מסופרמן לנכה ברגע אחד: הדוקו שיטלטל אתכם

גיבורי על, הם בכל מקום בזמן האחרון: מהירים, חזקים, בלתי מנוצחים. אנחנו אוהבים לראות את העולם מהעיניים שלהם. הקשיים הקטנים, האכזבות והתסכולים שמרכיבים את חיי היום יום של כולנו, נראים פתאום כל כך שוליים עם כוחות על, אז מה הפלא שהוליווד מאכילה אותנו בפנטזיה הזאת שוב ושוב? "יומן התרסקות" (בכורה ביום שני, 22:00 בyes דוקו ומה-12.1 ב-VOD), אחד מהסרטים התיעודיים ששמם עשוי להיקרא ברשימת המועמדים לפרס האוסקר הדוקומונטרי בחמישי הקרוב, עוסק גם הוא בסוגיית גיבור העל. אלא שבניגוד לאוטופיה של הקומיקס, כאן הפוקוס הוא על גיבור שמאבד את כוחותיו והופך חלש יותר מהאדם הממוצע..

כשגלדיאטורים נופלים

קווין פירס היה אחת התקוות הגדולות ביותר של ארה"ב למדליה באולימפיאדת החורף של ונקובר 2012. יותר נכון יהיה לומר שכל מה שהיה עליו לעשות הוא להגיע אליה, משום שהיכולת שלו על מסלולי הסנובורד מגיל צעיר מיצבה אותו כגולש הטוב ביותר שנראה בספורט הזה מאז ומעולם. אבל פירס לא ניצב לבדו בפסגה, בעורפו נשף חבר הילדות ויריבו הגדול ביותר, שון ווייט, שאיתגר אותו לקפוץ גבוה יותר ולנסות תרגילים מסוכנים יותר. אחד מהם היה זה שהוביל לפציעתו הקשה בינואר 2012, חודש וחצי בלבד לפני האולימפיאדה. פציעה ששינתה את חייו וחיי משפחתו והציגה את הספורט המסוכן כולו באור שונה.

כמו כל סרט דוקו טוב באמת גם "יומן התרסקות" הוא הרבה יותר מהעטיפה הספורטיבית החיצונית שלו. לכאורה זה סיפור על ספורטאי מצטיין שנאלץ להתמודד עם העובדה שלעולם לא ישוב להיות טוב כשהיה, אבל בפועל הבמאית לוסי ווקר (מועמדת לשני פרסי אוסקר) מציגה כאן סיפור על גלדיאטורים מודרניים וכוחות שוק נצלניים, ועל הניסיון להגדיר בכל פעם מחדש את קצה גבול היכולת האנושית והמחירים של הניסיון הזה. היא גם עוסקת בבדידות ובחברות, בקבלה עצמית ובאובדן והכל מוצג מנקודת מבט אמפתית ורגישה של האנשים שראו וחשו את הקשיים של יקיריהם מהצד.

"הכרתי את קווין בקיץ 2010, אחרי הנפילה", מסבירה ווקר בראיון ל-mako, "מהרגע הזה רציתי לעשות את הסרט. המטרה שלי הייתה ללכוד את ההתרגשות והטירוף הגדולים סביב הספורט הזה והכוכבים שלו, שחיים בתוך חלום: הם זוכים לטייל בעולם ולהרוויח כמויות עצומות של כסף. אבל באותה מידה החיים שלהם יכולים להשתנות ברגע אחד, ואז הכסף אפילו לא מספיק כדי להחזיר את ההוצאות הרפואיות שלהם".

"כשמעלים את הרף, תמיד יהיה מי שירצה לקפוץ מעליו"

הסיפור של קווין פירס הוא דווקא האופטימי מבין אלה שמתוארים בסרט. אוסף של צעירים כל יכולים שהלכו רחוק יותר ויותר אחרי האדרנלין והרצון להדביק את רף הגירוי ההולך וגדל שלנו. אם בעבר ניצחונות גדולים הספיקו כדי להדביק אותנו למסך, היום אנחנו צריכים נפילות וכשלונות גדולים לא פחות כדי לא לפהק. זה בא לידי ביטוי באודישנים לתכניות הריאליטי ובחלק מהמקרים גם בתכניות עצמן וגם בתחומים אחרים כמו הספורט. מה שהתחיל כענף מגניב של חבר'ה שעושים תרגילים מסובכים על השלג, גדל בשל לחץ המפרסמים והרשתות המשדרות לאקרובטיקה מסוכנת בגובה 7 מטרים, כשכל טעות קטנה בשקלול של הזינוק מעליהן עלולה להיגמר באסון. פירס זכה לעבור את הגיהינום ולחיות לספר על זה, חלק מהקולגות שלו סיימו על המסלול את חייהם. "אין ספק שיש כאן ניצול של הצעירים האלה", טוענת ווקר, "ככל שמאתגרים אותם יותר הם מוכנים לסכן את עצמם יותר. אין לזה גבול"

"יומן התרסקות" מוצג מנקודת מבטם של ווייט, פירס ויתר כוכבי הסנובורד הצעירים וחסרי הפחד, אבל באותה מידה הוא מביא גם את ההשקפה של המשפחה והחברים. אלו שצריכים לטפל בהם, פיזית, נפשית וכלכלית (הספונסרים ומארגני התחרויות לא מבטחים את הספורטאים שהם שולחים לחרף את נפשם. הוצאות שעשויות להגיע למאות אלפי דולרים) כשהם נופלים בעוצמה אל קרקע המציאות. הקונפליקט הזה בין הרצון למנוע מהם עוד פגיעה וכאב לבין הקושי לראות אותם מוותרים על החלום הגדול, הוא אחד החלקים המצוינים בסרט הזה. "אני חושבת שמה שמדהים במשפחה המדהימה של קווין הוא שהם מספרים אחד לשני איך הם מרגישים, בלי להכריח ובלי לשפוט. זאת גישה מדהימה לחיים. הלוואי וכל המחלוקות בעולם היו נפתרות בדרך הזו. בימים אלה קווין נוסע עם הסרט ברחבי העולם ומנסה להביא את הגישה הזאת לכל מקום איתו".

>> בואו לפייסבוק שלנו