"המשימה: חברון", סרטה התיעודי והקצר של היוצרת רונה סגל (כותבת "שש פעמים"), נרכש להפצה על ידי הניו יורק טיימס. העיתון האמריקאי, מהיוקרתיים בעולם, ישדר את סרטה של סגל בערוץ ה"Op-Docs" של גרסת הדיגיטל של העיתון, בנוסף לערוץ היוטיוב שלו. "המשימה: חברון", שאורכו 20 דקות, מביא את עדותם של שישה חיילים קרביים ששירתו בחברון - ביניהם גם דין יששכרוף, לשעבר דובר ארגון "שוברים שתיקה".
סרטה של סגל כבר זכה להצלחה נאה בארץ ובעולם. בנוסף למועמדותו לפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר, הסרט גם זכה בפרס הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים, הוקרן בפסטיבלים ביפן, פאלם ספרינגס ו-וושינגטון, הוצג בפסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי בתל אביב, ונכנס לשורטליסט המועמדים לפרס הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר בפרס האקדמיה האירופאית לקולנוע.
"זה סופר משמח וזה גם מפתיע, כי הסרט נערך לעיניים ישראליות וממש לא דמיינתי שמישהו מחוץ לישראל יבין את הניואנסים", מספרת סגל בשיחה עם mako, "אני כיוונתי לקהל ישראלי. אנחנו כשירים לאוסקר, עוד מלפני הניו יורק טיימס, ואנחנו מאוד רוצים. אבל הכי בעולם אני רוצה שזה ישודר פה. מן הסתם, מי שבא עם עמדה מאוד מגובשת לא יצפה. אבל כל מי שיש לו איזשהו רצון להרחיב אופקים לא חייב להסכים עם כל מה שנאמר. אפשר לנהל דיון, הכל בסדר, אני יוצרת. זה לא נייר עמדה. זה משהו שאפשר לדבר עליו".
"הפעולה היא פעולה של שבירת שתיקה, אבל הסרט לא של 'שוברים שתיקה', סגל מדגישה, "באופן אישי, מה שעניין אותי היה לצלול לתוך הקוסמוס הפנימי של חברון, שיש לו את המושגים שלו. כשקראתי ותחקרתי ראיתי שוב ושוב את המושגים האלה. בגלל זה עשיתי את זה לקהל ישראלי, בגלל מילים כמו 'שירוול', 'יזומות', 'להביא את החיכוך אליהם'. זאת עברית של צבא ישראלי שמאוד קשה לתרגם אותה, והיא מייצרת איזשהו עולם שהוא עולם מאוד אינסטרומנטלי שבו, כמו שחייל אחר אומר, 'כל אחד הוא חשוד'. זאת התורה, אלה ההוראות. ובתוך היקום המוזר הזה מתנהלים אותם בני 18 ועושים כל מיני מעשים שרק אחר כך יש עליהם פתאום סימן שאלה ענק".
"אני מכירה מעט מאוד ילדים עם נעליים אדומות שבאמת רוצים ללכת לחברון. זה מאוד מתיש, שוחק, רע לנשמה. תחשוב שאתה, כילד בן 18, מתרגל לשהות במרחב שבו כל אדם, כולל ילד וילדה, הוא חשוד. אם אתה תיקח את זה ל-DSM, זאת ההגדרה של פרנויה. התאמצתי לתת תמונה אמינה ומדויקת, ועם כמה שהסרט הזה מזעזע אנשים מסוימים, בעיקר מחו"ל, לא הלכתי עם העדויות הכי מזעזעות. היה חשוב לי שכל דבר יהיה מוודא מכל הכיוונים. יש פה פיסת מציאות ששווה לצפות בה, כי הרבה פעמים אנשים מלרלרים ולא יודעים על מה הם מדברים, במיוחד בחו"ל".
מסגרת ה"Op-Docs" של הניו יורק טיימס היא הערוץ בו מוצגים סרטים דוקומנטריים קצרים המופקים על ידי קולנוענים עצמאיים, כמו סגל. במסגרת זו הוצגו סרטים דוקומנטריים קצרים זוכי אוסקר ואמי רבים. ובעוד שסגל ממתינה שהסרט יופץ באופן רשמי גם בישראל ("הדי-אם פתוח, מה שנקרא", היא אומרת), ב"שוברים שתיקה" מרוצים מהמהלך.
בשיחה עם mako, מנכ"ל הארגון אבנר גבריהו מסר: "חברון, העיר שבה 'שוברים שתיקה' צמחה, היא מיקרוקוסמוס של הכיבוש הצבאי בשטחים - ואני שמח מאוד שהעדויות של החיילים ששירתו שם הגיע לבמה הנכבדת של הניו יורק טיימס ודרכה למיליוני צופים. לצד החשיבות האדירה בפרסום, אני עוד יותר שמח על העיסוק בנושא החשוב הזה כאן אצלנו, כדי שעוד ישראליות וישראלים יחשפו למשמעות של שליטה צבאית יומיומית על מיליוני פלסטינים. אין ולא תהיה דרך לשינוי ולחיים בבטחה ובשלום מבלי שנעז להכיר ולהתמודד עם המציאות הקשה הזו, והבמאית רונה סגל מצליחה בסרטה המופתי להציב לנו מראה. עכשיו רק נשאר לכולנו להסתכל".