אי שם באמצע שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, כשרוברט דאוני ג'וניור הפך לילד הרע של הוליווד, בימים שבהם כוכבים שצרכו סמים ואלכוהול במידה מופרזת גרפו יותר סיקור תקשורתי מישבנים חשופים על גבי שערי מגזינים – סרטי בית משפט היו הטרנד החם של הקולנוע. מ"הפירמה" ועד "ארין ברוקוביץ'" – עורכי דין ועלילותיהם הסבוכות במערכת הצדק היוו כר פורה לסרטי קולנוע מוצלחים יותר ופחות. זה לא שהם באמת הלכו לשום מקום – עורכי דין ממשיכים לשמש כדמויות מפתח בטלוויזיה ובקולנוע, אבל מאז כבר הספקנו לגלות חיבה לבעלי תפקידים נוספים, אפילו כאלה שלא לובשים חליפות כל הזמן.
הקאמבק של דאוני ג'וניור הוא ללא ספק אחד הקאמבקים המרשימים שהוליווד ראתה. מאז פריצתו למסך הגדול הספיק השחקן להתמכר לסמים, להשתחרר מהכלא, להיגמל מסמים ולהפוך לשחקן הרווחי ביותר בהוליווד, כשבשנים האחרונות הוא מתמקד בעיקר בסרטי קומיקס ושוברי קופות. התפקידים הבולטים שלו היו איירון מן, לנעליו הוא חוזר בכל פעם ש"מארוול" מצלצלים והבלש המיתולוגי - שרלוק הולמס. היו לו, כמובן, תפקידים נוספים, אבל הוא מיתג את עצמו ככוכב של סרטי פעולה מז'אנרים שונים (מתח, מסתורין או גיבורי על).
בכל זאת, הסרט מצליחה להפתיע גם ביציאתו מגבולות הז'אנר, הרבה בגלל הבמאי - דיוויד דובקין. לפני "השופט", דובקין ביים סרטים כמו "צוות שנחאי", "לדפוק חתונה" ו"חיים בהחלפה", שבו ריאן ריינולדס וג'ייסון ביטמן משתינים לתוך מזרקה ומגלים שהם ברימייק ל"פתאום 30". בקיצור, זה בערך הסרט הדרמטי הראשון שלו ולפרקים דובקין לא מצליח להתנער לגמרי מהז'אנר הקודם ולטפל כראוי בקווי העלילה האמוציונליים והעדינים. ייאמר לזכותו שהמאמץ ניכר.