אחת הכותרות המדויקות ביותר שהעניק לנו האתר הסאטירי The Onion שייכת לידיעה הפיקטיבית "אישה לוקחת הפסקה של חצי שעה מפמיניזם כדי ליהנות מתוכנית טלוויזיה". לא קל לצרוך תרבות פופולרית כאישה פמיניסטית וביקורתית, ובקולנוע הבעיה חמורה לא פחות מאשר על המסך הקטן. לפניכם לקט נבחר של דברים שבאמת נמאס כבר לראות בכל סרט שני או שלישי שאנחנו רואות. חלק מהדוגמאות המצויינות בכתבה לקוחות מסרטים שאהבתי - מותר לאהוב סרט וגם לבקר אותו, וגם סרט שמציג קלישאה פוגענית יכול להיחשב פמיניסטי באספקטים אחרים או סתם להיות סרט טוב. המטרה בביקורת היא לא להוציא את הכיף, אלא לנסות להפוך את הקולנוע למקום שכולן יכולות להיות חלק ממנו.
תקיפה מינית = סקס בהפתעה
אישה מתקלחת בחדר מלון. גבר שפגשה לראשונה מוקדם יותר באותו יום מתגנב לחדרה, מתפשט ומפתיע אותה במקלחת, מאחור. היא יכולה לחוש את גופו לפני שהיא מספיקה לראות את פניו. האישה נבהלת, נאבקת את דרכה החוצה, מתכסה במהירות ומתקשרת לאבטחה. הגיוני, לא? לא אם אתה ג'יימס בונד - כשהוא עושה בדיוק את זה בסרט "סקייפול", האישה, סוורין, לא רק שלא נבהלת אפילו קצת, היא מתגפפת בלהט עם הקריפ. זו לא הפעם הראשונה שבונד מתנהג כמו עבריין מין אבל נשים זורמות איתו משום מה. ב"כדור הרעם", לדוגמה, בונד מאיים שיגרום לפיטוריה של עובדת בספא בו הוא מתארח אם לא תשכב איתו, וזה עובד. אבל היי, למה להסתפק בסצנות ספציפיות בסרטי בונד כשיש לנו סרט שלם שכולו רומנטיזציה של ניצול מיני: "50 גוונים של אפור". תזכורת - גם יחסים סאדו-מזוכיסטיים צריכים להתבסס על הנאה משותפת וכבוד הדדי, לא על התעללות רגשית.
למתקדמים: במקרה הבלתי נעים שבו הגבר החרמן שמתקשה לבקש רשות איננו מתקבל בברכה, הוא עלול להפוך לרליף קומי. דוגמאות מהתקופה האחרונה אפשר למצוא ב"מרגלת" ו"דייט בהפתעה" - בשני המקרים מחזר הרבה יותר מדי נלהב ממשיך להתעקש על חתירה למגע למרות דחיות חוזרות ונשנות (במקרה השני הוא אף מנסה לסחוט מהגיבורה מין אוראלי וכמעט מצליח לו).
האישה נראית נפלא 24/7
הרגע התעוררת? זאת לא סיבה שלא תהיי מאופרת ומסורקת למשעי. קיימת יחסי מין? מותר לך לבלגן קצת את השיער, אבל אל תזיעי או משהו, איכס. נקלעת לתאונה או לקרב גורלי? הנה שריטה חיננית על הלחי וכמה מכות שטחיות. גם נקרעה לך החולצה, אופס. את בוכה? הישמרי, את זוכרת מה אריק איינשטיין אמר. את על אי בודד? ממש לא סיבה להפסיק להוריד שיערות בכל מקום שהוא לא הקרקפת. אין טעם אפילו לציין דוגמאות כי יש יותר מדי, אז נציין כמה סרטים שעקצו את הקלישאה, כמו "מסיבת רווקות", בו הגיבורה משכימה קום כדי לזייף יקיצה אסתטית לצד היזיז שלה, או "לשבור את הקרח" שבו הנסיכה אנה מתעוררת עם שיער נפוח מהסוג שמתקבל אחרי שמפרקים תסרוקת מעוצבת.
למתקדמים: יישום כלל ה"תמיד הורסת" מתחיל עוד הרבה לפני הצילומים, כלומר בכתיבה ובליהוק. דמות חכמה, חזקה או מוכשרת זה בדרך כלל לא מספיק - אם את אישה את צריכה להיות גם יפהפיה, מטופחת ומאוד נשית. את פחות מיפהפיה? אפשר לדבר על תפקידים כמו מורה, אם מותשת או החברה של הגיבורה (היפהפיה). מפיק שעובד בהוליווד חשף לאחרונה בחשבון הטוויטר שלו שורה של קטעים מתוך תסריטים שהציגו דמות נשית (ששמה שונה ל"ג'יין" על תקן X) לראשונה בסרט באופן סקסיסטי. פנינה מייצגת: "ג'יין, 26, אתלטית אבל סקסית. יפיפייה מלידה. בדרך כלל לובשת ג'ינס, וגורמת להם להראות טוב".
נשים לא מתבגרות, הן רק מתחלפות
מגי ג'ילנהול חשפה השנה כי לא קיבלה תפקיד בו חשקה כיוון שהיא, לדברי יוצרי הסרט, מבוגרת מדי בשביל לשחק את אהובתו של גבר בן 55. מגי ג'ילנהול בת 37. אמה סטון, שצעירה ממנה בעשור, שודכה בשנים האחרונות לבראדלי קופר וחואקין פיניקס (41), אדוארד נורטון (46) וקולין פירת' (55). במציאות, בן זוג מתבקש עבור אישה בת 25 יהיה אף הוא בשנות העשרים לחייו או בתחילת שנות השלושים שלו. בהוליווד הדברים עובדים אחרת, ואין צורך אפילו לתרץ או להסביר למה לתפקידי המפתח ב"גטסבי הגדול" מלוהקים שחקנית בת פחות מ-30 ושני שחקנים שנושקים ל-40 או את ליהוקה של ג'ניפר לורנס לתפקיד רעייתו המתוסכלת של כריסטיאן בייל, שמבוגר ממנה ב-16 שנה. ולמה שזה לא יהיה הגיוני, בכל זאת, מדובר במסורת מכובדת ורבת שנים: ב"קזבלנקה" הפרש הגילאים בין צמד הכוכבים היה 16 שנה, ב"חלף עם הרוח" כולה 12.
למתקדמים: זו כמובן רחוקה מלהיות הבעיה היחידה של שחקניות מעל גיל 35 בהוליווד. כשאת צעירה ונאה את יכולה לעשות כרצונך ואם תהיי טובה מספיק גם תקבלי על זה אוסקר (למעלה מחצי מזוכות האוסקר לשחקנית ושחקנית משנה בעשור האחרון זכו בפרס לפני גיל 40), אך הגיל הלא נכון מגיע מהר מאוד ומביא איתו הפחתה דרסטית של כמות התפקידים, ירידה ברמתם וציפייה מופרכת לשמר את הנעורים בכל מחיר אבל בלי שישימו לב שעשית זאת (ע"ע תקרית רנה זלווגר).
שמישהו יציל אותי כבר, לעזאזל
אתם מכירים את הנוהל: האישה המסכנה נמצאת בצרה, הגיבור האמיץ מגיע להושיעה. המקרה הקלאסי הוא חטיפה, סכנת חיים, נישואין בכפייה וגורל עגום שכזה (קרה ממש לאחרונה ב"דדפול", "ספקטר" ומאתיים פעם ב"עלייתה של ג'ופיטר"). מקרה קלאסי יהפוך את האהבה לזו שגואלת את הגיבורה ממציאות חייה הקשה (שלל עיבודי "סינדרלה" והמון קומדיות רומנטיות) או הצלה "מקצועית" יותר שבו הגבר מסייע לאישה להתקדם או למצוא את עצמה בעולם הפטריאכלי הקשוח (דוגמה מושלמת תמצאו ב"המתמחה"). זו אחת הקלישאות הכי ישנות ושחוקות בספר והיא עברה אינספור טוויסטים וגלגולים, אבל הנוסחה הקלאסית עדיין איתנו ועם ההתחזקות הבלתי נגמרת של ז'אנר גיבורי העל ספק שנראה אותך מסתלקת בקרוב.
למתקדמים: לסרטי הנסיכות של דיסני יש קרדיט לא מבוטל על אובססיית ההצלה הזו. שלגיה, סינדרלה ואורורה (היפייפיה הנרדמת) המוקדמות אולי היו פסיביות ועדינות יותר מאריאל או יסמין, אבל כולן נזקקו לעזרתו של האביר על הסוס הלבן כדי לשרוד את הסרט בחיים. דיסני מנסים שוב ושוב ליצור נסיכות לוחמות ("מולאן", "אמיצה") ולהפוך את יחסי הכוחות לשיוויוניים יותר ("הנסיכה והצפרדע" ו"פלונטר" הציגו זוגות במסע משותף, ב"לשבור את הקרח" אהבת האמת היא בין זוג אחיות), אבל במקביל מטפחת את מותג הנסיכות המפלצתי שלה, שמחנך מיליוני ילדות לקנות מוצרים ורודים ונוצצים ולאמץ גינונים פסיביים של בת מלוכה.
הכל מתחיל בארוחת צהריים כשעלמה (9) מנסה להסביר להילל (6) מה זה "פאסיבי". ביעילות מרשימה אני מצליחה גם להרים מהריצפה את הלסת השמוטה וגם ללחוץ על כפתור ההקלטה. על בעיית האישיות של סינדרלה ונסיכות דיסני בכלל, על בגדים ורודים לבנות, אותנטיות וייצוגי מגדר- בשיחה מאירת עיניים, מנחמת ומצחיקה. בסוף, ואיך לא, גם מתפלקת לי מחשבה יהירה: כל אחד מאיתנו צריך לפחות אחות אחת חכמה ואוהבת שתסביר לו כבר בגיל שש מאיפה משתינה הדגה.
Posted by Ruth Efroni on Monday, November 30, 2015
התפנה לי פה תקן לאישה
בקבוצה יש חמש דמויות: מנהיג טוב לב וסמכותי, גבר חכם, גבר שובב ומצחיקול, גבר קשוח ומסתורי ואישה. רק אישה אחת, כן? לובשת ורוד או אדום או סגול. כמובן, לא הדמות הראשית. האופי שלה - בת. רגישה, מוסרית ומבינה אנשים טוב יותר מהגברים המנותקים והאטומים. סביר להניח שיש לה קטע עם אחד מחברי הקבוצה, או שהיא מרכזו של משולש אהבה. לפעמים משמשת כאם חלופית לחברי הקבוצה. אם זה סיפור פנטזיה תקופתי, היא יודעת לירות בחץ וקשת. אם זה צוות גיבורי על, היא תצולם בצורה שתדגיש את החזה והישבן שלה כמה שיותר ותלבש חליפה צמודה מעור. ואולי בכלל אין קבוצה, ובסרט יש רק אישה אחת שהיא אשכרה דמות. דוגמאות? בשפע: "שומרי הגלקסיה", "ת'ור", "הנוקמים", שתי הטרילוגיות הראשונות של "מלחמת הכוכבים", "התחלה", "רטטוי", העיבודים הקולנעיים ל"בובספוג" או "החבובות" וגם "ההוביט", שם הומצאה דמות חדשה לגמרי שלא הופיע בספר כדי שאפשר יהיה למתוח את הסיפור עוד קצת עם עלילה רומנטית.
למתקדמים: נראה לכם ש"מועדוני גברים" זה משהו שקורה רק לפני המצלמה? במאיות, צלמות, עורכות ושאר מקצועניות נאבקות על מקומן בסביבה הגברית שהיא תעשיית הקולנוע. מחקר שבחן לאחרונה את 250 הסרטים הרווחיים ביותר ב-2015 מגלה כי רק 9 אחוז מהם בויימו על ידי אישה ובגזרת הצילום והכתיבה מדובר ב-6 ו-11 אחוזים, בהתאמה. זה לא כי אין ליוצרות קולנוע את הרצון או היכולת - הן פשוט מקבלות הרבה פחות הזדמנויות, וכשזה כבר קורה, לרוב זה בגלל שהסרט מלכתחילה מיועד לנשים. את הסרט הראשון בסדרת "דמדומים" למשל, ביימה קתרין הרדוויק, אישה יחידה לצד שלושה במאים שביימו את סרטי ההמשך בסדרה.
גיבורת אקשן? פחחח
הנשים המעצבנות האלה כל הזמן מתלוננות שאין מספיק דמויות נשיות בסרטי פעולה, אז הנה - חתיכה עם נשק. לוהט, הא? אבל שלא תילחם יותר מדי, הרי נשים הן עדינות ופגיעות, וקשה להסתכל על גזרתן הנאה כשהן כל הזמן זזות. זוכרים את הסצנה המשוגעת בסוף של "איירון מן 3" שבה פפר פוטס מכסחת לנבל את הצורה כשהיא לבושה בחזייה ואז חוזרת לעצמה ואומרת לטוני בבהלה "זה היה כל כך אלים"? זה הרעיון. במקרים רבים "גיבורת האקשן" תתגלה כדמות שמאופיינת חזותית כקשוחה וחזקה, אך בסופו של דבר תישאר קישוט נחמד שלא מצליח להשפיע על העלילה לטובה. גל גדות, תיזהרי, סיכוי לא רע שזה הולך לקרות לך ב"באטמן נגד סופרמן".
למתקדמים: אחד הטרנדים המבאסים של השנים האחרונות הוא "תסמונת טריניטי", כפי שנחשפה ב"מטריקס" ונראתה גם ב"הדרקון הראשון שלי", "קונג פו פנדה", "סרט לגו" ועוד: הגיבור הקלולס מלווה באישה באד-אס עם כישורים ויכולות של ממש, אבל לא זוכה להזדמנות להוכיח את עצמה אלא רק לתמוך או לחנוך את הגבר בדרך להצלחה. כאלה אנחנו, הנשים - יצורים מאוד מכילים עם אינסטינקט אימהי וחשש מאור הזרקורים.
ועוד כמה דברים שכבר נמאס לנו מהם:
שופינג זה סוג של תרפיה ומייקאובר הוא שינוי
אין בעיה עם תשוקה לאופנה או למסעות קניות, אבל חייבות להיות עוד דרכים להתמודד עם בעיות (נוסף לדלי של גלידה ומבט עגום מהחלון). גם אין שום בעיה עם תספורת קצרה, אבל למה אישה מסתפרת בסרט רק כשהיא מתאוששת ממשבר ("אני חזקה ועצמאית עכשיו!") או כשהיא מקבלה משרה חדשה ורוצה לשדר מקצוענות?
תרזי או תארזי
את אישה מלאה? אין לנו צורך בך, כבר יש לנו את רבל ווילסון ומליסה מקארת'י בשביל קצת פאטישיזם ובדיחות של ילדים בכיתה ג'. הסגידה לרזון לא בלעדית למין הנשי - קארי פישר נדרשה לרזות כדי להשתתף ב"הכוח מתעורר", אבל גם מארק האמיל - אבל לשחקנים גדלי גוף יש הרבה יותר מקום בקולנוע האמריקאי, גם כאופציות רומנטיות.
הנעליים היחידות הן עקבים
גם כשאת משוטטת בבוץ בפארק פרהיסטורי או בורחת בריצה מדינוזאור (באמת, "עולם היורה"?). נסיבות מקלות: אם הצד הגברי בצמד בערך בגובה של האישה, ואז היא חייבת להיזהר שלא חס וחלילה תיראה גבוהה יותר ממנו, מי שמע על דבר כזה בכלל.
אין לי אופי אבל יש לי בעל/חבר/מחזר
אני כאן בשבילך, יקירי! אני מודאגת מדברים כדי שאתה, גבר גברי שכמוך, לא תצטרך להביע רגשות!
תאהבו אותי, אני מגושמת
בבקשה תאהבו את הדמות הנשית שכתבנו, היא לא "כוכבת קולנוע זוהרת", היא אחת מכן, אישה שלפעמים נופלת או נתקעת בחלון תוך כדי שהיא נראית מושלם וכמובן נועלת עקבים.