לא קל להיות שחקנית בולטת בהוליווד של היום: התפקידים המשמעותיים מעטים, התחרות גדולה ומרבית השחקניות נראות דומות מדי זו לזו. על הרקע הזה הצליחה מישל רודריגז לבדל את עצמה במהירות מהיתר ולהפוך לכוכבת קשוחה שמשנה את כל מה שחשבנו על תפקידים נשיים. את הפריצה הגדולה עשתה ב-2001 כשהופיעה במותחן אקשן על כנופיית גנבי מכוניות. 12 שנים אחרי היא סוגרת מעגל עם קאמבק לסרט השישי בסדרת "מהיר ועצבני" (יעלה בישראל ב-23 במאי).
בטווח הזמן שחלף בין שני הסרטים הספיקה רודריגז להשתלב כדמות מרכזית ב"אבודים" ולככב בשוברי קופות גדולים כמו: "הקרב על לוס אנג'לס", "האויב שבפנים", "מצ'טה" וכמובן בסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים, "אווטאר". בכל תפקידיה, ללא יוצא מן הכלל, דאגה לאמץ דמויות לוחמות וחסרות פשרות, שלא מוכנות להוריד את הראש בפני אף דמות גברית בסביבה. בראיון מיוחד ל-mako היא מספרת על המפגש המחודש עם החברים מ"מהיר ועצבני" ועל הקריירה הייחודית שלה.
"הדבר היחיד שחשוב לי הוא העצמה נשית", מסבירה רודריגז את המניעים שלה לבחירת תפקידים, "אני לא שחקנית רגילה. שחקנית דרמטית אמיתית תיקח על עצמה כל תפקיד בלי שיפוטיות ותנסה להתאים את עצמה אליו. אני לא כזאת, הדברים האלה פחות מעניינים אותי. מה שכן מעניין אותי הוא לייצר דמויות איקוניות ומגניבות שבנות יכולות להזדהות איתן, לשאוב מהן השראה ולהתחזק מהן. הזכייה באוסקר היא לא הדבר היחיד שמעניין אותי".
החזרה ל"מהיר ועצבני" הרגישה לך כמו לחזור הביתה?
"לחלוטין. זאת המשפחה שלי. כולנו התחלנו יחד בהוליווד: אני, וין (דיזל) ופול. זה כמו לפגוש חברי ילדות אחרי הרבה זמן ולבלות איתם שוב. זה פשוט מדהים".
מה את יכולה לספר לי על הסצנות שלך בסרט?
"התאמנתי במשך חודש וחצי כדי להתכונן לאחת מהן באופן מיווחד, זאת סצנה שבה אני וג'ינה קרנו הולכות מכות. אני די בשוק מכמה מעט סצנות קרב של בנות יש היום בקולנוע. אני חושבת שיותר בנות צריכות להילחם. כנראה שאם זה יקרה אנחנו נסתדר טוב יותר אחת עם השנייה, ונפסיק לדבר מאחורי הגב ולחייך בצביעות בפנים. אם נהיה קצת יותר פיזיות אחת עם השנייה, נכבד את עצמנו יותר ואז גם גברים לא ייקחו לנו את הפוקוס כמו שקורה היום. אבל אני שמחה שג'ינה היא חברה שלי, לא הייתי רוצה להילחם איתה ברצינות כי היא הייתה קורעת אותי, ראיתם איזה גדולה היא? אני עומדת לידה ואני חושבת לעצמי: 'אני צריכה לשתות יותר פרוטאין'".
בסרט שכולל את דווין ג'ונסון וווין דיזל בטח יש הרבה מאד טסטוסטרון על הסט. איך את מתמודדת עם זה?
"תעשו לי טובה, אני שוחה בסיטואציות כאלה. אני עושה את זה כבר הרבה מאד זמן, זה אפילו לא מפתיע אותי יותר. וין הוא חתלתול לידי, הוא ממש מתוק וכך גם דווין. הוא ממש מגניב. הייתי רוצה לבלות איתו יותר. אין לנו מספיק סצנות יחד. גדלתי על צפייה ב-WWE כשדווין הופיע שם. לא הרבה אנשים יכולים להרשים אותי כי הייתי מאד פיזית בתור ילדה. אבל בכל פעם שאני רואה את השרירים שלו, אני ממש יכולה להרגיש את העוצמה. הם נראים כמו סלעים".
למה אנחנו יכולים לצפות בסרט החדש? מה השתנה בהשוואה לעבר?
"אני חושבת שהפעם הם פשוט החליטו ללכת גדול יותר. לחשוב על כמות הדברים שהם יכולים להרוס ועל הדברים המטורפים שהם יכולים לעשות עם הלוקיישן שלנו. אני חושבת שזה עבד ממש מעולה. יש כמה רגעים פשוט פסיכים לחלוטין שעומדים להתפוצץ על המסך ואקשן מעולה. אבל הדבר הכי יפה – וזאת הסיבה שבגללה הסכמתי לחזור – הם מצאו את הלב של הסדרה תוך כדי התהליך. זה מה שהופך את הכל להרבה יותר מוצלח".