לפני שני עשורים אדריאן ברודי עוד עשה היסטוריה. תפקידו ב"הפסנתרן" של רומן פולנסקי זיכה אותו באוסקר לשחקן הראשי הטוב ביותר, והפך אותו לזוכה הכי צעיר בתולדות הקטגוריה. רק שאז הגיעה הנשיקה שכפה על האלי ברי, ובהמשך פאת הראסטות והמבטא הג'מייקני מעוררי הסערה שאיתם הופיע ב"סאטרדיי נייט לייב". ברודי - היום כבר בן 51 - ראה עוד ועוד תפקידים אטרקטיביים חומקים מבין אצבעותיו בעקבות המוניטין הבעייתי שנוצר לו בתעשייה.

אבל למרות שפספס את הג'וקר ב"האביר האפל" ואת ספוק בטרילוגיית "סטארטארק" של ג'יי. ג'יי. אברהמס, ברודי המשיך לעבוד. הוא שיחק ב"קינג קונג", בסרטיו של ווס אנדרסון וב"בלונדינית" על מרילין מונרו, ואף היה מועמד לפרס האמי על תפקידיו בסדרות "הודיני" ו"יורשים". ועכשיו, עם תפקיד ראשי בסרט הפוסט-מלחמה החדש "הברוטליסט" - שמו של ברודי מוזכר שוב ושוב כמתמודד מוביל לפרס אוסקר שני. בינתיים הוא כבר קטף את פרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי גלובוס הזהב וכן בטקס הבאפט"א. כמו אז עם פולנסקי, גם בסרטו החדש של בריידי קורביי ("ווקס לוקס") הוא מגלם את דמותו של ניצול שואה.

"חלק מהמקצוע שבחרתי בו הוא החיפוש אחר משהו מיוחד באמת, אז כמובן שכשמשהו כזה יוצא לפועל ואני זוכה לקבל כל כך הרבה תשואות זה שווה את הכל. 22 שנים חיכיתי לעוד תפקיד בקליבר כזה", אומר ברודי בראיון ל-mako, "בלא מעט מובנים 'הברוטליסט' הוא המשך של 'הפסנתרן' עבורי, בטח במשמעות האישית כשחקן ובסיפור של מהגר יהודי ששרד את השואה וכעת רק רוצה לבנות מחדש את חייו איכשהו. למעשה, קיבלתי את התסריט לפני חמש שנים, שנתיים אחרי שהבמאי החל לפתח את הפרויקט, ומיד הבנתי באיזו יצירה יוצאת דופן מדובר". 

"הברוטליסט" (צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט, יחסי ציבור)
"אסיר תודה שלוהקתי". אדריאן ברודי ב"הברוטליסט" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט, יחסי ציבור

לפי ברודי, "הסרט מדבר בעיקר על המורכבות של החיים, עצם הקיום היומיומי במדינה ענקית כמו ארצות הברית ובתקופה של שנות ה-50 כשהעולם משתקם ממלחמת העולם השנייה. מצד אחד, התקוות והציפיות של מהגר ששרד שואה ודיכוי וחולם על המיתוס של אותו חלום אמריקאי - וממול המציאות הקשוחה של החיים, לא משנה איפה אתה חי ובאילו נסיבות. יש הזדמנויות גדולות ודלתות שנפתחות, ומנגד זהו מסע מאוד קשה לצאת ממעגל העוני ולהתבסס במדינה חדשה".

כמה חיבור הרגשת לדמות?
"אמי סילביה היא הונגריה שהיגרה לארצות הברית עם הוריה בעקבות המרי העממי נגד השליטה הסובייטית ב-1956, אם כי הסיפור שלה שונה מהדמות שאני מגלם. אבל גדלתי עם הרקע המשפחתי המאוד נוכח של סיפור ההימלטות מהונגריה. אמי היא צלמת שעבודותיה מאוד הושפעו מההיסטוריה שהיא חוותה על בשרה והיצירה שלה היא תיעוד שיישאר לנצח, משהו שאני מאוד מתחבר אליו עם הסרט הזה ובכלל בתור אומן בעצמי. הסיפורים והמאבקים של כולנו נשארים לנצח ורבים מוצאים חיבור אליהם דורות קדימה. כל זה העניק לי השראה, כמעט אפילו תחושה של אחריות, להביא את הסיפור בצורה הנאמנה ביותר שתכבד את חווית ההגירה. אני גאה מאוד בסרט ובכל מי שעבד עליו ועדיין מתרגש שנפלה בחלקי ההזדמנות להיות חלק ממנו".

"העול והמגבלות לא זרים לי"

"הברוטליסט" הוא דרמה היסטורית שנפרשת על פני קצת יותר משלוש שעות וחצי (בהקרנות ישנה הפסקה באמצע) ובמרכזו לאסלו טות', שאותו מגלם ברודי - אדריכל יהודי-הונגרי ניצול שואה שמצליח לעשות את דרכו לאמריקה, אך מותיר מאחור את אשתו ארז'בט (פליסיטי ג'ונס, "התאוריה של הכל") ואחייניתו הצעירה סופיה (ראפי קאסידי, "רעש לבן"), שמהן הופרד במחנות אך שרדו גם הן. לאסלו מתמקם בפילדלפיה ומתחיל את חייו מחדש, תחילה בסיוע קרובי משפחה ובהמשך באמצעות קשרים חדשים שהוא יוצא.

"סרט עצמאי פירושו זמן מוגבל ומשאבים מוגבלים", מסביר ברודי, "מה גם שצילמנו בסגנון הישן עם מצלמות 70 מ"מ שמגביל גם את כמות הטייקים שאפשר לעשות, כך שכל הצוות היה מוכרח להיות ממוקד מטרה באופן מוחלט. אני כבר מיומן בקולנוע עצמאי, כל העול והמגבלות לא זרים לי. המטרה היא כמובן לצאת בסופו של דבר עם רמה גבוהה הרבה יותר של יצירתיות, תמיד יש די והותר בעיות שצריך לפתור בזמן אמת ומשם זה נובע. זה הצריך גם ממני יותר עבודה מאי פעם, החל מדיאלקט הדיבור שסיגלתי לעצמי וכלה בשיעורי בית כדי להיות במיטבי בכל סצנה. אבל הקרדיט המלא הוא לבריידי הבמאי, המנהיגות שלו בכל שלב, החזון הטהור והמזוקק שהיה לו לנגד עיניו והיכולת להכיל כל כך הרבה רבדים, של חיים בכלל וכאלו של אומן כמו לאסלו, והכל מאוד מודגש בסרט". 

מה היה החלק הכי קשה עבורך?
"אני משתדל שלא להביט לאחור לשלבים האלה. קוצר הזמן העיק כמובן, כי הדבר שהיה יכול לעזור הוא עוד ימי צילום, זהו תסריט עבה שיש לכסות וסרט לא פשוט בכלל. ככה לא מצטלם סרט נורמלי, שלא לדבר על עלילה שנמשכת כמה עשורים ופריימים כה מושקעים. היה משקל כבד על כתפי כולנו, שהתאזן עם תחושת השליחות והערך האומנותי שחלקנו. אני מרגיש שהגענו לעומקים שמאוד ניכרים בצפייה בסרט, זאת חוויה טרנספורמטיבית ומעוררת השראה. בריידי מרומם את חווית הקולנוע וזה פרויקט שהצריך מכולנו הקרבה ושליחות. אני אסיר תודה שלוהקתי". 

יצאת מהסרט עם תובנות לגבי אדריכלות?
"מאז ומתמיד רכשתי כבוד רב ואהבה לארכיטקטורה ועיצוב, ומעל הכל למדתי טוב יותר כיצד אומן באמת מצליח לשלב את סיפורו האישי וההיסטוריה שהוא חווה אל תוך עבודתו. הרבה מהקונטקסט של העלילה נקשר בהשפעה של מלחמת העולם השנייה על הארכיטקטורה, מהטראומות שאנשים נשאו עמם. ויש הרבה מאוד סמליות שניכרת במבנה שלאסלו נשכר לעצב. אפילו עבורי, לראות חומה בצורה מלאת חללים קודרים, זה מיד זורק אותך לחוויה מאוד חלולה ואפלה. ובמקביל יש במודע מקומות להחדיר פנימה אור, לשחק עם גבהים של חדרים מסוימים. דרך האור וכל מיני צורות ביטוי אומנותיות אחרות נגלה לאט המסע שעבר האומן".

איך זה לקדם סרט על מהגר יהודי בצל האנטישמיות הגוברת?
"מבעית לראות עד כמה אנשים לא לומדים כלום מלקחי העבר, כמה התופעות הללו ממשיכות להתקיים. זה לא סרט פוליטי, זה סרט על אדם מסוים בזמן מסוים ומה שעובר עליו בשיקום חייו, אבל כמובן שאי אפשר שלא למצוא רלוונטיות לתקופה הנוכחית. אני מרגיש שהיופי ביצירת סרט שכזה, שבמכרזו מאבק אנושי לקיום שקשה לבטא במילים, הוא שאנחנו יכולים למצוא קווים מקבילים למה שעובר עלינו או לכל הפחות להבין ללבו של הגיבור. ולצערי יש עדיין קשיים שאנחנו מוכרחים לפתור ולא מצליחים".