המוות נאה לה

כמו הרבה אנשים בגילה, אמה זליגמן בת ה-26 מצאה את עצמה חזרה בבית ההורים בשנה האחרונה, ומשם היא נאלצה לערוך את ראיונות הזום לקידום סרט הבכורה שלה - "שבעה בייבי" ("Shiva Baby"), שמבוסס חלקית על המשפחה שלה. "ההורים שלי אומרים לי לפעמים דברים שאם הייתי מכניסה אותם לתסריט היו מאשימים אותי בכך שהם סטריאוטיפים יהודיים מומצאים", היא אמרה בראיון שנערך לקראת פסטיבל הקולנוע היהודי בבוסטון, עוד אחד מהפסטיבלים בהם היא זכתה להקרין את סרט הבכורה שלה - אבל רק וירטואלית.

"שבעה בייבי" (שהגיע בסוף השבוע האחרון ל-iTunes, אפל TV פלוס ולבתי הקולנוע בארה"ב) עוקב אחר דניאל, סטודנטית למגדר שעומדת לסיים את לימודיה ונקלעת לסיר לחץ יוצא דופן - כשהיא מגיעה לשבעה מיד לאחר לוויה (היא בעצמה לא בטוחה מי מת), היא צריכה להתמודד לא רק עם ההורים שלה, המשפחה המורחבת והשכנים ששואלים ללא הרף למה היא כל כך רזה, אם היא אוכלת, אם יש לה חבר ואם היא מתכננת ללכת ללמוד משפטים - אלא גם עם האקסית שלה והשוגר דדי שלה, שאת שניהם לא ציפתה לראות בשבעה.

הסרט הוא הרחבה של סרט הגמר של זליגמן, יהודיה קנדית שסיימה את לימודי הקולנוע ב-NYU ב-2017. כשלוקחים בחשבון ש"שבעה בייבי" החל להצטלם כשזליגמן הייתה בת 24 בלבד, עם קבוצה של מפיקים חסרי ניסיון בסרטים באורך מלא וגיוס כספים עצמאי לחלוטין, קשה להאמין שהתוצאה הסופית כל כך מהוקצעת, וזה בדיוק האופן בו הסרט התקבל עד כה על ידי המבקרים והקהל - בתדהמה ותחושה ברורה שזליגמן היא הקול הגדול הבא בקולנוע היהודי, בקולנוע הקווירי, בקולנוע העצמאי, או אולי בקולנוע בכלל. עם כמה שלא נעים לערוך השוואה בין אישה צעירה קווירית לבין גבר שמואשם בפשעים קשים כלפי נשים - קשה שלא לחשוב שאמה זליגמן היא הוודי אלן הבאה. אך ורק במובן של הכתיבה הקומית והתפיסה המדויקת של הנוירוטיות היהודית הניו יורקית והניואנסים הקטנים של החיים, ולא במובן של להתחתן עם ביתך המאומצת ולעמוד במרכזה של פרשת התעללות בביתך הביולוגית.

בין קומדיה רומנטית להתקף חרדה

"שבעה בייבי" הוא סרט בכורה מרגש בעיקר כי ברור שכל המעורבים בו, גם אם הם צעירים ובעלי ניסיון מוגבל מאוד בתעשיית הקולנוע, ידעו בדיוק איך התוצאה הסופית אמורה להראות. כשזליגמן מתראיינת, ניכר שלא מדובר ביוצרת בעלת אגו שמתענגת על הגאונות של עצמה, אלא מישהי שנהנית משיתוף הפעולה והתרומה של שאר הנשים הצעירות שהיא בחרה להקיף את עצמה בהן. ואכן, לרוב תפקידי המפתח בסרט היא גייסה נשים צעירות, החל מהתפקיד הראשי דרך הצילום, העריכה והפסקול, שהולחן על ידי יוצרת בשם אריאל מרקס והוא אחד המרכיבים החשובים והבולטים בסרט.

מכיוון ש"שבעה בייבי" מתרחש כמעט כולו בחלל אחד צפוף ובזמן אמת, זליגמן תיארה את תהליך הצילומים כמו משחק טטריס - כל חלק מהפאזל היה צריך להיות מדויק כדי ליצור את התוצאה הסופית, שהיא קומדיה שחורה ששואלת אלמנטים מעולם סרטי האימה ומותחנים פסיכולוגיים כדי לייצר חוויה ייחודית ומדויקת מאוד. וכאן טמונה הגדולה של הסרט ומה שהופך את זליגמן עצמה לדמות שמרגשת מאוד את עולם הקולנוע כרגע - הרבה זמן שלא התגלתה יוצרת חדשה עם נקודת מבט כל כך בהירה שמצליחה להוציא אותה לפועל באופן כל כך מיומן. "שבעה בייבי" הוא כמו המטאפורה על הצפרדע שהוכנסה לסיר מים שרותחים באיטיות - ברגע שתבינו למה נכנסתם, כבר תהיו בעיצומו של התקף חרדה שאתם חווים יחד עם הגיבורה, ותראו רק בדיעבד איך זליגמן כיוונה אתכם בידיים יציבות ובטוחות בדיוק לשם.

זליגמן יודעת בדיוק איזו חוויה היא רוצה להעביר את הצופה, ולמרות שהסיטואציה אליה דניאל נקלעת היא לא אחת של חיים ומוות, כל האמצעים הנרטיביים והאסתטיים מתנקזים באופן מדויק ומרשים ובקצב מדוד היטב כך שאי אפשר שלא להבין את הסערה שמתחוללת בתוכה. לא כל צופה יכול להזדהות עם החוויה הספציפית של אישה צעירה יהודיה וקווירית שחיה כשוגר בייבי, אבל קל מאוד להזדהות עם לחצים של מפגש משפחתי, עם תחושת חוסר האונים שמביאה איתה תקופה של שינויים בחיים ועם הלחץ שנוצר כשכל האתגרים האישיים שלך פוגשים אותך במקום אחד.

כשזליגמן מונה את הסרטים והסדרות שנתנו לה השראה ל"שבעה בייבי", הרפרנס ברור מיד. היא מדברת על "ברבור שחור", "יהודי טוב" של האחים כהן, "רייצ'ל מתחתנת" ו"טרנספרנט", ומציינת שהיא גם צפתה בלא מעט סרטים קלאסיים כמו "Opening Night" בהכנה לסרט. 

ובכל זאת, המוצר המוגמר מצליח לבסס אותה כקול ייחודי וברור. במשך שעה וקצת, "שבעה בייבי" מצליח לצייר פורטרט מושלם של משפחה יהודית (זליגמן סיפרה שכל אחד מהמשפטים שנאמרים לדניאל על ידי אורחים בשבעה הם ציטוטים אמיתיים מאירועים משפחתיים שהיא נכחה בהם); לדון בסוגייה האתית של עבודת מין ובאופן ספציפי שוגר בייביז, כלומר צעירות שמנהלות מערכות יחסים מיניות או רומנטיות עם גברים מבוגרים מהן בהרבה בתמונה לכסף שבאמצעותו הן שומרות על רמת חיים גבוהה או מממנות לימודים גבוהים (NYU הוא בית הספר עם הכמות הגדולה ביותר של שוגר בייביז בארה"ב וזליגמן ביססה את קו העלילה הזה על אינספור עדויות מחברות קרובות שלה שהתנסו בקשרים מהסוג הזה); וגם לזגזג באופן מושלם בין היותו קומדיה רומנטית מקסימה להתקף חרדה מהמוצלחים שנראו על המסך. אם זהו סרט הבכורה של זליגמן, קשה שלא להתרגש מהפוטנציאל שטמון בה כיוצרת וממה שנראה כמו התחלה של קריירה מרתקת.

• וודי אלן
• קולנוע