"היום הרשתות החברתיות זה כמו ערוץ הטלוויזיה שלי", מבהיר עידן אלתרמן כשהוא נשאל לאן נעלם. יותר מ-30 שנה חלפו מאז שהחל להופיע (מול "אנשים שאכלו לי פיצה בפרצוף") במועדון "דומינו גרוס" המיתולוגי, לצד חברו הטוב מגיל 17 אבי גרייניק. אחר כך הגיעו התפקידים והמערכונים ב"ילדים סורגים לאלוהים", "פלטפוס", "כוכבי השכונה", "שבוע סוף", "החיים זה לא הכל", מערכוני "יודית", אלבום הילדים "ענן על מקל" - ואפילו להקת לולה והלהיט "ימים של שקט". היום כבר אין יותר מדי סיבות לחפש אותו בטלוויזיה או בקולנוע. "אנחנו חיים בתקופה שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה", הוא מסביר, "עם חופש מוחלט בלי לעבור צינורות ורגולציות ואנשים שמחליטים בשבילך".
כשהוא בן 52, אלתרמן מוריד הילוך מהופעות על המסך ומתמקד בעולם הבמה. יש לו מופע סטנדאפ, לראשונה בלי גרייניק, והוא גם משתתף במחזמר העצמאי "הסוף" שעליו זכה בפרס "קיפוד הזהב" לשחקן השנה. ברשתות החברתיות הוא זכה לתהודה בעיקר עם סרטונים מוזיקליים משפחתיים מימי הקורונה, אבל לא רק. "את מערכון 'יודית 2' עשיתי במימון עצמי. השקעתי 15 אלף שקל, וזה שווה את זה", הוא מספר, "ככה יש לי כרטיס חופשי לעשות מה שאני רוצה וזה נורא כיף. אבל אני עושה אודישנים. אם יציעו לי תפקיד בסדרה מעניינת, בעיקר תפקיד דרמטי שזה כיף לקומיקאי לעשות, בטח שאני אעשה את זה".
התקופה הזו, הרחק מהמסך, מסתיימת כעת. השבוע עולה בקולנוע הסרט "העיר הזאת", המבוסס על אופרת הראפ הבימתית באותו השם, ובו אלתרמן משחק בתפקיד מפתח. עם דיאלוגים שמתנהלים על ביט ובחרוזים, "העיר הזאת" מספר על הבלש ג'ו חלפון (עמית אולמן) שנקרא לחקירת רצח ומוצא את עצמו מול הפושע הכי מסוכן בעיר: מנשה. אלתרמן מגלם את דמותו הנכלולית של ברנבי שמעוני, האדם היחידי שיודע את זהותו של מנשה, שליח שלו שמאיים על הבלש להפסיק בחקירתו.
החזרה למסך הגדול, הוא מספר, לא ממש התחילה ברגל שמאל. "כשעשינו חזרות נכנסתי לחדר לקחת משהו, והיה שם כלב רועה אוזבקי עצום בגודלו. הוא קפץ עליי, נשך אותי ולפת עם השיניים שלו את האגן שלי", הוא נזכר, "הובהלתי לבית חולים לזריקה. לקח לי זמן להחלים, אבל ידעתי שזה למטרה אצילית. צחקנו שזו ממש 'העיר הזאת' - מקום כל כך קשוח, שגם הכלב נכנס ברצינות לתפקיד".
הסרט מבוסס על הצגה מצליחה באותו שם שרצה במשך עשור בתיאטרון "האינקובטור", והפכה לקאלט של ממש עם קהל מעריצים קבוע. היוצרים, אולמן (מייסד "פואטרי סלאם"), עומר הברון (המוכר כמוזיקאי ג'ימבו ג'יי) ועומר מור (המוכר כאיציק פצצתי), חלמו כבר מימיה הראשונים של ההצגה לצלם את הגרסה הקולנועית שלה, אבל לא היה להם תקציב. השלושה פנו לקמפיין גיוס המונים, שיחד עם תקציב השלמות מקרנות הקולנוע סייע לבניית עיר אפלולית שמשלבת בין סרטי הפילם-נואר לתרבות הראפ. התקציב הזה גם סייע לגייס שמות מוכרים כמו אלתרמן, אלון נוימן והופעות אורח של כוכבי הראפ הגדולים במדינה - מטונה, דרך פלד ועד רביד פלוטניק. הופעת אורח נוספת היא של שירה, בתו של אלתרמן, שמגלמת את גופת הנרצחת שהתעלומה סביב מותה מניעה את הסרט.
אתה ושירה כיכבתם בסרטונים מוזיקליים בקורונה. היא גם מכוונת לעולם הזה?
"כן, בקורונה היינו הרבה בטיקטוק וברשתות החברתיות והיא הפכה לכוכבת. היא בהחלט נמשכת לתחום הזה וזה מה שהיא רוצה לעשות. אני גם מאוד רוצה שהיא תהיה שחקנית, אני מכיר את הדרייב הזה. עם כל הדברים הקשים שיש והתחרותיות, זה מקצוע שאני מברך עליו שהוא המקצוע שלי. ואני רוצה שיהיה לה טוב".
הכרת את ההצגה לפני שהשתתפת בסרט?
"כן, צפיתי בה פעמיים. הכרתי את עמית מהפקה אחרת ואמרתי לו שאני מעריץ שלו. הוא חלוץ בתחומו, ואני מעריך כל מי שעושה דברים מחוץ לקופסה, זה תמיד לטעמי. דברים שאני נגעתי בהם לאורך השנים בקריירה תמיד ניסו למתוח את הגבולות ולחפש שפה חדשה, וככה גם עמית עושה. הוא אמר שהוא רוצה לראות אותי באודישן כי הוא לא שמע אותי אף פעם עושה היפ-הופ. וכשהודיעו לי שאני בפנים מאוד שמחתי, כי ידעתי שזה הולך להיות סרט ייחודי בנוף הישראלי, ולא רק. אני לא חושב שיש משהו כזה בעולם".
"את 'יודית 2' עשיתי במימון עצמי. השקעתי 15 אלף שקל, וזה שווה את זה. יש לי כרטיס חופשי לעשות מה שאני רוצה, אבל אני עושה אודישנים. אם יציעו לי תפקיד בסדרה מעניינת, בטח שאני אעשה את זה"
מוציא את כל החולשות
"כל העניין הזה של ביט לא זר לי", מספר אלתרמן כשהוא נשאל על החיבור המאוחר לראפ. "גרייניק ואני עבדנו המון עם שפה של להניח דברים על ביט. אז פשוט לא קראו לזה ככה. עמית וגם ג'ימבו סיפרו לי שהם גדלו על קטעים כאלה, כמו שאבי ואני הכינו אחד את השני בפטישים. בסוף זה לא זר לי לגמרי, זו אותה משפחה, קומיקאים וכל מה שקשור לביט עובדים ביחד. קומדיה זה טיימינג וככה גם היפ-הופ".
גם ברשתות, גם בתיאטרון וגם בסטנדאפ יש קשר ישיר עם הקהל. זה מה שעושה לך את זה?
"גם. אני חושב שיש משהו נורא כיפי בקשר בלתי אמצעי עם קהל, יש צמא לזה. אני גם נורא איש ערב ולילה, בבוקר קשה לי יותר להתניע. מאז הלהקה הצבאית אני מופיע בערב וגם עשר שנים הופעתי כמעט כל ערב עם גרייניק. אני מת על אורח החיים של לפגוש קהל בערב, ושמח שעדיין יכול לעשות את זה. אני מרגיש יותר בעור שלי בהופעות. בסטנדאפ שלי אני יכול לדבר על הגירושים שעברתי, על דייטים ועל השינוי הדרסטי בחיים לקראת גיל 50 וזה כיף פתאום להיות מאוד אישי מול הקהל".
הגירושים שעליהם מדבר אלתרמן קרו לפני חמש שנים, אז התגרש מאשתו ואם שני ילדיו מיה פרי, לאחר 25 שנות זוגיות. מאז הוא כבר נכנס למערכת יחסים חדשה עם היזמית החברתית צמרת פירסט, והוא לא מהסס לדבר על כך בפתיחות עם הקהל. "הסיבה העיקרית שדיברתי על הגירושים היא כי הרגשתי שהתגרשנו מאוד טוב", הוא מסביר, "אם היה שם משבר גדול וג'יפה, לא הייתי חולק את זה עם אנשים. הרגשתי שאני יכול לתת השראה, שאפשר להתגרש נכון ובהרבה אהבה. רציתי להראות שזה אפשרי. אנחנו עושים את זה לפעמים, האנשים המוכרים. אם אנחנו חווים טלטלה או משהו מאוד רציני בחיים אנחנו אוהבים לשתף איך פתרנו את זה, כי יש לזה השפעה".
הסטנדאפ זו תרפיה בשבילך?
"כן, תמיד. כמעט כל סטאנדפיסט שעולה לבמה עוסק בתרפיה באיזשהו מקום, כי הוא מוציא החוצה את כל החולשות. זה גם הסטנדאפ שאני אוהב - אנשים שחושפים את עצמם, כמו אודי כגן שזה אחד המופעים הטובים שהייתי בהם בשנים האחרונות. גם המוזיקה הזו, של לשמוע קהל צוחק כל הזמן, זה קצת סם. אתה מתמכר לזה, אתה רוצה את זה. אני מת על זה".
אתה חושב שהדיבור הפתוח על הגירושים עזר לך להיכנס מחדש לתוך מערכת יחסים?
"לא יודע אם זה קשור. פשוט פגשתי את צמרת בתקופה בחיים שלי שהייתי מאוד פתוח להתאהב. נורא רציתי להתאהב. ואז פגשתי אותה וזה פשוט קרה".
"הרגשתי שהתגרשנו מאוד טוב. אם היה שם משבר גדול וג'יפה, לא הייתי חולק את זה עם אנשים. הרגשתי שאני יכול לתת השראה, שאפשר להתגרש נכון ובהרבה אהבה. רציתי להראות שזה אפשרי"
לגמרי לבד, בלי פילטר
הדיבור הישיר של אלתרמן עם הקהל בא לידי ביטוי גם ברשתות החברתיות, שבהן - בניגוד לאומנים רבים - הוא לא מהסס להביע את דעתו הפוליטית. לחבר הכנסת אלמוג כהן מעוצמה יהודית, שעשה קולות של חיות לעבר חברי כנסת ערבים, הוא קרא "טיפש, רע לב וגזען". על ראש הממשלה נתניהו כתב ש"איבד את שיקול הדעת, מתנהג כראש מאפיה", ואת ערוץ 14 הגדיר כ"חבורה של מלחכי פנכה שימשיכו לשרת את המלך גם כשהוא מאבד את זה לחלוטין".
"אני מתבטא על דברים שהרגשתי שחשובים", הוא מחדד, "היום אני מאוד זהיר באיך שאני מתבטא, כבר חטפתי על זה בעבר. בהתחלה, כשפרסמתי תמונה או שתיים מההפגנות נגד הרפורמה, ראיתי אנשים מהפייסבוק שהורידו אותי מרשימת החברים שלהם. אבל חשוב לי להגיד שלמרות שאני מאז ומעולם הצבעתי למפלגות מרכז-שמאל, גדלתי במשפחה של 'שלום עכשיו' ואמא שלי התמודדה ברשימת מרצ, מעולם לא חשבתי שאני צודק יותר מהצד השני. זה עניין של איך גדלת והתחנכת. אני חושב שאין דבר כזה נכון או לא נכון, שחור או לבן. אני כן מרגיש שעושים הרבה מניפולציות מעל הראש שלנו, מעין משחק שחמט שקורה שם למעלה ואנחנו לא תמיד מבינים אותו".
אתה עדיין בקשר עם גרייניק?
"בטח, אני ואבי בקשר טוב. כמו משפחה אשכנזית, מתראים פעם בחודשיים לארוחת צהריים. אנחנו גם מדברים על זה שנעשה 30 שנה ל'ילדים סורגים לאלוהים' ב-2024, מופע איחוד גדול יחד עם חברי פלטפוס".
מתחרט בדיעבד שהמועמדות שלך להצטרף ל"ארץ נהדרת", כשהיא רק התחילה, לא יצאה לפועל?
"הרבה מהחבר'ה שלנו הם מהנבחרת הראשונה של 'ארץ נהדרת', כמו אלי ומריאנו שעשו דברים דומים באותו זמן. אני ואבי רצינו להמשיך לעשות את השיט שלנו, ואז אחרי שנה-שנתיים הרגשנו שמיצינו אותו. היום אני כבר בגיל שאני מבין שמה שצריך לקרות קורה. אני מעריץ את כל מי ששם, אבל אני חושב שיש בי משהו שאוהב להיות בלי כבלים. אני בן אדם שאוהב את החופש שלו ולקפוץ מהמיינסטרים לדברים נישתיים יותר".
במה אתה הכי גאה בקריירה שלך?
"בתקופה עם אבי. חד משמעית, בלי למצמץ. הזוגיות שלי איתו זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי בחיים. מצאתי בגיל 17 מישהו שנשאר איתי לכל החיים, והדברים שעשיתי איתו היו פורצי דרך בדיעבד. העובדה שעשינו הכל לבד, ולא היו לנו כותבים או בימוי כמו בדור שלפנינו של 'הגששים'. היינו לגמרי לבד, בלי עוד פילטר אמנותי של עוד מישהו. בדקנו חומרים על קהל, אתגרנו את חופש הביטוי, לפעמים התרסקנו ולפעמים הצלחנו".
אלעד שלו הוא עורך אתר Seret ועורך ב-mako. לכתבות וסקירות נוספות