רונית אלקבץ הייתה תמיד גדולה מהחיים. היה בה משהו דרמטי, כובש, כמעט מיסטי. היא אחת מאלה שלא יכולת פשוט להתעלם מהן. ובעשור האחרון, כשהפכה משחקנית נהדרת ליוצרת קולנועית והביאה (ביחד עם אחיה שלומי) את סיפורה האישי למסך, יכולת רק להצדיע לה ולחכות לסרט הבא.

אני מודה שלקח לי זמן להתאהב בה. בהתחלה היא קצת הפחידה אותי. אבל מרגע שנכבשתי בקסמיה, הייתי פשוט מהופנט. אין הרבה שחקניות כאלה, אין הרבה אנשים כאלה בשדה התרבות בכלל - אנשים שאתה לעולם לא יכול לשכוח, שמביאים איתם איזו אנרגיה עצומה ומפתיעה והופכים לכאלה שאתה מוכן לראות בכל מצב.

אלקבץ הייתה נהדרת ב"חתונה מאוחרת" של דובר קוסאשווילי, כמו גם ב"אור" של קרן ידעיה וב"ולקחת לך אישה" שיצרה עם אחיה. אבל רק ב"ביקור התזמורת" של ערן קולירין התאהבתי בה לגמרי. דווקא שם, כשהיא הייתה הכי פשוטה שיכלה להיות – לא זוהרת, כמעט כנועה, בלי איזה סיפור רקע סנסציוני – הייתה בה פתאום אנושיות חדשה. הייתה שם איזו תלת ממדיות אחרת, שהבהירה לי סופית שמעבר לשיער השחור הענק והמרשים כל כך יש אדם עם מרכז. הרומן העגמומי והלא באמת ממומש שלה עם הדמות הדהויה שגילם ששון גבאי היה אחד הרומנים היפים שראיתי. התאהבתי בה סופית.

יצירות שצריכות להיכנס לקאנון התרבותי של ישראל

אז גם למדתי להעריץ אותה. שני הסרטים הבאים שיצרה - "שבעה" ו"גט" - היו יותר מסתם סרטים טובים. היה בהם את הדבר הזה שמעלה יצירה מהמדרגה של סרט טוב למדרגה של תחנת תרבות. לא במקרה שני הסרטים האלה זכו לכבוד עצום מסביב לעולם, כש"גט" מגיע עד טקס גלובוס הזהב. כשבטקס הופיעה פתאום אלקבץ בשיער קצר, מישהו לחש על אוזני שזה קשור במחלת הסרטן, אבל הדחקתי את זה.

"שבעה" ו"גט" הם סרטים שהביאו למרכז הדיון את העולם של יהדות מרוקו שעלתה לישראל באופן העמוק והמעניין ביותר. לא במקרה כיהנה אלקבץ בהמשך כנשיאת תנועת הפמיניזם המזרחית "אחותי". הדרך האוהבת אך חסרת ההנחות שבה הביאה את סיפור משפחתה למסך הייתה אחד הטיפולים הנדירים והבולטים להם זכה הנושא בישראל אי פעם. רק בגלל ש"שבעה" ו"גט" הם סרטים חדשים יחסית, הם עדיין לא נכנסו לקאנון התרבותי.

זה כל כך עצוב. באמת. בעיקר כי רונית אלקבץ היא אחת שיכולת לדמיין עושה עוד המון תפקידים והמון סרטים. למרות שהייתה בת 51, היה באלקבץ משהו חסר גיל. מעטים הם השחקנים או היוצרים שאתה מביט בהם ורואה סערה. אלקבץ הייתה אחת כזאת. היא הייתה אישה מעניינת. אישה שאתה תמיד תהיה מוכן לראות בתפקיד הבא שלה. חבל, עצוב, וכל כך מוקדם. יותר מדי מוקדם.