"מישהו יאהב מישהו", סרטה של הדס בן ארויה שבו משחק לב לייב לוין בתפקיד הראשי, מוציא מהרבה אנשים את הביטוי החבוט "קול של דור". כמו לינה דנהאם בימי "בנות", גם את בן ארויה יש שממהרים להכתיר כקול של דור כלשהו, ויש מי שמרגישים צורך להבהיר, שזה אולי קול של דור, אבל בטח לא דור שלם, אלא בסך הכל כמה היפסטרים מהעיר הגדולה.
בראיון ל-mako, ניכר שללוין בן ה-26 אין שום בעיה עם האפיון המאוד ספציפי הזה. "כן, זה קול של היפסטרים מתל אביב. אנחנו מדינה בתוך מדינה, זה נורא מסוים מה שקורה פה", הוא אומר כשאנחנו נפגשים באחד המקומות הכי תל אביביים שיש, במרכז העיר הלבנה בין כיכר ביאליק לים. "ומה לעשות, אנחנו גם האנשים שהכי יוצרים דברים. אני מת שיקום איזה אלקנה ויעשה 'קולו של דור' מהמאחזים בגבעות, או איזה חיים שידבר איתי על 'קולו של דור מיקנעם'. תפסנו משהו מאוד מדויק לרגע ולמקום שאנחנו נמצאים בו. אני לא יודע אם אנשים מקריית עקרון יבינו את זה, יתחברו לזה או בכלל יוכלו לצפות בזה. כיוונו את הסרט לקהל נורא מסוים, זה לא סרט לכולם. איך הוא יכול להיות קולו של דור כשהוא לא מדבר בשפה של כל הדור?".
"מישהו יאהב מישהו" צולם לפני יותר משנתיים, רגע לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. הוא כבר הוקרן בפסטיבל ברלין ואף זכה בפרסים בפסטיבל ירושלים (פרס הסרט הטוב ביותר ופרס השחקנית הראשית לאלישבע וייל). לקראת העלייה שלו בבתי הקולנוע בסוף השבוע הקרוב, לוין זוכה לראות תקריב שלו מתנשק עם וייל על שלטי חוצות ברחבי הארץ, ולמרות שכבר שיחק בסדרות כמו "בלקספייס" ו"מתיר עגונות", זה הפרויקט שהוא מצא את עצמו הכי מושקע בעשייתו. "בפרויקטים אחרים זה היה כזה - אתה דוס, אתה פריק, אתה דוס, אתה עוד פעם דוס. גילמתי דוס שלוש פעמים", הוא צוחק. "ב'מישהו יאהב מישהו', הייתה הרבה יותר עבודת דמות. עבדנו מלא על הטקסט, שינינו אותו, והיו הרבה חזרות. רציתי שזה ייצא טוב, כולנו היינו מגויסים למשימה. המונולוג שלי בסרט זה אחד הדברים שאני הכי גאה בהם".
"שמרנו אחד על השנייה בסצנות סקס"
"מישהו יאהב מישהו" מחולק למערכות ומתאר בעיקרו סיטואציות יומיומיות אך מורכבות בחייהם של בני הזוג אבישג (וייל) ומקס (לוין). הם מתאהבים זה בזו במהירות יחסית, התאהבות שהופכת בהמשך למערכת יחסים אינטימית שמתועדת בסרט גם על צדדיה המכוערים יותר - אלה שלא תמיד מוצאים את דרכם מהמציאות אל המסך הגדול. לא רק שלוין מזדהה עם ההוויה המתוארת בסרט ועם הדמות שגילם ("מקס ממש מזכיר אותי באיזושהי תקופה שהייתה לי") אלא גם שבאופן בלתי נמנע המציאות המפוברקת שגילם אל מול המצלמות התערבבה עם המציאות עצמה: וייל ולוין היו בני זוג בתקופת צילומי הסרט, זוגיות שנמשכה כשנתיים והסתיימה לפני כחודש וחצי.
"אני חושב שסצנות הסקס לא היו יכולות להצטלם אם אני ואלישבע לא היינו יחד. אני כשחקן עוד לא ברמה, נראה לי, של ליצור אינטימיות כזו עם שחקנית. היינו הכי קרובים, הכי כזה, 'אני איתך פה'"
על פניו, תפקיד משחק בסרט לצד הפרטנרית מהחיים נשמע כמו ג'וב חביב למדי, אבל במקרה של "מישהו יאהב מישהו" המצב מסובך יותר. בין שיחות על כלום ועל הכל לבין צריכה מוגברת של קוקאין וריקודים בסלון אנחנו גם נחשפים למה שקורה בין אבישג ומקס בחדר המיטות, בשתי סצנות סקס ממושכות, חשופות וריאליסטיות למדי. סצנת הסקס השנייה היא גם המטלטלת יותר מבין השתיים, כשהרצון של אבישג לרענן את חיי המין שלהם באמצעות אקטים של אלימות בהסכמה יוצא מכלל שליטה. מדובר בסצנות לא קלות לצפייה ועל אחת כמה וכמה גם לא קלות לצילום, מהסיבות המובנות מאליהן.
איך הייתה החוויה, לצלם סצנות כאלה קשות עם בת הזוג שלך?
"לא פשוטה. אני חושב שהסצנות האלה לא היו יכולות להצטלם אם אני ואליש (אלישבע וייל, שג"מ) לא היינו יחד. רמת האינטימיות שדרושה בשביל זה - אני כשחקן עוד לא ברמה, נראה לי, של ליצור אינטימיות כזו עם שחקנית. זה סצנות מטורפות לצלם. היינו שם אחד בשביל השנייה, שנינו שמרנו אחד על השנייה. היינו הכי קרובים, הכי כזה, 'אני איתך פה'. אה.... אני לא יודע אם להיכנס לזה".
ומבחינה טכנית, איך זה התבצע? הייתה לכם הכנה רגשית לזה? מתאמת אינטימיות על הסט?
"לא הייתה מתאמת אינטימיות, הכנה רגשית כן. וגם עשינו כמה חזרות על סצנות הסקס".
איך עושים חזרות על דבר כזה?
"האווירה הייתה נורא אינטימית, צילמנו רק החברים - הדס (בן ארויה), מידן (ארמה, צלם הסרט, שג"מ) ושנינו. התעקשנו ששאר האנשים מקסימום יראו את המוניטור אבל לא יהיו איתנו באותו חדר, זה היה נורא חשוב. זו לא הייתה הסביבה הכי סטרילית לעשות את הדברים האלה, זו הייתה קצת הפקת גרילה אני מניח. ניסינו כמה שיותר לשמור שיהיה הכי נעים והכי נוח והיו רגעים שזה לא היה. אבל אלה פשוט סצנות שקשה לצלם אז מן הסתם היו אתגרים".
לקחתם את הקושי הביתה? זה היה נוכח בקשר שלכם כשהמצלמות כבו?
"כן, אבל אני מעדיף לא להיכנס לזה".
לפרויקט המשותף היה חלק בפרידה שלכם?
"לא. כלומר היו עוד המון פרידות. זו הייתה מערכת יחסים ממש סוערת, ואני עדיין מאוד אוהב אותה. לא, זה לא שיחק תפקיד בפרידה. לא יודע אם זה אפילו יצר משקעים – דווקא על הדברים האלה התגברנו כי היינו שם אחד בשביל השנייה, דווקא שם היינו מאוד מאוחדים".
ועכשיו אתם חברים?
"עכשיו אנחנו פרודים. אני מניח שאנחנו מנסים להישאר חברים. היא עברה לצרפת בשביל הקריירה שלה, ואנחנו מנסים לדבר מדי פעם".
"כגברים, כולנו הכי פוליטיקלי קורקט, מנסים למשטר את הגבריות שלנו אבל עדיין איכשהו לפלס לעצמנו דרך להביע אותה. אז בסקס אומרים לנו 'תהיה גבר', ואנחנו אומרים 'אוקיי אוקיי אני גבר' - ואז דברים מביכים קורים"
היא הייתה בפרמיירה, צפיתם בסרט ביחד. איך זה היה?
"היה מאוד מרגש כי גם הייתה איזו תחושה שזו פעם אחרונה שרואים את הסרט ביחד. הגענו לפרמיירה קצת מתוחים, אבל כל הסרט החזקנו ידיים".
זה היה מביך לראות את עצמכם ככה?
"לא, באופן מסוים זו הייתה הצפייה הכי טובה ונקייה שהייתה לנו בסרט".
היום, לוין נמצא בתחילתו של קשר רומנטי חדש. "היא הייתה פה ממש לכמה ימים והכי התאהבנו, אבל אז היא טסה והיא לא יכולה לחזור", הוא אומר. החברה הנוכחית לא צפתה ב"מישהו יאהב מישהו", אבל לדברי לוין, "אני לא יודע אם אראה איתה את הסרט - אבל היא תצפה בו, בעזרת השם. בטח יהיה לה קצת מוזר".
"איך אומרים שהוא דוש? הוא הכי מתוק"
עבור השחקנים, חווית הצפייה ב"מישהו יאהב מישהו" - עם כל ההקשרים הטעונים בה - הייתה מעין חוויה של סגירת מעגל. עבור הקהל, הצפייה כנראה אופיינה במיוחד בהתפעלות ובהתנועעות בכיסא באי נוחות. בסרט, אבישג היא זו שמבקשת להכניס חניקות וסטירות לסקס של השניים - אבל מקס הוא זה שהלך צעד אחד רחוק מדי עם הניסיון להגשים את הפנטזיה של חברתו. יש שיאמרו שמקס חרג מגבולות האלימות בהסכמה, אבל לוין מרגיש אחרת. "אני שומע שאנשים קוראים למקס דוש וזה מה זה מעצבן אותי. איך הוא דוש? הוא הכי מתוק, הוא הכי רוצה לעשות מה שאליש... כאילו, מה שאבישג מבקשת", הוא מצחקק, ופליטת הפה הספק-מקרית ספק-פרוידיאנית משעשעת גם אותי. "מצחיק אותי כשחושבים עליו כדוש כי בסך הכל הבנאדם מנסה לצאת סבבה עם כולם".
"אנשים בארץ יעדיפו לבזבז אלפי שקלים על ארוחה מאשר להוציא חמישים שקל על סרט. אתה תלך למסעדה שאתה לא סגור לגביה, בקטע של 'וואו מישהו פתח פופ אפ מעניין', אבל לא תעשה את אותו הדבר עם הצגה או סרט"
מקס אולי ניסה לצאת סבבה עם כולם, אבל בסופו של דבר הוא יצא מכלל שליטה.
"כן, אבל כאילו, זה גם יכול להיות חלק מהמשחק, זה מגניב לאבד שליטה. בדברים האלה זה מאוד - איפה אתה מפסיק את הדמות שלבשת ואיפה אתה ממשיך איתה. כגברים, כולנו הכי פוליטיקלי קורקט, מנסים למשטר את הגבריות שלנו אבל עדיין איכשהו לפלס לעצמנו דרך להביע אותה. אז בסקס אומרים לנו 'תהיה גבר', ואז אנחנו אומרים 'אוקיי אוקיי אני גבר'. ואז דברים מביכים קורים".
איך אתה עם זה שהחברים והמשפחה שלך צפו בסרט, כשאתה לידם?
"עם המשפחה, הייתי מודאג לא מהסצנות סקס אלא מהסצנות שבהן אני מסניף קוק, שאמא שלי תראה את זה. עם החברים – קצת דאגתי, הייתי מודאג מזה שחברים שלי יראו לי את הזין. היה בהקרנה מישהו ששרק כשראו לי את התחת או משהו. זה היה מצחיק, זה לא הרגיש מגחיך או משהו. וגם אם זה היה בקטע מגחיך, אז לא עבר אליי ככה".
אתה מפחד לקבל תגובות כאלה, עכשיו כשהסרט יוקרן בבתי הקולנוע? חושש מאיך יתפסו אותך כי הצטלמת בעירום?
"לא. די, זה טאבו שישראל חייבת לשחרר".
"האווירה הייתה אינטימית, צילמנו רק הדס הבמאית ומידן הצלם, ושנינו. התעקשנו ששאר האנשים לא יהיו בחדר בזמן סצנות סקס, זה היה נורא חשוב. ניסינו כמה שיותר לשמור שיהיה נעים ונוח והיו רגעים שזה לא היה"
אז אתה חושב שהגיע הזמן שיהיה יותר סקס בטלוויזיה ובקולנוע המקומיים?
"לגמרי. האמנות צריכה להציב קונטרה לתפיסה של 'סקס לא מראים'. תראו! השפה צריכה להתרחב ופה מצמצמים, וחבל. בארץ, תרבות האוכל היא התרבות הבולטת: אנשים יעדיפו לבזבז אלפי שקלים על ארוחה מאשר להוציא חמישים שקל על סרט ולדבר עליו. אתה תלך למסעדה שאתה לא סגור לגביה, בקטע של 'וואו מישהו פתח איזה פופ אפ ממש מעניין', אבל לא תעשה את אותו הדבר עם הצגה או סרט - אתה תעדיף ללכת ל'הנוקמים'. גם בתל אביב זה ככה. הקהל שיתלהב ממסעדה חדשה של אייל שני הוא מאוד רחב בניגוד לקהל שיתעניין בסרט החדש של הדס בן ארויה".
"אני פחות אוהב במה ממה שאמא שלי הייתה רוצה"
לוין נולד בהרצליה לרות לוין, שחקנית וזמרת שעוסקת בעבודתה במיוחד בעולם היידיש. כשלב היה בן ארבע התחתנה אימו עם מוטי, שהיה לו אב חורג ("ידעתי שהוא לא אבא שלי כי אנחנו שונים, אף אחד לא הסתיר את זה אף פעם") והשלושה עברו לגור בשכונת קטמון שבירושלים. כשהיה נער, נהג להופיע עם אמו בקברטים היידישאים בהובלתה. אביו החורג הוא כנר.
איך זה לגדול עם אמא שחקנית? נהנית להיות שחקן צעיר?
"לא כזה. זה היה כיף אבל אני חושב שאני פחות אוהב במה ממה שאמא שלי הייתה רוצה. היא לא לחצה עליי, אבל היא מאוד כיוונה אותי לשם. בסך הכל היא הייתה תומכת בכל דבר שהייתי עושה. היא לא סללה לי את הדרך, היא פשוט אמרה – 'אתה טוב בזה'".
את הזיקה לעולם המשחק קיבל לוין לא רק מאימו אלא כנראה גם מאביו הביולוגי, ששיחק בכמה סרטים והצגות תיאטרון ועסק גם בהפקה. גם הוא, כמו אמא של לוין, דמות מוכרת בעולם היידיש בישראל. את זהותו של אביו (שאותה הוא מעדיף לא לחשוף בראיון) גילה לוין לראשונה כשהיה בן 15: "הפעם הראשונה שבכלל חשבתי על זה הייתה כשהייתי בגיל בר מצווה", הוא מספר. "זו הייתה הפעם הראשונה שזה עבר לי בראש. כאילו, מי יעשה את ברכת 'ברוך שפטרני מעונשו של זה'? האבא אמור לעשות את זה".
"התחלתי קצת לשאול את אמא שלי מי זה אבא שלי והיא זרקה לי רמזים, ככה זה היה איזה שנתיים. כשהסתבר שאני מכיר אותו מההופעות שלה, באתי אליה ושאלתי אותה, 'אמא זה הוא?' והיא אמרה שכן, וזהו. מאותו רגע כבר לא רציתי לראות אותו"
אז, מסביר לוין, השאלות הפכו גדולות ומבלבלות יותר. "זה התחיל לחלחל: 'רגע, לכל החברים שלי יש אבא, למי אני דומה? הדם של מי זורם בי?' ואז התחלתי קצת לשאול את אמא שלי מי זה אבא שלי ומה הוא עושה והיא זרקה לי רמזים מדי פעם. ככה זה היה איזה שנתיים. עלו לי כל מיני ניחושים מופרכים: אני זוכר שבאותה תקופה ראיתי את 'מר וגברת סמית' ועפתי על בראד פיט, הוא היה מגניב ויפה. ואמרתי, 'אולי הוא אבא שלי?'".
בשלב מסוים הרמזים הצטרפו זה לזה לכדי אמת הגיונית ומפתיעה. "דברים התחברו לי. הסתבר שאני מכיר אותו מההופעות של אמא שלי, הכרתי אותו בילדות. אז באתי אליה יום אחד ושאלתי אותה, 'אמא זה הוא?' והיא אמרה שכן, וזהו. עד אז הייתי בא איתה להופעות האלה, אבל מאותו רגע כבר לא רציתי לראות אותו. פיתחתי איבה כלפיו".
כעסת עליו?
"לא, אבל אמרתי – 'אתה לא איתי ועם אמא, אז אני לא חייב להיות נחמד אליך'. ואז בטיפשותי כשהייתי בן 17 סיפרתי לחבר על כל הסיפור הזה והוא בדיוק היה במגמת קולנוע וחיפש סרט גמר. הוא אמר לי, 'בוא נעשה דוקו שבו אתה פוגש את אבא שלך'. אז אמרתי 'אוקיי' כי לא היה לי אכפת מכלום. קבענו להיפגש לפני הצילומים, באתי אליו, והייתה פגישה ממש טעונה. אני חושב שעישנתי חפיסה רק בשעתיים-שלוש שדיברנו שם. הייתה תהום של אי הבנה בינינו".
אבל זה הרגיש כמו אבא שלך? זה עשה היגיון?
"כן. גם המון שנים אחר כך ניסיתי ליצור איזה קשר, ואז הייתי פשוט נעלב מזה שהוא לא מתקשר אף פעם, ואז הייתי חותך ועוד פעם מנסה. הוא היה נחמד – כשהייתי מתקשר אז הוא היה אומר, 'בוא תישן אצלי, מה שאתה צריך'. היו לי תקופות קשות, וכשהייתי במצוקה העברתי אצלו כמה לילות, והוא נתן לי כסף. אבל זה הרגיש נורא מלאכותי. הרגשתי שזה בעיקר בא ממני, ואתה רוצה שבנאדם ירצה גם אותך, אתה לא רוצה להיות כל הזמן זה שמגשש. אז ניתקנו קשר עוד פעם".
"אמרתי לאבא שלי: 'תהיה בנאדם ותתחיל לדבר איתי'"
הקשר בין השניים התחיל להשתקם רק מאוחר יותר. אמו של לוין סיפרה לו פרטים חדשים על דברים שקרו לפני שנולד, והוא לראשונה הצליח להזדהות גם עם הצד של אביו בסיפור. "אמא שלי סיפרה לי איך היא נפלה עליו עם ההיריון הזה, ופתאום חשבתי, מה אם זה היה קורה לי? בפעם ראשונה הבנתי את החלק שלו בכל הסיפור הזה". אני שמה לב שלוין קורא לאביו בשמו הפרטי. "כן, אני לא אקרא לו אבא, אין לי מישהו שאני יכול לקרוא לו אבא בלב שלם", הוא אומר.
מה קרה אחרי שהצלחת להזדהות איתו?
"הוא קפץ פעם לבר שעבדתי בו, ואמרתי לו – 'דיברתי עם אמא והבנתי איזה עוול זה עשה לך. ואני מבין אותך, אבל עוול לא מתקנים בעוול, אז תהיה בנאדם ותתחיל לדבר איתי'. הוא הצטער. זה היה רגע עוצמתי ומרגש שנמשך סיגריה אחת כי הייתי חייב לחזור לעבוד. היו לי דמעות בעיניים".
אתה אופטימי בנוגע להמשך היחסים ביניכם?
"כן. זו עדיין לא משפחה מאושרת, ואני מאמין שצריך לתת לדברים לקרות מעצמם - אבל זה נראה שהיום ההוא שינה משהו. יום אחד פגשתי ברחוב את אשתו הנוכחית ואת הילד בן ה-6 שלו, שקינאתי בו המון זמן. פטפטתי איתו קצת. ואז, בפעם הבאה שראיתי אותו (את אביו הביולוגי, שג"מ), הוא אומר לי שהילד אמר 'אבא, אני רוצה שלב יהיה אח שלי'".
נשמע שאתה בסך הכל בטוב עכשיו, בתקופה הנוכחית.
"כן, אני מרגיש ער".
עד עכשיו, כאמור, הופיע לוין בכמה תפקידי אורח ותפקידי משנה בפרויקטים מוכרים יותר ופחות (בין השאר שיחק גם ב"שטיסל"); הנוכחות שלו על המסך מדי פעם בפעם אבל עוד לא הפכה אותו לסלב, אבל נראה שהשנה הנוכחית לגמרי עומדת להיות זו שתשנה את המצב: לצד ההשתתפות ב"מישהו יאהב מישהו", יככב לוין גם בסרט "המשלחת" של אסף סבן, בסדרה "ריקוד האש" של רמה בורשטיין ובסרט "נדל"ן" של ענת מלץ בו ישחק לצד אימו. כשאני שואלת אותו אם הוא רוצה לפרוץ הוא צוחק ואומר באגביות "כן, למה לא", אבל כשאני שואלת אם הוא רוצה להתפרסם הוא מסביר שהוא מעדיף לעבוד בפרויקטים שמעניינים אותו.
אתה רוצה להיות שחקן, לא להיות מפורסם.
"אני לא רוצה להיות שחקן. להיות רק שחקן זה משעמם. תשמעי, זה מקצוע מטומטם. אתה כל היום מעמיד פנים שאתה מישהו אחר, וכאילו, הרבה יותר מעניין אותי ליצור. נולדתי עם כפית כסף בתחת, שיחק לי המזל ואני בזה עכשיו. אני עושה את זה וכיף לי, אבל אני לא יודע אם זה הדבר שהייתי רוצה לעשות כל חיי. הייתי אמור להתחיל ללמוד קולנוע במנשר השנה אבל בגלל כל הפרויקטים זה התפספס, אז אני מקווה להתחיל ללמוד שם בשנה הבאה. כאילו, מי רוצה להיות סתם שחקן?".