כולם כבר יודעים שבשנים האחרונות זוכה הקולנוע הישראלי להצלחה בינלאומית משמעותית. אחת לכמה חודשים מתפרסמות ידיעות על סרטים ישראליים שזכו בפרסים בפסטיבלים חשובים, ואפילו למועמדויות לאוסקר הצלחנו להרגיל את עצמנו בשנים האחרונות. אף אחד לא הופתע מהנוכחות הישראלית בפסטיבל טורונטו השנה. סרטים מתוצרת הארץ נוחתים בפסטיבל הקנדי מדי שנה, וב- 2009 הוא אף הקדיש את מסגרת "עיר לעיר" לתל אביב (צעד שגרר מחאה מצד מתנגדים למדיניות ישראל בשטחים). אז איך היה שם השנה?
שלושה סרטים ישראלים הגיעו לפסטיבל: "פלאות" של אבי נשר, "מקום בגן עדן" של יוסי מדמוני ו"בית לחם" של יובל אדלר. "השתתפות בפסטיבל היא מעין כן שיגור לשאר העולם", מספרת ג'יין שוטל, אוצרת בכירה בפסטיבל והאחראית לסרטים הישראלים שבו. "זו הזדמנות להציג את הסרטים גם לציבור, אבל גם לאנשי תעשיה שיוכלו לקחת הסרט למקומות נוספים".
וזה באמת מה שקרה ל"פלאות". סרטו של אבי נשר, שהיה אחד הסרטים הישראליים הנצפים ביותר השנה. זו לא הפעם הראשונה של נשר בטורונטו: "פעם הייתי" ו"הסודות" שלו הוקרנו בעבר בפסטיבל, והשנה הוא חוזר אליו כחלק מהמסגרת המצומצמת "דוברים עכשוויים מהעולם", המציגה חמישה סרטים יוצאי דופן שכוללים ערכים קולנועיים ופוליטיים חריגים וחדשניים. בתוך כך, השבוע נתבשרנו שזכויות ההפצה הבינלאומית שלו נקנו על ידי חברת ההפצה "לייטנינג". פרטים נוספים על ההפצה עדיין אין, אבל נשר והאנשים מאחורי "פלאות" יכולים לסמן וי על עוד הצלחה.
"מקום בגן עדן" מגיע לטורונטו אחרי הקרנות בפסטיבל קרלובי וארי היוקרתי. מדמוני אמנם לא יצא משם עם פרס, אבל עם ביקורות בינלאומיות חיוביות שעזרו לייצר באזז חיובי סביב הסרט. גם הקהל בטורונטו קיבל את הסרט בזרועות פתוחות, והצופים שנכחו בהקרנת הבכורה נעמדו בתור לברך את הבמאי על היצירה. בעיתון ההוליוודי "וראייטי" כינו את המעשייה על אדם המוכר את מקומו בגן אדם ורגע לפני מותו מנסה בנו לבטל את העסקה "אלגוריה מורכבת ויפה", ושיבחו את מדמוני על האופן בו הוא מצליח לשלב בין אותה אלגוריה תנ"כית וגדולת מימדים אל עם היומיומי.
ביקורות כאלו, שמגיעות לרוב כתוצאה מנוכחות בינלאומית, יכולות לעזור לסרטים ישראלים בעונת הפרסים. כידוע, הנציג ששולחת ישראל מדי שנה לאוסקר הוא הזוכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר. "מקום בגן עדן" לא מועמד בקטגוריה הזו, אבל מי שכן צפוי להנות מתשומת הלב הבינלאומית הוא דווקא "בית לחם".
סרטו הראשון של יובל אדלר הוא הסרט הישראלי המדובר ביותר כרגע. הוא הגיע לטורונטו אחרי זכיה בפרס הסרט הטוב ביותר במסגרת "ימי ונציה" בפסטיבל האיטלקי החשוב, והוא מוביל את המועמדויות לפרסי אופיר כשהוא מתמודד ב- 12 קטגוריות שונות. העולם שם עין על "בית לחם", שבוחן את עולם המודיעין האנושי דרך עיניהם של סוכן שב"כ יהודי ונער פלסטיני אותו הוא מגייס כמודיע, והוא זוכה לתשומת לב רבה בעיתונות הקולנוע הבינלאומית, אך לביקורות מעורבות. נסו להשיג כרטיסים להקרנות הסרט בטורונטו, וסביר להניח שתכשלו: כל הכרטיסים לשלושת ההקרנות נמכרו מראש. "בית לחם" לא זכה עדיין בפרס אופיר, וגם אם יעשה זאת, מקומו בטקס האוסקר רחוק מלהיות מובטח. כרגע, הוא הסרט הישראלי שהכי קרוב לשם.
זוהי לא הנוכחות הישראלית היחידה בפסטיבל טורונטו. הקולנוען הצעיר רפאל בלולו חוזר לטורונטו בפעם השנייה, לאחר שבשנה שעברה השתתף במעבדת הכשרונות של הפסטיבל. "שמי הוא סלומון אגוס" הוא סרט קצר שביים במסגרת תחרותית של אותה הסדנה, וחזר השנה לאחר שהעפיל לגמר התחרות, שנערכת בשיתוך הרויאל בנק אוף קנדה.
מורן אטיאס נמצאת גם היא בפסטיבל, באחד משיתופי הפעולה שלה עם הבמאי פול האגיס. בסרטו האחרון, Third Person (גוף שלישי), היא משתתפת לצד שמות כמו ליאם ניסן, מילה קוניס, אוליביה ווילד ואדריאן ברודי, לצידם היא צעדה גם על השטיח האדום בפרמיירה נוצצת במיוחד. אטיאס נמנית גם על מפיקי הסרט, מה שהיא הגדירה כחלום שמתגשם.
האיידס של מת'יו מקונוהיי מול הסרט הגדול של השנה - המשך סיקור טורונטו 2013