"פסיכו"
מה קרה: מריון קריין בורחת עם 40 אלף דולר שגנבה מהמעביד שלה כדי לפתוח בחיים חדשים עם אהובה. הגשם, והשוטר שעוקב אחריה, מובילים אותה אל "בייטס מוטל", שם היא פוגשת את נורמן בייטס, חובב פחלוץ העופות, שמטפל באמו. משהו מוזר מתרחש שם, זה ברור, אבל מריון עייפה, ובסוף הערב היא מחליטה להיכנס למקלחת. 3 דקות, 50 קאטים ו-77 זוויות צילום לאחר מכן, אנחנו מבינים שצפינו בסצנת הרצח הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע.
למה היום זה לא היה קורה: ראשית, אפשר לשער שהיום האולפנים היו מבקשים מהיצ'קוק להוסיף שלל סצנות מיותרות בדרך לרצח, ואז היו מבקשים לעשות אותו מדמם ומשעמם יותר. אבל לא בכך אנחנו עוסקים. מריון קריין הייתה בודקת בטריפ אדווייזר על מלונות מומלצים באזור. הביקורות הקשות ודאי היו גורמות לה להעדיף לבלות שוב את הלילה במכונית, מאשר להסתבך עם מישהו שמתואר בביקורות הגולשים כ"טיפוס חשוד ומסוכן".
"שכחו אותי בבית"
מה קרה: קווין מקאליסטר לא האמין שזה קורה לו: בוקר חג המולד והוא לבד בבית. ההורים והאחים שכחו אותו וטסו לצרפת. רגע אחד של בעתה וחיקוי אייקוני ל"הצעקה" של מונק, שום דבר שקערת גלידה ענקית לא יכולה לפתור, והוא מגלה שהוא דווקא די מבסוט מהעניין. את השלווה מפרים זוג פורצים שלומיאלים שנופלים לשלל המלכודות שמטמין להם קווין היצירתי. בסוף הוא כמובן מתאחד עם אימו המודאגת, שעשתה הכל כדי לשוב אליו במהרה, ומיד לאחר מכן עם שאר המשפחה. The End.
למה היום זה לא היה קורה: בוקר חג המולד. קווין לא התעורר בזמן - שוב הבאג בעידכוני השעה של האייפון. וכן, ההורים שכחו אותו בבית ונסעו בלעדיו לצרפת. מה שהם לא שכחו זה את האייפד, עם השיא שלו בקנדי קראש. האינסטינקט הראשוני הוא להתקשר אליהם. האינסטינקט השני: מצלמת רשת. כמה שעות מאוחר יותר, כולם מדברים על הסרטון הוויראלי ביוטיוב בו ילד בן שמונה מספר שנשכח בבית בגלל פדיחה של אפל. בהיעדרו של סטיב ג'ובס שיבוא לנחם, שולחים אליו מטעם החברה את אשטון קוצ'ר, אבל דבר לא עוזר. כשהוריו של קווין מתקשרים מנמל התעופה, הוא מבקש דבר אחד: שלא יעזו לחזור בלי נקסוס חדש. למרות זאת, וכדי שלא יתבע אותם, אפל יוצרים אימוג'י מיוחד שמוקדש לו.
"האחים בלוז"
מה קרה: מה בסך הכל רצו ג'ק ואלווד? להציל את בית היתומים שגדלו בו מאימת סגירה כשנקלע לחובות. הם מחליטים לקיים מופע התרמה, אבל נתקלים בכל מכשול אפשרי: במהלך המסע שלהם לאיתור של כל חברי הלהקה, הם נמלטים משוטר תנועה שגילה שאין להם רישיון נהיגה בתוקף, מסתבכים עם חבורת ניאו נאצים ומנסים להתחמק מאקסית נקמנית. נכון שבסוף הם מצליחים לגייס את הכסף ולהתחמק מכל אויביהם, אבל הם לא מתחמקים מהמשטרה, שלאחר מרדף מכוניות ארוך מכניסה את כל חברי הלהקה לכלא.
למה היום זה לא היה קורה: האחים בלוז היו פותחים קמפיין מימון המונים בקיקסטארטר. הקמפיין היה זוכה להצלחה מסחררת, גורם לאיחוד נוסטלגי של כל חברי הלהקה ועובר את סכום הגיוס תוך שלושה ימים. קניה ווסט היה נתקל בפרויקט בשיטוטיו ברשת, מחתים את חבורת הפלא לחברת התקליטים שלו, ומשדרג את המופע בעזרת הופעת הולוגרמה של ג'יימס בראון. 
"פרויקט המכשפה מבלייר"
מה קרה: שלושה סטודנטים לקולנוע יוצאים לעיירה קטנה כדי לאסוף חומר על המכשפה מבלייר - רוצחת מקומית מפורסמת. השלושה מצליחים לאבד את דרכם ביער, לשמוע קולות מכל מקום, לשכוח לקנח את האף בזמן ולא להפסיק לצלם. טיפת דם לא נראית על המסך, ובכל זאת הסרט מצליח לשמור על רמה בסיסית של אימה - בעיקר בגלל שאנחנו יודעים שיש צופים שהאמינו שמדובר בחומר תיעודי אמיתי שנמצא ביער.
למה היום זה לא היה קורה: ללכת לאיבוד ביער זה מפחיד בכל תקופה, אבל בימים בהם יש GPS בכל כיס, זה קשה יותר ממה שחושבים. ואם לא, יש בסלולר אפליקציה של מצפן. בסופו של דבר מה שהיינו מקבלים הוא סרט קצר על שלושה סטודנטים שיוצאים לטיול ביער ומגלים שאין כמו בבית.
"נדודי שינה בסיאטל"
מה קרה: אחחח, מכאובי הלב. סם בולדווין מאבד את אשתו, כדי להתגבר על הגעגועים ולפתוח דף חדש, הוא עובר עם בנו, ג'ונה, לסיאטל. ג'ונה, שרוצה לראות את אביו מאושר, מתקשר לתוכנית ייעוץ ברדיו, מספר על אביו, ומרגש את אמריקה - ובעיקר את נשות אמריקה, שמציפות את סם במכתבי אהבה. הבן מתרגש במיוחד ממכתבה של אנני ריד, והוא עונה לה בשמו של אביו שישמח להיפגש איתה בניו יורק בולנטיינ'ז דיי. סם מגלה ומתנגד לרעיון לחלוטין. כמה סצנות של מפגשים מפוספסים, תוך ריפרורים ל"רומן בלתי נשכח", והם מתאחדים ומתאהבים כולם על גג האמפייר סטייט בילדינג.
למה היום זה לא היה קורה: ג'ונה רוצה לראות את אביו מאושר שוב ומהר, אז הוא עושה את הדבר הכי הגיוני ומוריד על המכשיר שלו אפליקציית טינדר. הוא יודע שסם מהדור הישן ועלול להתנגד, אז כדי להסוות את כוונתו האמיתית הוא ממכר אותו לאפליקציות נוספות לפני שהוא מפקס אותו על הדבר האמיתי. כשהוא מקבל מאביו בפעם ה-300 הודעת "YO", הוא מבין שהוא נכשל, ומחליט להשתמש באפליקציה בעצמו כדי לפתות קוגריות מזדמנות.
"127 שעות"
מה קרה: ארון רלסטון אוהב להיות לבד, ולטפס על הרים. מקצוען שכזה. הוא יוצא לעוד הרפתקה מלבבת במדבריות יוטה, שנקטעת באופן אכזרי כאשר זרועו נלכדת מתחת לסלע עצום בקניון מבודד. במשך 127 שעות רלסטון מחכה ומחכה, עד שבסוף הוא עושה בחירה קשה: למות או לקטוע בעצמו את היד שלו ולמצוא את הדרך בחזרה אל הציוויליזציה. באופן מפתיע, עצם העובדה שהוא כורת לעצמו את היד לא מובילה למותו, אלא להצלה.
למה היום זה לא היה קורה: לאחר שאיש לא היה שומע ממנו במשך יומיים, חבריו או בני משפחתו של רלסטון היו מתקשרים ודאי לחברת הסלולר, שגם אליה הוא קשור כמו לסלע, וזו הייתה מאתרת את מיקומו המדויק. משלחת הצלה הייתה יוצאת למקום וחוסכת לו לפחות 60 שעות מהסרט. כל מה שהוא צריך היה לעשות הוא להמתין בסבלנות, לדאוג שיהיו לו מספיק מים ולקוות שהנחשים בסביבה לא רעבים מדי. את היד הוא היה מאבד, למרות הכל. עוד לא התקדמנו עד כדי כך.
"נאמנות גבוהה"
מה קרה: רוב גורדון הוא בעל חנות תקליטים משומשים בשיקגו. הוא מכור למוזיקה ומדרג אובסיסיבי של רשימות שירים לפי נושאים יחד עם העובדים שלו: דיק וברי. אבל לא רק רשימות שירים הוא מדרג: כשלורה, החברה שלו, עוזבת אותו, הוא מדרג את "חמשת הפרידות הגדולות" ויוצא לברר עם כל אחת מהן למה. בין לבין הוא מכין מיקסטייפים, נדלק על ליסה בונה, ומסדר את אוסף התקליטים העצום שלו לפי סדר אוטוביוגרפי.
למה היום זה לא היה קורה: חנות תקליטים??? הצחקתם אותנו. המקסימום שרוב היה מסדר היום זה את ספריות המוזיקה שלו על ההארדיסק של המחשב. הוא היה פותח קבוצת ווטסאפ עם דיק וברי שם הם היו מסתלבטים על נערות שמאשרות את אבא שלהן כחבר בפייסבוק ונתקעות עם הקדשה מיוחדת ליומולדת ושיר של סטיבי וונדר על הוול. "חמשת הפרידות הגדולות" שלו הן בעצם חברות פייסבוק קרובות, ולורה הייתה נפרדת ממנו בכל מקרה בגלל שלטענתה אם הוא היה יותר אמביציוזי הוא היה חושב בעצמו על להפוך את ההרגל שלו להכין רשימות לאתר הרווחי באזפיד. מה שבטוח, הוא לעולם לא היה מוכר חמישה עותקים של הבטה בנד.
"מזימות בינלאומיות"
מה קרה: ארגון אפלולי למדי עושה טעות חובבנית (אבל מובנת בהתחשב בכך שמדובר בשנות ה-50) ומתבלבל בין הפרסומאי רוג'ר ת'ורנהיל (קרי גראנט, אביו הרוחני והפיזי של דון דרייפר) לבין סוכן פדרלי שהם מבקשים לחסל, מסיבה שהצופים ממהרים לשכוח. ת'ורנהיל בורח מהם ברחבי אמריקה, מצליח בדרך לאסוף גם את אווה מארי סיינט, ולעשות היסטוריה עם סצנות פעולה כל כך אייקוניות, שכל מה שנוצר אחריהן נראה כמו חיקוי. שיא היצ'קוקי מושלם.
למה היום זה לא היה קורה: גוגל אומנם התחייבה במקום כלשהו למדיניות Do No Evil, אבל במקרה הזה היא הייתה עלולה לעלות בסרט כולו. חיפוש קצר במנוע החיפוש היה מגלה לחבורת המרגלים הזרים שת'ורנהיל הוא אכן מי שהוא טוען שהוא, וכל המרדף בשדה התירס היה נעלם לתמיד. מה היינו מקבלים במקום? פרסומאי מצליח בתחילת שנות השישים, שמתחיל לתהות תהיות קיומיות על החיים. מזכירה חדשה ומוכשרת מגיעה למשרד, והיא מסמנת את תחילתה של מהפכה תרבותית. בעצם... רגע.
"ממנטו"
מה קרה: לאונרד מחפש את האדם שאנס ורצח את אשתו אל מול עיניו. בעיה קלה - הוא שוכח את כל מה שקרה לפני 15 דקות, מי זה הבחור הזה טדי שלא מפסיק להטריד אותו, מה באמת רוצה ממנו נטלי, ולמה הסרט מתחיל מהסוף והולך אחורה. הפתרון המבריק: כתובות קעקע שממלאות את גופו בפרטים, אמינים או לא, ומצלמת פולרואיד שמלווה אותו לכל מקום. נראה שזה עובד מצוין, עד שמגיעים לסוף. או להתחלה.
למה היום זה לא היה קורה: במקום שלל כתובות קעקע חידתיות, מצלמות שמעניינות רק היפסטרים מסורים בסן פרנסיסקו ושקרים על ימין ועל שמאל, כל מה שלאונרד היה צריך לעשות הוא לפתוח חשבון פייסבוק, לעדכן אותו פעם ב-15 דקות ואז לחזור אליו כדי להבין את המסר. בלי מחיקות, בלי מחטים, ועם הרבה מידע. נכון, היו שם הרבה תמונות סלפי, אבל לא הייתה בעיה של מקום. לכריסטופר נולאן, לעומת זאת, זה היה תוקע את הקריירה.
