הסרטים שבגללם אנחנו אוהבים את ניקולס קייג':
לעזוב את לאס וגאס
אם "הסופרנוס" הצליחה לגרום לגנגסטרים של ניו ג'רזי להפוך לדמויות מורכבות וטראגיות, זה בדיוק מה שקרה לדמות השיכור עם ההופעה הזו של ניקולס קייג'. עד "לעזוב את לאס וגאס" שיכורים היו נחלקו בדרך כלל לרוצחים מטורפים או דמויות קומיות. קייג' הצליח להוציא את ההתמכרות לאלכוהול מהארון, וחשף את הכאב הפיזי, המחירים החברתיים הקשים, והטרגדיה שהיא מביאה איתה. סיפור האהבה הבלתי אפשרי שלו עם שרה, הנערה העובדת (אליזבת שו), הוא ההגדרה הכי טובה ל"אהבה זה כואב".
אדפטיישן
במקור, האיש שהיה אמור לגלם את האחים צ'רלי ודונדלד קאופמן היה בכלל טום הנקס, אבל בעיות לוחות זמנים גרמו לבמאי ספייק ג'ונז ללכת על אופציה ב'. קייג' לקח חוזה של חמישה מיליון דולר (רבע מתקציב הסרט), והחזיר בהופעה נדירה שהזכירה לרגע את האיכויות שהראה בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90. אף אחד אחר לא היה יכול לגלם שני תפקידים של אחים תסריטאים, שהם הפכים מוחלטים בשלמות כזאת (אחד אופטימי תמידי שמצליח לקבל הכל בקלות, השני שונא כל חלק בעצמו וצריך לירוק דם כדי להצליח), חוץ ממי שהכיר את שני הצדדים האלה בעצמו.
קיק אס
אחד מהסרטים המתוקים ביותר של ניק, שמלווה בחשד קל שהפעם הוא אפילו קרא את התסריט לפני שהתחייב אליו, ולא התחשב רק במאזן השלילי של חובות ההימורים שלו (סתם ניחוש). אמנם גם כאן הוא משחק את דמותו הקבועה והמיוסרת כל העולם נגדה, אבל הפעם יש תירוץ לא רע לניצוץ המטורף בעיניו מכיוון שהוא באמת לא ממש שפוי. זאת רק הנחה, כמובן, עד כמה שפוי יכול להיות שוטר לשעבר שמאמן את ביתו להיות גיבורת על? עם קלואי מורץ המתוקה בתפקיד בתו שובת הלב, הוא אפילו מצליח להיות מכמיר לב ואמין, וזאת בלי לפסוח על סצנת העינויים המסורתית המלווה את סרטי האקשן שלו. כמו כן, שפם.
קון אייר
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהעברה בטיסה של החלאות הגדולות ביותר של האנושות לכלא אחר, עלולה להסתיים רע מאד. למזלנו בעולם של "קון אייר" אף אחד לא היה מספיק שקול כדי לחשוב על אלטרנטיבות, וכך קיבלנו את אחד מסרטי האקשן הכי כיפיים של שנות ה-90. קייג' בתור האסיר המוסרי, קמרון פו, מכסח בטוב לב את הצורה למטוס מלא רשעים, רק כדי לחזור הביתה עם הדובי המטונף ששמר לבתו הקטנה. רומנטיקה זה כאן.
לב פראי
הסרט שיגרום לכם לרצות להתפטר מהעבודה, לעבור כריתת אונה ולהשתקע בדרום ארה"ב. בדומה לסרטים אחרים של דייויד לינץ', גם "לב פראי" מתמקד בחייהם של אנשי עיירה קטנה. למרבה הפלא, על אף היותם כעורים משהו, לולה וסיילור (לורה דרן וניקולאס קייג') מצליחים להרים כמה מסצינות הסקס הלוהטות ביותר בתולדות הקולנוע. גם אם הוא הכזיב בסרטים קודמים, קייג' מצליח לשכנע ולרגש כאן בתור הביריון הדביל והרומנטיקן, שנקלע לסיטואציות שהאינטליגנציה שלו לא ממש מאפשרות לו להתמודד איתן. אנא מכם, סורו לווידאומט.
הסרטים הגרועים, שגם בגללם אנחנו אוהבים את ניקולס קייג':
שוליית המכשף
מכשף מזדקן מהמסדר של מרילין, מתעורר יום אחד מתרדמת עמוקה כדי למנוע מהמכשפה מורגנה ומשרתה הנאמן, הורבאת', לשים את ידיהם על ספר שישחרר לעולם זוועות חסרות תקדים. ובשביל כל זה הוא מגייס חנון על שאינו מודע לכוחות של עצמו. ואם כל זה נשמע לכם כמו משהו שהמצאנו עכשיו מהראש בסוף יום העבודה, אין לכם מושג איך הזוועה הזאת נראית על המסך. יש רגעים שבהם אפילו האפקטים נראים כאילו עשו אותם בווינדוז בצייר.
גוסט ריידר
רק השטן בכבודו ובעצמו יכול היה לברוא סרט מחריד כמו "גוסט ריידר", וגם זה רק בשביל שיהיה לו גם תפקיד משחק בקורות החיים. בגוסט ריידר חותם ניקולס קייג', שמגלם נהג מרוצים חסר פחד, על חוזה שהופך אותו למשרתו של השטן בכל פעם שהלילה יורד. אז הוא הופך לסוג של שלד צלוי היטב, שנאבק באויביו של הבוס הגדול. שזה בעצם בדיוק מה שקרה גם כשניקולס קייג' האמיתי חתם על החוזה עם אולפני קולומביה. זה היה כל כך נורא עד שלא הייתה ברירה אלא לעשות לזה סרט המשך.
איש הקש
העיבוד הזה לסרט בריטי מהסבנטיז הפך לאחד הסרטים הנלעגים של העשור האחרון, ומדובר באותו עשור שבו יצא "אשת החתול". קייג', בתפקידו הקבוע כאיש חוק, מגיע לאי מוזר שבו מתרחשים שלל פולחנים מבעיתים, או במקרה הזה מגוחכים. או אם לצטט ביקורת טיפוסית מהרשת: "אני לא באמת משווה את הסרט המטופש הזה לשואה, אבל אני בהחלט אומר שיש בו אלמנטים שואתיים. אני לא אומר שניקולס קייג' הוא היטלר, אבל הוא בהחלט גרם לסבל של מיליוני אנשים".
בנגקוק מסוכנת
חייו של מתנקש עוברים תפנית חדה כשהוא מגיע לתאילנד לביצוע משימת התנקשות. בבנגקוק הוא מוצא חבר חדש ואף אהבה. או משהו מפגר בסגנון הזה, שלא ממש משנה כי לאורך כל הסרט לא תצליחו להתיק את מבטכם מהשיער הנוראי של ניקולס קייג', שבעצמו עובר תפנית חדה אל עבר הגבול שבין מאלט מופרך לקארה נוראי. האימה, האימה.
"הסגת גבול"\"רודף צדק"
שני הסרטים האלו יצאו באותה השנה ואם לומר את האמת אנחנו לא ממש מבדילים ביניהם. באחד מהם הוא נשוי לניקול קידמן וחבורת שודדים פורצת לביתם ומענה אותם, בשני הוא נשוי לג'נוארי ג'ונס שמותקפת באכזריות ומסתבך עם ארגון שמבטיח לו נקמה בתוקף של אשתו. המשותף: משחק מביך של כל הנוגעים בדבר וחוויה כללית שהקולנוע, בעצם, האנושות, תשמח לוותר עליה. תודה, ניק. אוהבים אותך.