמפריני הפך במהרה לאחד הרצים המהירים שראה אי פעם המסלול החבוט של בית-הספר המקומי בעיירת החוף טורנס. "איש בבית הספר לא הכיר את שמי לפני שהתחלתי לרוץ", סיפר זמפריני, "וכשהתחלתי לנצח במרוצים, ילדים החלו לקרוא אותו בקול. בן לילה נהייתי מכור לעניין".
ההתמכרות עבדה. בתחרויות מקומיות ופנים-ארציות זמפריני שבר כל שיא קודם שנתקל בו והפך לאגדה אמריקאית של ממש. בשנת 36' החליט זמפריני בן התשע-עשרה לנסות את כוחו במשחקים האולימפיים, אלא שבתקופה זו לא בדיוק היו חסויות מסחריות מסודרות, וספורטאים נהגו לשלם רק על הניסיון להתקבל לתחרויות עולמות. עבור בן מהגרים כמו זמפריני, העלות יכולה הייתה לגדוע את הקריירה בעודה בחיתוליה. למזלו הטוב, מספר בעלי עסקים מקומיים התאגדו כדי לממן את נסיעתו ודמי ההרשמה של הכוכב המקומי, שאולי יום אחד יביא תהילה למכורתו. אלא שהקשיים לא הסתיימו כאן – זמפריני זיהה בחכמתו כי במקצה הקילומטר וחצי הפופולרי התחרו כמה מאצני התקופה הגדולים, ומכיוון שבא כדי לנצח, העדיף להירשם למירוץ חמשת הקילומטרים, הנחשב מתיש בהרבה, ועוד נאלץ לרוץ אותו באחד הימים החמים של השנה. הוא סיים שניות ספורות לפני שיאן ארה"ב במקצה, ונבחר לייצג את ארה"ב באולימפיאדה של אותה שנה, שנערכה בברלין הנאצית.
מהיטלר ועד השבי היפני
זמפריני הפך לספורטאי האולימפי הצעיר ביותר בארה"ב דאז, ואף על-פי כן התלהב בעיקר מכמויות האוכל החינמיות שהונחתו עליו עם המעמד ("גדלתי בתקופת השפל הגדול, אף פעם לא קניתי אפילו סנדוויץ', ופתאום כל האוכל הזה בחינם", צוטט בספר אודות האולימפיאדה בברלין, "בספינה בדרך לברלין אכלתי כל בוקר שבע לחמניות עם בייקון וביצים"). למרות הזלילה ולמרות שלא ניצח במרוץ הברלינאי, היטלר התרשם מסגנון הריצה שלו וביקש לפגוש אותו אישית. "אה, אתה הנער עם הספרינט בסיום", אמר לו. זמפריני הנבוך לחץ את ידו וחייך, ולא תיאר לעצמו ששבע שנים מאוחר יותר ייפול בשבי בני בריתו של הפיהרר ויידע את התקופה הקשה בחייו.
זמפריני נשבה על ידי הצבא היפני כאשר המטוס בו שירת כקצין צעיר נפגע מטייס קמיקזה וצלל אל הים. שלושת חברי הצוות ששרדו ניפחו את סירת ההצלה והצליחו לחיות עליה 47 ימים, תוך שהם ניזונים מדגים קטנים שהצליחו לתפוס וממי גשם שאספו. בתום התקופה המתישה, במהלכה נפטר אחד מהשלושה, הצליחו זמפריני וחברו להגיע לחוף, אך לרוע המזל החוף היה בשליטה יפנית והם נלקחו למחנה שבויים. זמפריני בילה כמעט שנתיים במחנות שבויים יפנים תחת עינויים קשים שסבל, במיוחד מידו הסוהר של מוטסוהירו וואטאנאבה, שנחשב מאוחר יותר לאחד מארבעים פושעי המלחמה המבוקשים ביותר על ידי ארה"ב. זמפריני הצליח לשרוד ושוחרר למולדתו בתום המלחמה. הוא נולד-מחדש כנוצרי, להגדרתו, אימץ את מושג המחילה וביקר את הסוהרים במחנות בהם הוחזק כדי ליידע אותם כי הוא סולח להם.
אנג'לינה ג'ולי - סיפור אהבה
מאחר שג'ולי חתומה אצל אותו הסוכן כמו האחים כהן, ומאחר שהיא בכל זאת - אנג'לינה ג'ולי - הכוכבת הצליחה לגייס את האחים לשכתב מחדש את הביוגרפיה לתסריט. זמפריני עצמו היה אז בן 96, ושיתף פעולה גם הוא עם העניין המחודש בסיפורו. ג'ולי עירבה אותו בתהליך היצירה ונקשרה אליו עד כדי כך שבחג המולד האחרון הזמין עבורה פיט מתנה מקורית – דיוקן בצבעי שמן של זמפריני שייתלה בביתם. "הוא אדם שיכול להזכיר לכולנו למה הנפש האנושית מסוגלת", אמרה ג'ולי לטיימס בהתרגשות. זמפריני מצידו הצהיר כי, "אנג'לינה הפכה לחלק גדול מחיי. אני סומך עליה לחלוטין ואין לי ספק ש'בלתי נשבר' יהיה סרט נהדר".
אלא שזמפריני לא זכה להגיע לערב הבכורה של הסרט, כיוון שנפטר בשיבה טובה בהיותו בן 97, בטרם יציאת הסרט לאקרנים. הוא הספיק, לשמחת הצוות כולו, לחזות בגרסה סופית למדי של הפיצ'ר, ולפי הדיווחים התרגש ממנו מאוד. במסע לקידום הסרט נאלצה ג'ולי יותר מפעם אחת לקחת רגע ולחסום את הדמעות כאשר מראיינות ומראיינים הזכירו לה כמה שבע רצון היה מהעבודה איתה. "הוא היה אדם גדול", הצהירה בפשטות על השטיח האדום בהקרנת טרום-בכורה בלוס אנג'לס.
בינתיים ג'ולי ממשיכה להתרגש, ולא רק מהקשר שקשרה עם הגיבור הכל-אמריקני. הביקורות הכוללות אמנם אינן חד-משמעיות לגבי הסרט כולו, אך המבקרים מחמיאים באופן עקבי לסגנון הבימוי שהפגינה. "ג'ולי מראה איכויות בימוי מהשורה הראשונה", נכתב בבלוג הקולנוע הנחשב אינדי-וויר, "בלתי שביר מוכיח שחושי הבימוי של ג'ולי אינם נופלים מכישרונותיה האחרים", ובטיים אאוט לונדון נאמר כי ג'ולי "הרכיבה נבחרת מנצחת ויצרה סרט חזק". מגזין אמפייר הגדיל וניבא, "יש כאן כנראה מספיק כוח משיכה כדי לפתות את האקדמיה", וכאן בעצם קבור הכלב – האם ג'ולי תצליח לעשות את המעבר המלא ולזכות בפרס הבמאית בטקס האוסקר, או לפחות להתחרות על אחד? בינתיים ג'ולי מעידה על עצמה שכל מה שמעניין אותה הוא חלוקת כבוד אחרון לזמפריני, אשר "עזר לי בחיי מעל ומעבר ממה שאוכל לתאר", כפי שהעידה בתכנית הבוקר של אן.בי.סי; אנחנו בטוחים שזמפריני היה יכול להיות מבסוט מלספק עוד אוסקר למדף בבית ג'ולי פיט.