זו הייתה אמורה להיות השנה של חואקין פיניקס. "היא", הסרט בכיכובו, זכה לחיבוק המבקרים וגם לאהדת האקדמיה עם 5 מועמדיות לאוסקר, ביניהן פרס הסרט הטוב ביותר והתסריט המקורי הטוב ביותר. אבל למרות ש"היא" הוא בעיקרו סיפור של דמות אחת, שאותה מצליח פיניקס לסחוב על גבו עם משחק מצוין וקלוזאפים אינסופיים, דווקא בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, זכה הסרט להתעלמות.
כל מי שמעורה מעט בתעשיית הפרסים ההוליוודית, יסביר שהסיבה להתעלמות מהופעתו של פיניקס ב"היא" היא לאו דווקא חוסר יכולתו לעמוד בסטנדרטים של מי שכן זכו למועמדות השנה, אלא היסטוריה ארוכה של יחסים בעייתים עם האקדמיה. אחת הבולטות שבהן התרחשה בשנה שעברה, כשפיניקס כינה את טקס האוסקר כ"בולשיט".
חואקין פיניקס (39) מעולם לא היה שחקן קל לעיכול, על אף הכישורים הבלתי ניתנים להכחשה שלו. הוא נולד בפורטו ריקו, כבן אמצעי במשפחה בת 7 נפשות שהייתה מעורבת כחברה בכת "ילדי האלוהים". שמה של הכת נקשר בהמשך בפעילויות מפוקפקות כמו ניצול מיני של ילדים. בראיון שנערך איתו בשנת 2001, צייר פיניקס תמונה שונה למדי של סביבת ילדותו: "אלה היו שנות ה-50, תקופה שבה אנשים החלו לערער על מקומה של המשפחה הגרעינית. ההורים שלי ניסו לברוח מהברונקס חיפשו דרך אלטרנטיבית לגדל את הילדים שלהם. אמא שלי גדלה שם ופחדה בכל יום שבו הלכה לבית הספר". את שם המשפחה "פיניקס" אימצו ההורים רק כשחזרו לארצות הברית כמשל להתחלה החדשה. שמו של חואקין, שהיה בן שש בזמן המעבר, הוסב ל"Leaf" (עלה) כמחווה לטיולים שאהב לעשות עם אביו בטבע ואיסוף העלים המשותף. כשהגיע לגיל 15 והחל בקריירת המשחק שלו, שינה את שמו בחזרה לחואקין.
כדי לגייס כסף למשפחה שהתחילה מחדש, הופיעו ילדי המשפחה במופעי רחוב ובתחרויות כישרונות. מגלה כשרונות מצליח גילה אותם וסידר לכל החמישה הופעות בפרסומות ובטלוויזיה. חואקין פרש מקריירת המשחק בשלב מוקדם וטס לטייל עם אביו למקסיקו. באופן אירוני דווקא מותו של אחיו, ריבר – שהיה כבר שחקן מפורסם ובן 23 במותו - ממנת יתר של סמים בשנת 1993, החזירה אותו לעין הציבורית. שנה לאחר המוות חזר חואקין לעולם המשחק.
מותו של ריבר פיניקס היה אירוע מחולל בהתפתחות של חואקין. ריבר החזיק ברזומה מפואר והשתתף בסרטים מוערכים כמו "אני והחבר'ה", "איידהו שלי" וקיבל מועמדות לאוסקר על "אהבה במלכוד". חואקין בן ה-19 היה זה שהתקשר למוקד החירום, בשיחה שזכתה לחשיפה ושידורים רבים ברדיו ובטלוויזיה. בראיונות סיפר שפרסום השיחה היה נוראי בעיניו והקשה עוד יותר את ההתמודדות עם מות אחיו. את מערכת יחסים ביניהם הוא מתאר כקרובה מאוד: "ריבר ואני דיברנו על להתבגר ביחד, להיות בשנות ה-50 שלנו ביחד, על לעבוד ביחד. היה משהו מקסים בלהתבגר לצידו. ריבר יחסר – נקודה. היום, יותר מתמיד אני מתגעגע לדבר איתו", הוא מסביר.
נקודת הפריצה של חואקין הייתה בסרט "פיתוי קטלני (1995) של הבמאי גאס ואן סנט, שביים בעברו גם את ריבר ב"איידהו שלי" ואחות נוספת למשפחת פיניקס, ריין, ב"גם לבוקרות יש רגעים קודרים". בחירת הדמויות של חואקין נוטה לכיוון האפל והקודר, שגם הקנו לו את 3 המועמדויות הקודמות שלו לאוסקר: שחקן משנה ב"גליאדטור" (2000), ושחקן ראשי ב"הולך בדרכי" (2005) ו"המאסטר" (2012). עד כה מעולם לא אחז בפסל המפורסם, אבל תפקידו ב"הולך בדרכי", בו גילם את הזמר ג'וני קאש, הקנה לו את פרסי גלובוס הזהב והגראמי.
את ההתבטאות שלו נגד התעשייה ההוליוודית, לא לקח פיניקס בחזרה מעולם, אבל כן ניסה לרכך אותה בכך שפרגן לאקדמיה על ההכרה שהעניקה ליוצרים שלא היו זוכים לחשיפה בלעדיה. על עצמו הוא מעיד: "אני לא אוהב להיות סביב 200 איש ולנהל סמול טוק. אתה אומר לעצמך: 'לעזאל הייתי 8 שעות עם כל האנשים האלו בחדר אחד, אבל לא דיברתי עם אף אחד באמת'. אני לא אוהב את ההרגשה הזו. היא גורמת לי להרגיש ריק". פיניקס טען גם שלפעמים הוא מרגיש שלשחקנים לא באמת מגיע קרדיט ושמשחק טוב הוא הרבה פעמים תוצר של עבודת בימוי טובה. לא בדיוק ההתבטאויות שתהפוך אותו לחביב הקולגות.
אבל האירוע שבידל את פיניקס יותר מהכל, הוא כנראה ההופעה שלו אצל דיויד לטרמן בשנת 2009, אז הגיע לטוק שואו המפורסם לקדם את סרטו "שתי אהבות" – סרט בו הוא שיחק לצד גווינת פאלטרו וגילם את לא פחות מאשר הבן של מוני מושונוב.
הראיון הצליח לעורר גלים בכל העולם. פניקס הגיע לאולפן עם לוק מוזנח שכלל זקן ארוך, שיער עבות ומשקפי שמש. במהלך הראיון הוא מלמל תשובות לא קוהרנטיות והודיע על כוונתו לפרוש מממשחק לטובת קריירת היפ הופ. עד הרגע בו הוקרן הסרט המוקומנטרי I'm Still Here" בכיכובו בפטיבל ונציה בשנת 2010, לא היה ברור אם פיניקס משחק דמות או שבאמת השתגע.
לאחר יציאת הסרט, הצהירו פיניקס וקייסי אפלק (הבמאי, שהוא גם גיסו של פיניקס ואחיו של בן אפלק) שהסרט אמור להציב מראה מול תרבות הסלבריטאים, הסגידה לריאליטי והאמונה שהיא משקפת את המציאות. הסרט לא זכה לביקורות נלהבות, אבל מיתג את פיניקס כשחקן שלא מפחד להשתלח בתעשייה שמפרנסת אותנו.
למרות כל הבלאגן מסביבו, פיניקס מצליח לשמור לו עדת מעריצים. פול תומאס אנדרסון, שעבד איתו ב"המאסטר", ליהק אותו לתפקיד הראשי בסרטו החדש "Inherent Vice", שעתיד לצאת השנה. לפיניקס, שנוהג לברור את הופעתיו, לא מתוכננים בשלב זה תפקידים עתידיים נוספים, אבל אפשר לנחש שהלו"ז שלו לא יישאר פנוי לעוד הרבה זמן. יש שחקנים שלא באמת צריכים פסל מוזהב על המדף כדי לקבל תפקידים מעולים.