הסרטים הישראליים לא נחגגים רק כאן, אלא גם מעבר לים: פסטיבל "הלילות השחורים" בטאלין, פסטיבל הקולנוע הגדול והחשוב במזרח אירופה, הקדיש מסגרת מיוחדת בתוכנית השנתית שלו לקולנוע הישראלי - עם 16 סרטים ישראליים. בין הסרטים הכלולים בתוכנית ישנם סרטים שרק לאחרונה הגיעו למסכי הקולנוע בארץ, סרטים ישראליים קלאסיים כמו "אוונטי פופולו" ו"עיניים גדולות" של אורי זוהר - וגם סרטים שטרם הגיעו לאולמות הקולנוע בישראל, והצופים באסטוניה נחשפו אליהם לפני הקהל המקומי.
פסטיבל "הלילות השחורים" השנה היה בעל אופי פוליטי יותר מהרגיל. השחקנים סינו פרוונה ושרה פאזילט, שמככבים בסרט המצוין "עכביש קדוש" של הבמאי השוודי ממוצא איראני עלי עבאסי, הגיעו לכל הקרנה עם שלטי מחאה כנגד השלטון באיראן - ובעד זכויות לנשים וחופש לאזרחי המדינה. באחת מהקרנות הסרט שאותה הנחיתי, פצח פרוונה בנאום נלהב כנגד עוולות המשטר האיראני והקהל המקומי קם והריע. זה היה ככל הנראה הרגע המרגש בפסטיבל עבורי (מעבר להנחיית הקרנתו של "אוונטי פופולו" בפני אולם מלא עד אפס מקום באסטוניים סקרנים). הנה מה שחשבתי על הסרטים הישראליים שהוצגו בו.
התחרות הראשית
"ברווזים: אגדה אורבנית" היא קומדיית פשע של שחר רוזן, לפי תסריט של שחר רוזן ודודו בוסי. הסרט זכה בפרס התסריט בפסטיבל, ובצדק. הוא מגולל כמה סיפורים המתרחשים בחצר האחורית של תל אביב - משת"פ עובר לגור בשכונה וזוכה לתרומת לב מישראלי שהלך לעולמו; סבו של בחור נפטר והנכד מעמיד פנים שהסבא עדיין בחיים, ובמקביל מתמקד במשחקי שליטה מול חברתו חובבת הקוספליי; ספרית שיש לה סיפור לא גמור עם אביה עומדת להתחתן ונתקלת בקשיים, ועוד רסיסי חיים בסרט הומני ומרגש.
"חלק מליבי" הוא אמנם סרט הולנדי אבל הוא מגיע מבית היוצר של הבמאית ילידת ישראל דנה נחושתן, שחזרה מהקיבוץ שבו מת אביה במיוחד כדי להציג את סרטה בפסטיבל. אליין מייג'ריק ורוס אנגלברט, שתיהן רקדניות בלט בקמצוען, מופיעות כאן בתפקידן הקולנועי הראשון על - הפתעה - שתי צעירות שמגיעות לבלט המלכותי של הולנד ומנסות להצליח בכל מחיר. מדובר בסרט די צפוי עבור מי שכבר ראה סרט או שניים על ריקוד בכלל ועל בלט בפרט, אבל מהנה. הכוריאוגרפיה מרשימה והשחזור התקופתי של אמסטרדם בשנות ה-70 נדמה אותנטי.
תחרות סרטי הביכורים
"הפילגש", סרטה המקסים של היוצרת מעיין ריף, מציג את דאנה איבגי כאלה, מלבישה בתיאטרון שמקיימת רומן עם אסף, מחזאי מוערך אך נשוי. כשהוא מת במפתיע, היא האחרונה לשמוע על כך. כולם יודעים שהיא הייתה המאהבת של אסף, אבל אף אחד לא חשב שהיא תעז להופיע בביתו לצד שאר האבלים. אלה מוצאת את עצמה מגיעה שוב ושוב לשבעה ופוגשת את אלמנתו של הבמאי (אניה בוקשטיין), וגם מתקרבת באופן אינטימי לדן - אחיו - שמזכיר לה את אהובה המת. בוקשטיין, אגב, כבר עבדה עם ריף בעבר - כשכיכבה בסרטה הקצר והמדהים "מרתה רוצה לעוף". ובאשר לריף, אין ספק בכך שמדובר ביוצרת מאוד מוכשרת.
תחרות בחירת המבקרים
"הנפש הטובה" הוא סרטו החדש של הבמאי איתן ענר, בכיכובה של מורן רוזנבלט (לטעמי השחקנית עם החיוך היפה ביותר בקולנוע הישראלי). מדובר ביצירה שהפתיעה אותי: הוא עוסק במפיקה שמוצאת עצמה בתוך הפקת סרט של במאי גאון שהפך לחרדי. זהו סרט לא קל לעיכול שלא קל להתחבר אליו, והוא מצולם באופן מסוגנן ומיועד בעיקר למיטיבי לכת קולנועיים. רמי הויברגר נהדר כהרגלו בתור הבמאי החרדי.
מחוץ לתחרות
"עקרה", סרטו של הרב מרדכי ורדי, כבר הוקרן בארץ. מילי עשת ויואב רוטמן מגלמים בו זוג נשוי שלא מצליח להביא ילדים, מה שמוביל את הורי הבחור להביא רב לביתם: הוא אמור לחולל פלאים, אבל הוא גורם לטרגדיה גדולה. כמו "האושפיזין", מעל "עקרה" שורה תחושה של קדושה, ומדובר בסרט אמיץ ונוקב - שגם מבוסס על סיפור אמיתי. באותה נשימה, ראוי גם לציין את הבימוי מדויק של הרב ורדי. בהקרנת הסרט ב"הלילות השחורים", הקהל האסטוני פשוט לא רצה ללכת הביתה - וסשן השאלות והתשובות נמשך ונמשך. הסרט הביא הרבה כבוד לקולנוע הישראלי בפסטיבל.
"קריוקי" כבר לא צריך הקדמות והסברים: מה עוד לא נאמר על הסרט הנהדר של משה רוזנטל, בכיכובם של ששון גבאי האחד והיחיד, ליאור אשכנזי וריטה שוקרון. הסרט, שמתאר את תוגת הפרברים הישראליים, כבר זכה לכל השבחים האפשריים בישראל (ובצדק) - וגם בפסטיבל באסטוניה הוא קיבל מקום של כבוד, כש "קריוקי" נבחר להיות סרט הנעילה של הפסטיבל. הקהל מחא כפיים בסיום ההקרנה ושאל שאלות רבות, ו"קריוקי" היה עוד אחד מהסרטים הישראליים המצוינים שלכד את ליבם של הצופים. בפסטיבל, אגב, הוקרן גם סרט קצר של רוזנטל מימיו כסטודנט באוניברסיטת תל אביב.
סרטי הנוער
"בתולים", סרטו הנהדר של מאור זגורי, זכה בפרס בתחרות הצעירים. מדובר בסרט התבגרות לא שגרתי, שמתאפיין במשחק מעולה ובסצנות סוחפות. כבר הספקתי לשבח אותו כשעלה לאקרנים בישראל, ואיזה כיף היה לחוות אותו שוב עכשיו, ולראות את מאור זוכה בפרס בפסטיבל כה חשוב.
רון פוגל הוא מבקר אתר Seret ומרצה לקולנוע. לכתבות וסקירות נוספות>>>