לפני 12 שנים היה דוד קוניו על גג העולם. הסרט "הנוער" שבו כיכב לצד אחיו התאום איתן, זכה לפרמיירה יוקרתית בפסטיבל הקולנוע בברלין, לתשואות הקהל ולשבחי המבקרים שחלקו מחמאות להופעתם האותנטית. דוד ואחיו, קיבוצניקים מניר עוז, הגיעו לאודישן לסרט הבכורה של הבמאי תום שובל ללא כל ניסיון במשחק, אך הוא מיד ידע שמצא את השחקנים שחיפש. "ראיינו מעל 200 אחים, פתאום הם נכנסו", הוא נזכר בריאיון ל-mako מפסטיבל ברלין. "בינם לבין משחק אין שום דבר - אבל ראיתי ישר מה שחיפשתי.
"זה קשר שאי אפשר להסביר אותו, כמו שני חצאים שמשלימים אחד את השני. הבנתי מיד שזה הם. זו הייתה חוויה אינטנסיבית של תשעה חודשים של עבודה והם היו כל כך מסורים לזה. סמכו עליי ברמה כזו של אינטימיות. הם נתנו לי מתנה ענקית - את הביטחון שאני יכול לביים - ואני מודה להם על זה עד היום", הוא אומר.
קצת יותר מעשור אחרי הפרמיירה החגיגית, נקטעו החיים של דוד באופן האכזרי ביותר. ב-7 באוקטובר חטפו מחבלי חמאס מקיבוץ ניר עוז את דוד, את אשתו שרון, אותה הכיר כשהייתה אשת יחסי הציבור של הסרט "הנוער", ואת בנותיהם יולי ואמה. באותו יום ארור נחטף גם אחיו הקטן אריאל ובת הזוג שלו, ארבל יהוד. שרון והבנות שבו בעסקת החטופים הראשונה. ארבל חזרה רק לפני כשבועיים. דוד ואריאל עדיין בשבי.
איך היה לצפות מחדש בסרט "הנוער" לאחר החטיפה של דוד?
"בהתחלה לא יכולתי לראות אותו. הרגשתי שהוא השתנה, שהמציאות חטפה אותו, אבל אז הבנתי שאני יכול להשתמש בחומרים האלה כדי להראות דרך זה מה עובר עליו היום. כשאני מסתכל על הסרט היום, זה רק מאיץ את ההכרח והזעקה שחייבים לשחרר אותם".
שובל שמע על חטיפתו של דוד רק שבוע אחרי שקרתה. "ב-7 באוקטובר ישר חשבתי על משפחת קוניו, אבל פחדתי לבדוק מה קורה. שבוע אחרי קיבלתי את הידיעה", הוא משחזר. הוא יצר קשר עם המשפחה והחל להפיץ את הפרטים על חטיפת האחים בקרב אנשי קולנוע בעולם, אבל הרגיש שזה לא מספיק. כך נולד הסרט "מכתב לדויד", שהוקרן בבכורה עולמית בסוף השבוע בפסטיבל הסרטים בברלין (הברלינלה) אל מול אולם מלא שקיבל את הסרט בתשואות רמות. רגע מרגש נרשם גם בטקס הפתיחה של הפסטיבל, כאשר מנהלת הברלינלה ניצבה על השטיח האדום לצד שחקנים גרמנים כשהם אוחזים בתמונתו של דוד.
הברלינלה קיבלה את הסרט בזרועות פתוחות, אבל היום זה לא מובן מאליו להציג בפסטיבל יוקרתי כזה סרט שמציג את הצד הישראלי.
"מבחינתי זה סרט אישי שלי, לא כזה שמייצג את הפוליטי. זה מכתב לדוד. פה ושם נתקלתי בביקורות, אבל הסרט התקבל ממש יפה, מעבר למה שחשבתי. באתי לפה והכינו שיתקיפו אותי, אבל קיבלתי חיבוק מאוד חם".
מה גרם לך ליצור את הסרט?
"ראיתי אנשים עוברים על הפוסטר של דוד והחיים נמשכים כרגיל. חשבתי שלא יכול להיות שנתרגל לזה שיש חטופים בעזה בזמן שיש משפחות וחטופים שתקועים עד עכשיו באותו יום. הבנתי שאם אין לנו אותם פה, אני אאיר אותם, אתאר מי הם היו דרך הקולנוע".
שובל חשב תחילה לביים את "מכתב לדויד" כמעין יומן המקוריין בקולו, המתאר את הסרט "הנוער" וקווי הדמיון שלו אל מול המציאות. עלילת "הנוער" מספרת על שני אחים (דוד ואיתן קוניו), החולקים ביניהם קשר עמוק. לאחר שאבי המשפחה (משה איבגי) מאבד את עבודתו והמשפחה נקלעת לחובות כבדים, הם מחליטים לעשות מעשה דרסטי ולחטוף בת למשפחה עשירה על מנת לקבל עבורה כופר ולסייע להוריהם.
אלא שאז, תוך כדי שהחל לעבוד על "מכתב לדויד", גילה הבמאי אוצר של ממש. "ישבתי מול הסרט בחדר עריכה ובזמן שאני עושה את זה, אני מוצא בארכיון של ההפקה קופסה עם 80 קלטות שכמעט ושכחתי ממנה, שבהן תיעדו את התהליך שבו דוד ואיתן הפכו לשחקנים. נתנו להם גם מצלמות כדי לתעד את עצמם בניר עוז ואת החיים שלהם. זו ממש קפסולת זמן, אני צופה בחומרים האלה ולא מאמין", הוא מספר.
בקלטות שמופיעות בסרט ניתן לראות את החיים בניר עוז לפני האירוע הנורא, את משפחת קוניו המאוחדת, את הקשר החזק בין האחים במשפחה וגם להבחין בבני קיבוץ אחרים, שהפכו מאז למוכרים בכל בית, בחיי היום יום שלהם - כמו ירדן ושירי ביבס או יונתן סימן טוב שנרצח עם אשתו ושלושת ילדיהם ב-7 באוקטובר.
איך המשפחות הגיבו לחומר שנגלה?
"זו הייתה חוויה מאוד מרגשת ועוצמתית. סילביה, אמא של דוד, סיפרה לי שהיא ראתה דברים בפעם הראשונה - כמו הסצנה שבה ירדן ביבס מספר איך הוא ודוד הפכו לחברים בכיתה א', והיא בכלל לא ידעה את זה. זו הייתה חוויה של התגלות עבורה".
"מכתב לדויד" משלב בהצלחה את קטעי הארכיון המרגשים האלו, עם ריאיונות עם בני משפחת קוניו - סצנות מהסרט "הנוער" שנראות היום באור שונה לחלוטין, כמו החיבוק בין האחים קוניו בסיום הסרט וסצנות חטיפת הנערה והחזקתה בשבי, לצד קריינות של שובל שמוכיח פעם נוספת את כשרונו ורגישותו. לעומת זאת, שובל בוחר במכוון שלא לכלול בסרט את זוועות ה-7 באוקטובר.
למה בחרת שלא להראות את התיעודים האלו?
"מבחינתי, החומרים האלה הם פשוט אלימות טהורה גרפית והיא מעוורת אותך. אתה לא רואה כלום אלא רק את האימה, ואני חושב שזה מצמצם את האנשים האלה והטרגדיה שלהם. אתה רואה את שירי ביבס נחטפת עם הילדים - אבל שירי לא הייתה רק רגע החטיפה שלה, היו לה חיים שלמים. רציתי שיראו בני אדם ולא את הרגע הגרפי. הרגשתי שזה עושה להם עוול. בשביל זה צריך קולנוע, כדי לתווך את בני האדם עצמם".
"מכתב לדויד" מוקרן בנקודה בזמן שבה דוד ואריאל קוניו עדיין בשבי. אתה מתכוון לעשות בו שינויים בעתיד?
"לסרט הזה אין סוף, לא יכולתי לסגור אותו. הבטחתי גם לאיתן שברגע שדוד ואריאל יחזרו אני אערוך אותו ואוסיף את החזרה שלהם. אני מחכה לרגע שהסרט יקבל את הסוף הטוב שמגיע לו".
הסרט "מכתב לדויד" בהפקת גרין פרודקשנס ישודר ב-HOT8 בהמשך השנה
תגובות