הראיון הטלפוני עם רבקה מיכאלי נפתח בשיחה ממתינה. בתגובה למסרון "תאותתי לי כשאת זמינה", היא עונה מיד: "תתקשר מהר לפני ש...".
לפני ש- מה?
״(צוחקת) לפני שאני כבר לא אהיה. זה יכול לקרות בכל רגע, אתה יודע, כולם בטוחים שגם ימיי ספורים. כל הזמן שואלים אותי שאלות: איך אני מתכוונת לבלות את שארית חיי, במה אני עובדת, מה אני חושבת בנושא״.
אין שום צורך להציג את רבקה מיכאלי. ההיסטוריה שלה מפוארת (שחקנית, זמרת, קומיקאית, מנחת טלוויזיה, שדרנית רדיו), וההווה גדוש בתפקידים בטלוויזיה ("בנות הזהב" בערוץ 10, "אלישע" בערוץ הילדים, ובקרוב ארבע תכניות חדשות של "סיבה למסיבה"), בתיאטרון ("בזעיר אנפין" בגשר), ועכשיו גם בקולנוע, בסרט הילדים החדש "האוצר מעבר לנהר" שמספר על חבורת ילדים (ביניהם נאיה פדרמן, יובל גל ושון גיטלמן) שיוצאת למחנה קיץ בחיפוש אחרי מפת אוצר אותו הם מקווים להשיג במטרה להציל את הספרייה האהובה עליהם שעומדת להיהרס. אחרי האוצר רודף גם פקיד העירייה ברונו (שמוליק לוי), שמעדיף להרוס את הספרייה ולהקים במקומה חניון. מיכאלי מגלמת בסרט את פראו קלמי, הספרנית הוותיקה של הספרייה, אשר במקביל לעבודתה הקבועה מחברת ספרי הרפתקאות תחת פסבדונים.
למרות ההומור המקאברי, את לא מפסיקה לעבוד. ב"האוצר מעבר לנהר" רוב השחקנים סביבך הם ילדים. את מרגישה את פער הדורות?
״לא. זה דור של ילדים נורא מיומנים. קח לדוגמה את נאיה פדרמן - זאת ילדה ששרה ורוקדת מגיל אפס. כל הילדים הם פשוט נפלאים, נפלאים. הם דואגים לי ומציעים לי כיסא לשבת בין הטייקים, או שהם דואגים שאהיה בצל. הצרה היא שכל סדרות הילדים מצטלמות בחודשים הכי חמים, כי הילדים בחופש, כל הסצנות האלה של הקייטנה ומחנות הקיץ - הכל צולם בחום של 40-35 מעלות״.
ואת לא מבקשת קצת הקלות? בכל זאת, יש לך קצת ותק.
"תקשיב, זה או לבוא ולגלם ספרנית או להישאר בבית (צוחקת). אבל הם חבר'ה מאוד מתחשבים. ילדים מאוד טובים. יש להם התייחסות מלאת כבוד למבוגרים מהם, ומסתבר שאני הקשישה שבחבורה. הייתי מאוד שמחה אם כל הפרויקטים לא היו יוצאים דווקא בחודשי הקיץ, אבל בסך הכל אני נהנית מאוד".
הטריילר לסרט הילדים "האוצר שמעבר לנהר" (עכשיו בבתי הקולנוע):
אוהבת את "דרך השלום"
בכל מה שקשור לפוליטיקה, רבקה מיכאלי לא פחדה מעולם להזדהות. היא מתייצבת בצד השמאלי של המפה, ואחרי הבחירות האחרונות אפילו אמרה בראיון ל"גלובס" ש"ברגע שיהיו סנקציות ובידוד שנרגיש בצלחת, דברים ישתנו פה. העם הזה יכול לסבול טילים, אבל אני לא חושבת שהוא יוכל לסבול שיפגעו לו בחופשה". הדברים גררו ביקורת קשה ותגובות ברשתות החברתיות שנעו בין "אם לא טוב לה, שלא תהיה פה" להתבטאויות קשות בהרבה.
היום, יותר מתמיד, יש פילוג בין משרד התרבות לבין האמנים. מירי רגב טוענת שהאליטות התרבותיות לא מייצגות יותר את העם. יש לך לפעמים חשש להביע את דעותייך?
"תשמע, אני מקבלת תגובות בפייסבוק של תכנית הרדיו ("באה לשבת" ב-103FM) שאני שמאלנית ודברים מסוג זה. אבל כשאני הולכת ברחוב אני רואה תמיד אהבה והערכה. אז זה לא כל כך נכון לומר כל הזמן 'העם, העם והעם'. העם מעריך את האמנים שלו, הוא אוהב אותם כשהם טובים, וסולח להם גם על המון דברים שבעיניו הם בלתי נסלחים. בכלל, המערכת הפוליטית עצמה הפכה להיות כל כך סאטירית שקשה להתחרות בה. פעם לא הייתי מעלה בדעתי לגלם שרת תרבות שלא מכירה את שמו של סרט ומעמידה פנים שהיא כן יודעת. זה א היה נשמע לי הגיוני".
אבל אולי יש בכל זאת הקצנה בהתבטאויות של הסטיריקנים? אסף הראל קרא לבנימין נתניהו בתכנית שלו "חתיכת אפס".
"וכשראש הממשלה פונה לציבור הערבי אחרי המון זמן בו הציבור הזה מרגיש פגוע ומקופח ופותח את דבריו בשגיאה מגוחכת כמו 'שלום לך עז', זה לא חמור? זאת סאטירה. זה משהו שאני המצאתי?".
את היית מעזה לומר כזה דבר בטלוויזיה?
"אני לא צריכה להביע את דעתי בכל נושא. יש היום אנשים שעושים את זה טוב ממני. יש את ליאור שליין שאני נהנית מאוד לראות ב'גב האומה'. בכלל, יש בדור הזה יש שנינות שלי כבר אין".
התארחת ב"גב האומה" יותר מפעם אחת.
"אבל זה לא תמיד תופס. הייתה פעם אחת בה התארחתי ולא חשבתי שהייתי טובה, ועוד פעמיים שהרגשתי שכן עשיתי עבודה טובה. גם בתכנית 'סטטוס קוו' של ירון ברובינסקי בגלי צה"ל, שאני מאזינה לה מדי פעם, אומרים דברים שחצי מהם לא הייתי מעזה לומר ואת חלקם אני אפילו לא מבינה. לא מזמן הייתי בערב של סטנדאפיסטיות צעירות - הן היו מצחיקות ושנונות להפליא, אבל לא הייתי אומרת שום דבר שהן אומרות. למרות שאני מחזיקה מעצמי בוטה, מה שהן אומרות שם נורא גס (צוחקת)".
אם כבר הזכרת את גלי צה"ל - התחנה מותקפת בימים אלה לא רק על ההטיה הפוליטית לכאורה, אלא גם על הקו המוזיקלי. רגב טוענת שהיא לא משמיעה מספיק מוזיקה נוסטלגית וים-תיכונית.
"לגבי המוזיקה הנוסטלגית זה כמובן שטויות כי התכנית 'ארבע אחר הצהריים' משודרת בגלי צה"ל כבר הרבה שנים ונותנת במה למוזיקה נוסטלגית. לגבי המוזיקה הים-תיכונית, אני חייבת לומר לך שגם אני, כעורכת המוזיקלית של התכנית, לא תמיד יכולה להשמיע הכל. ראשית, מאוד חשובים לי הטקסטים, ויש טקסטים שפשוט נשמעים אותו הדבר. ושנית, גם אם אני רוצה להשמיע - יש לי שעתיים בשבוע בהן אני יכולה להשמיע כשמונה שירים, כשבשבוע יוצאים בערך שלושים. אז כשיוצאים שירים נפלאים כמו 'דרך השלום' של פאר טסי, 'היא רק רוצה לרקוד' של משה פרץ ועומר אדם או 'אמא' של דודו אהרון, אתה אומר 'זה שיר' - הוא גם מקפיץ וגם טוב, וזה כיף גדול להשמיע אותו".
אז לא מדובר פה בעניין עדתי?
"אתה חושב שכשאני שומעת זמר נפלא כמו חנן בן ארי אני הולכת ובודקת קודם מה המוצא שלו? אני גם אספר לך שעכשיו, כשאנחנו מצלמים את התכנית החדשות של 'סיבה למסיבה', רצינו להזמין הרבה זמרים נפלאים מהמגזר והרבנים שלהם לא אישרו להם להשתתף בתכנית בגלל שהיא תשודר ביום שישי".
"אנשים הוציאו חוזה על הערוץ הראשון"
כן, כפי שהבנתם, רבקל'ה עומדת לחזור לספה המיתולוגית של "סיבה למסיבה" בקרוב, בארבע תכניות ספיישל שיצולמו עבור הערוץ הראשון. לצידה יהיה גם הפעם המפיק והעורך המיתולוגי לא פחות אהרל'ה גולדפינגר. "אז הוא הביא אותי לתכנית, הפעם אני הבאתי אותו", מספרת מיכאלי.
מה תהיה המתכונת?
"התכנית תישאר פחות או יותר אותו הדבר, למרות שלאף אחד אין כבר סבלנות לראיון של 18 דקות. היום לחלק מהקהל אין כבר סבלנות להצגה של שעה וחצי, אחרי שבע דקות אנשים מאבדים סבלנות. התכניות הן חלק מעוד 40 תכניות עבר של הערוץ שצפויות לחזור ונמצאות 'על האש'. סוג של פרידה מהערוץ שאני חושבת שנעשה לו עוול נורא".
את חושבת שהערוץ לא צריך להיסגר?
"אני חושבת שעשו תכניות נפלאות בערוץ הראשון. המחלקה הדוקומנטרית, למשל, פשוט יוצאת מן הכלל. מה תגיד על תכנית כמו 'שומרי הסף' (הסדרה שנוצרה על ידי דרור מורה עפ"י סרט התעודה הנושא אותו שם - ב"ב)? אני חושבת שבערוץ הזה יש אנשים בלתי רגילים - יעקב אחימאיר, דוד ויצטום ואורן נהרי שמגישים את 'גלובוס', וגם אנשים כמו יגאל רביד, שהוא כבר ממה שנקרא הגווארדיה הצעירה. כולם פשוט מצוינים".
טוענים שהתכניות הטובות נעשו כבר לפני שנים רבות.
"אני לא מסכימה. 'היהודים באים', למשל, פשוט נפלאה. ביום העצמאות האחרון הגשתי תכנית מיוחדת עם אלי יצפאן שזכתה לרייטינג נאה וקיבלתי עליה תגובות נהדרות. אני חושבת שיש אנשים, שלא אנקוב בשמם, שהוציאו חוזה על הערוץ הראשון. אשמים בכך גם אנשים שכתבו ודיברו רעות על הערוץ במשך שנים. אל תשכח שאנשים יקרים כמו מוטי קירשנבאום וירון לונדון באו מהערוץ הראשון".
עכשיו כולם מדברים על תאגיד השידור החדש.
"מה יש לומר כשאתה שומע את הציטוטים מתוך ישיבת הממשלה ואתה רואה שיש שם אנשים שרוצים לקבוע את סדר היום של הערוץ, על מה מדברים ולהיות עם היד על השיבר".
אי אפשר לחיות מהפנסיה של רשות השידור
מיכאלי בת ה-78 מתייחסת לנושא המוות לא מעט, וכמעט תמיד בהומור, כמו הקמפיין לתאגיד המחזור אל"ה ("הרי בקרוב, לא בעוד הרבה זמן. אתם תקומו בבוקר, תפתחו את היישומון שלכם, ותראו שאני אינני, אני הזדכיתי, הלכתי לעולמי"). אבל לאחרונה היה מקרה מוות אחד שתפס אותה בהפתעה – מותו של חברה הקרוב מוטי קירשנבאום בשנה שעברה. "אם הייתי פוגשת במוטי, הייתי צועקת עליו. זה פשוט לא יפה מה שהוא עשה לנו. הוא פשוט הימם אותנו, הוא הלך הרבה, הרבה לפני הזמן".
קירשנבאום היה יוצר "ניקוי ראש" בה כיכבה מיכאלי (לצד טוביה צפיר, דובי גל, ספי ריבלין ז"ל ואחרים) ומנכ"ל רשות השידור, שמיכאלי נמנית היום עם עובדיה לשעבר. גם מחאת האמנים הוותיקים, שהגיעה בשבוע שעבר לוועדת החינוך בכנסת, לא זרה לה. "זה נורא יקר להזדקן", אומרת מיכאלי. "אם הייתי חיה רק מהפנסיה של קול ישראל, הכסף שלי היה מספיק למים, חשמל, טלפון ותרופות, ובזה זה היה נגמר".
עומס העבודה הזה בגילך נובע לא רק מהרצון לעבוד, אלא גם מדאגה לפרנסה?
"זה לא נובע מהצורך בפרנסה מיידית, אלא יותר צורך בחיסכון. לחלק גדול מעובדי קול ישראל יש פנסיה ראויה, אבל זה תלוי מתי יצאת לפנסיה ותחת איזה הסכם. בסך הכל, אם חיים מהפנסיה בלבד מדובר על חיים בצמצום. מבחינתי, כל זמן שאני עובדת ואני לא לוקחת כסף מאף אחד אחר, אני יכולה להרשות לעצמי לחיות פחות או יותר כמו שאני אוהבת. אני גם עסוקה בעבודה, כך שאין לי זמן לבזבז בקופות חולים".
את היפוכונדרית?
"לא. אני הולכת רק כשיש משהו. יש לי כוח סבל מאוד גדול".
הבריאות שלך מעסיקה אותך? את מקפידה על שמירה על כושר?
"אני הולכת לשיעורי יוגה באופן קבוע, פעם בשבוע אני נמצאת עם מדריכה בחדר הכושר. לצערי, מה שאני לא עושה ואני כן חייבת לעשות זה צעידות. כל יום אני הולכת לישון במחשבה שמחר אצעד וזה לא קורה. כמובן שיש לי גם הליכון בבית ואני חייבת לומר לך שהוא קולב נהדר".