שנה מלאה בעשייה עברה על ניקול קידמן: היא כיכבה בין השאר בסדרת האקשן "הלביאות: מבצעים מיוחדים" לצד זואי סלדנה, במיני סדרה "הזוג המושלם" יחד עם לייב שרייבר (בפתיח שהפך לוויראלי), במיני סדרה אחרת בשם "זרות", בקומדיה הרומנטית "פרשה משפחתית" שבה ניהלה רומן עם זאק אפרון ואפילו דיבבה את אחת הדמויות בסרט האנימציה-פנטזיה "תחת כישוף" בנטפליקס.
כאילו שכל אלו לא הספיקו לרפד את הרזומה המרשים ממילא, את השנה חתמה קידמן עם "בייביגירל (Babygirl), סרט דרמה שהוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה וזיכה אותה בפרס גביע הוולפי המוענק בכל שנה לשחקנית הטובה ביותר (מאותו מעמד, אגב, היא נאלצה להיעדר משום ששעות אחדות לפני טקס הסיום של הפסטיבל, אמה הלכה לעולמה בגיל 84). על התפקיד היא גם מועמדת לגלובוס הזהב בטקס שיתקיים בראשון הקרוב, והיא גם חזק במירוץ למועמדות לאוסקר (בפעם השישית בחייה, כשברשותה כבר פסלון אחד על תפקידה ב"השעות").
קידמן בת ה-57 ידועה כאחת השחקניות האוסטרליות המצליחות בכל הזמנים, למרות שטכנית היא אמריקאית לכל דבר ועניין - שכן היא בכלל ילידת הוואיי. היא פרצה בשנות ה-90 בסרטים "ימי הרעם" ו"הרחק מכאן", ובשניהם שיחקה לצד מי שהיה בעלה הראשון במשך עשור - טום קרוז, בזוגיות פוטוגנית ומתוקשרת במיוחד. בתחילת שנות האלפיים מיצבה את מעמדה הודות לסרטים מצליחים כמו "האחרים" ו"מולאן רוז'", שהביא לה מועמדות ראשונה לאוסקר, אך לאט לאט נדמה היה כי כוחה דועך - כפי שקורה ברוב המקרים לשחקניות ככל שהן מתבגרות והוליווד מתעלמת מהן.
אלא שלפני כמה שנים החליטה קידמן לקחת את גורלה בידיה, ותוך שהיא מיישרת קו עם טרנד כוכבי קולנוע שעוברים לטלוויזיה, היא הרימה את הכפפה להפקת הסדרה "שקרים קטנים גדולים" יחד עם ריס ווית'רספון, כשלשתיהן גם תפקידים ראשיים. על העונה הראשונה מ-2017 היא זכתה בשני פרסי אמי ושני פרסי גלובוס הזהב, בקטגוריות השחקנית הראשית והמיני סדרה הטובה בתור אחת המפיקות. מאז כוכבה בהוליווד נוסק, עם תפקידים בסרטים כמו "אקוומן", "פצצה" ו"הזוג ריקרדו" וסדרות כמו "היית צריכה לדעת" ו"תשעה זרים מושלמים" - שגם עליהן היא חתומה כמפיקה. על הדרך היא גם מככבת בקמפיינים של מותגי אופנה כמו שאנל ובלנסיאגה. כוכב זוהר, כבר אמרנו.
"אני לא בטוחה שהוליווד באמת השתנתה לחלוטין ביחס לנשים, אבל כן יש המון הזדמנויות, ואנחנו עדים לשחר של מציאות חדשה", היא מסבירה בריאיון מיוחד ל-mako לקידום "בייביגרל", שעולה השבוע לאקרנים בארץ. "הבעלים של אולפני A24, שהפיקו את הסרט, אמר לי שהם בחרו להעניק לנו מימון כי מדובר בסרט חלוצי. נסלל נתיב חדש בסרטים עבור ועל ידי נשים והם רצו להיות חלק מזה. זה היה מאוד מרגש לשמוע.
"מדובר בסרט קטן מבחינת תקציב שמצליח לייצר שיח אוניברסלי בכל מיני מקומות בעולם וזה יוצא דופן", היא מוסיפה. "התרגלתי בשנים האחרונות שאנשים ניגשים אליי ומחמיאים לי אחרי שצפו בי בסדרת טלוויזיה. אבל עם סרטי קולנוע זה כבר קורה פחות בימינו למען האמת, כך שאני מתרגשת בצורה מיוחדת נוכח התגובות שאני זוכה לקבל לאחרונה. באמת שלא ציפיתי לכזה הד חיובי ומיידי מהסרט".
הייתה לך שנה עמוסה עם שישה פרויקטים שיצאו וזכייה בוונציה. מה היה הרגע הכי מתגמל?
"הסרט 'בייביגירל'. זכיתי בפרס מפעל חיים של המכון לקולנוע האמריקאי FI, ומיד לאחר מכן 'סיפקתי' את הסחורה עם הסרט וזכיתי בגביע הוולפי. מעולם לא זכיתי בפרס בפסטיבל גדול, למעט בפסטיבל ברלין על 'השעות', שם חלקנו את הזכייה. אז לזכות בפרס הזה, בגיל הנוכחי ובתקופה הנוכחית, אחרי כל העבודה, זה יוצא מגדר הרגיל. ואז גם לקבל מועמדות לגלובוס הזהב ועוד בגיל הזה? יוצא מן הכלל, מעולם לא יכולתי לחלום שכך יהיה, כי בדרך כלל בשלב הזה כבר סיימת. בטח כשזה תפקיד כה מיני. אולי בתור סבתא את עדיין עובדת, אבל לא בדמות שגילמתי בסרט".
"לקבל מועמדות לגלובוס הזהב ועוד בגיל הזה? יוצא מן הכלל, מעולם לא יכולתי לחלום שכך יהיה, כי בדרך כלל בשלב הזה כבר סיימת. בטח כשזה תפקיד כה מיני"
משבר זהות, חשקים מיניים
ב"בייביגירל", שכתבה וביימה הלינה ריין ("משחקי רצח"), מגלמת קידמן את רומי מאת'יס, מנכ"לית בכירה בחברה גדולה במנהטן, נשואה לבמאי תיאטרון (אנטוניו בנדרס) ואמא לשתי מתבגרות. עם כל הבורגנות הזו, מאת'יס מוצאת את עצמה מתוסכלת מינית, עד שהיא נסחפת למערכת יחסים אירוטית ובלתי שגרתית עם מתמחה צעיר בעבודה (האריס דיקנסון, "משולש העצבות"), כאשר בין השניים מתפתח קשר אסור עם אלמנטים של שליטה וכניעה, שמכניסים ריגוש לחייה.
הסרט צולם בתחילת 2024, לאחר שבמקור תוכנן לקיץ 2023 - מה שלא קרה בשל שביתת השחקנים, כך שהעלילה שיועדה להתרחש בקיץ השתנתה לכדי סיפור סביב חג המולד. "בייביגירל" נבחר לאחרונה לרשימת עשרת הסרטים הטובים של השנה על ידי איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאים, שגם העניקו לקידמן את פרס השחקנית הטובה.
"רציתי לעבוד עם הלינה מזה זמן מה ודיבר אליי שזוהי עלילה מותחת בסגנון הניינטיז, אודות אישה שחוקרת את המיניות והחשקים שלה, מעין מסע מלא גילויים מפתיעים ותסריט מאוד מקורי שרק מהשם הסתקרנתי לקרוא", מודה קידמן. "מיד כשסיימתי לקרוא צלצלתי להלינה ודיברנו במשך שעה, והיא אמרה שהבנתי לחלוטין לליבה ולמה שהיא מתכוונת. וככה יצאנו יחד לדרך.
"הלינה עשתה כמה שכתובים, ניהלנו שיחות ועשיתי כבר מעין חזרות לדמות. זה נהדר לעבוד לצד אישה שמסורה לתהליך לאורך כל הצילומים. והיא גם ערכה את הסרט בעצמה והכל סביב לוח זמנים לחוץ כדי שנוכל להגיש אותו לפסטיבלים. הכל הלך מאוד מהר, הפקה אורגנית, מבלי שהיה הרבה זמן לצלם. צילמנו הכל כמו רכבת דוהרת וזה מה שעזר לי מעט. לא היה פנאי לעצור כל פעם ולהתעכב במחשבות. זה סרט מאוד יצרי ולאורך כל הצילומים נעתי בין תשישות, התרגשות ושיאי אדרנלין".
איך זה לגלם אישה בוגרת ומלאת חשקים מיניים?
"זה מדהים, ועוד יותר העובדה כמה הצופים מגיבים אליה בחיוב. מדובר בסרט לא שגרתי ולא האמנתי שהוא יתקבל בכזו אהדה, במיוחד הופתעתי מהקהל הצעיר כי לא בהכרח הייתי מצפה שעלילה סביב אישה בגילה והיצרים המיניים שלה זה דבר שצעירים יתחברו אליו. האופן שבו הבמאית הצליחה להתאים את הסרט לבני גילי אבל גם לדור הצעיר זה עניין מרתק עבורי. זה לא מסוג הסיפורים שהם רגילים לשמוע, אז זה מרגיש כאילו היה רעב לגלות ולהיחשף לסרט שכזה.
"אני מגלמת אישה עוצמתית אבל שברירית בו זמנית. היא בעיצומו של משבר זהות והיא לא באמת יודעת מה היא רוצה מעצמה. היא חושבת שהיא יודעת. היא טיפסה עד לפסגת ההר ונחשבת להצלחה, אבל היא עסוקה במצג החיצוני, להיתפס כאמא טובה, רעיה מסורה, אישה למופת ובוסית מנהיגה שנושאים אליה עיניים במקום העבודה - אבל במעמקי נשמתה היא מבולבלת לחלוטין, והיא גם מרגישה אשמה שהיא אנושית.
"לכן, כשהיא בסיטואציות האינטימיות שרואים בסרט, בפרט בחדר מלון זול, היא ממש נבוכה מעצם הסכמתה לקחת חלק. אבל היא נמשכת בעל כורחה, כמו מגנט שהיא לא יכולה להתנגד אליו. אני חושבת שמהמקום הזה קל להתחבר אליה, לא בהכרח רק נשים. היא במסע של גילוי עצמי שלעתים מעצים ומרגש ולעתים משפיל. זאת רכבת הרים שיצאתי אליה במאה אחוזים עם הבמאית ועדיין זו הרפתקה נגישה לצופה. זה היה יכול להסתיים כסרט מאוד אפל ומנוכר, ונכון שיש בו רגעים מוזרים - אבל זה מוזר שהוא טוב, לא מוזר איכס. אנשים מוצאים לבסוף את החום והרגש".
"לא האמנתי שהסרט יתקבל בכזו אהדה, במיוחד הופתעתי מהקהל הצעיר כי לא בהכרח הייתי מצפה שעלילה סביב אישה בגילה והיצרים המיניים שלה זה דבר שצעירים יתחברו אליו"
כיצד ניגשת לסצנות האינטימיות?
"אלו מרחבים אישיים מאוד קדושים, אבל אני מאמינה שברגע ששני שחקנים אומרים האחד לשנייה 'אנחנו עובדים יחד', כל מה שמרגיש נוח יותר או פחות אלו דברים שצריך לדבר עליהם. ואכן, האריס ואני ניהלנו שיחות פתוחות והיה בינינו חיבור טוב מההתחלה. הוא היה ג'נטלמן וגרם לי תמיד להרגיש בנוח. הוא היה מאוד מודע לכך שצריך לדאוג שהצד השני ירגיש טוב, וכך גם היה עם אנטוניו - ובכלל בעבודה עם הלינה. כולנו באנו עם ניסיון. בטח אנטוניו ואני. אז אתה מביא ממה שכבר למדת משנים על גבי שנים של יצירת קולנוע.
"לאנטוניו היה ניסיון בכמה סרטים עם סצנות מין, ולי הייתה חוויה ראשונית לעבוד עם במאית אישה שגם כתבה את התסריט. אז הכל הרגיש מאוד בטוח והלינה הבינה בדיוק את הדמות ומה המטרה בסצנות, מה אנחנו מנסים להעביר, והיא גם הייתה פתוחה לשינויים. היא הייתה תמיד איתנו והבחירות שלה היו מאוד ברורות. הלינה היא שחקנית בעצמה אז היא מבינה גם מה עובר עלינו, שזה יוצא דופן. עשיתי לא מעט סרטים ולא מעט סצנות כאלה, ואף פעם לא בנסיבות בהן הייתה אישה שנותנת את הטון. היא השמיעה לנו את השירים שמתנגנים בסרט, הבנו לאיזה מקום היא לוקחת אותנו, והכל הרגיש מאוד חם ועוטף. הייתה מסירות לאומנות מצד כולם ואני מקווה שהאנרגיה הזאת ניכרת".
איך היית מגדירה את הסרט?
"זה סרט על הנאות. יש סצנה שהדמות שלי מתוודה בפני בעלה על החשקים שלה ועדיין אינה בטוחה בעצמה מהם. היא מנסה להסביר לו את עצמה ואומרת שהיא כל הזמן ניסתה להיות מה שהיא חשבה שהוא רוצה והיא לא מסוגלת יותר. הוא מגיב בצורה עוצמתית, אפילו שהוא לא יודע את האמת המלאה. אני חושבת שהסיפור מרגיש מאוד אמיתי. יש הרבה טוויסטים בעלילה. זה סרט פרי עטה של אישה אירופאית והמרקם שלו כה עשיר. אני לא בטוחה שתסריטאית אמריקאית הייתה יכולה לכתוב ככה. אני זוכרת את התגובות של הקהל תוך כדי צפייה בוונציה, הרגשתי אותם כל הזמן. כמה שזה סרט שיכול להרגיש לא בנוח ואתה מגחך לפעמים, הוא מהפנט. אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלי".
קודם כל שחקנית
קידמן נשואה מאז 2006 לזמר הקאנטרי קית' אורבן, שגם היה שופט ב"אמריקן איידול" ובגרסה האוסטרלית של "דה ווייס", ויש להם בתים בלוס אנג'לס, ניו יורק, נאשוויל ואוסטרליה. לאחרונה, בתם הבכורה סאנדיי רוז בת ה-16 עשתה כותרות כשהחלה לצעוד בתצוגות במהלך שבוע האופנה בפריז. קידמן ממשיכה לצלם עוד פרויקטים ואף אישרה במהלך קידום "בייביגירל" בשבועות האחרונים כי עונה שלישית של "שקרים קטנים גדולים" נמצאת בשלבי כתיבה, זאת על אף שהעונה השנייה של הסדרה מבית HBO קיבלה ביקורות צוננות.
"הייעוד שלי בראש ובראשונה הוא להביא סיפורים מרגשים אל המסך ולגלם דמויות באמצעות הקול שאני יכולה להעניק להן", היא אומרת. "בכל פעם שאני בסצנה מול פרטנר ורואה הופעת משחק מכל הלב, אני פשוט ניגשת, נותנת חיבוק גדול ואומרת תודה כי אני יודעת מה זה מצריך. עוד בתור ילדה נמשכתי למקצוע המשחק ולא ברור לי איך זה קרה, אני הרי בת למשפחה של אקדמאים ומדענים ואנשי רפואה, אז מאיפה ניקול השחקנית צצה? זה מסוג הדברים שאי אפשר באמת להבין.
"יש הרבה הפתעות בחיים ומגוון של דברים מעוררים אצלי תשוקה. אני מסורה מזה שנים בפעילות למען זכויות נשים ופילנתרופיה. נרתמתי לא אחת למען אמנים צעירים, אני מנסה להרים להם שידעו שהעתיד מזהיר ושיש מקום ליצירותשלהם בכדי שיוכלו להעניק מכשרונם. זה מאוד חשוב לי".
האם כובע המפיקה מספק אותך מקצועית כמו המשחק?
"מבחינתי, אני קודם כל שחקנית. אפילו כשאני מקבלת החלטות שנוגעות להפקה, לצילומים, לאילוצים שונים, אני חושבת איך זה ישפיע על השחקנים. אני מאמינה שהבחירות שלי בתפקידים מסוימים הן השתקפות מאוד טובה למי אני באמת. הסיפורים שאני בוחרת לספר הם נושאים שקרובים ללבי, שאני מאמינה בהם ורוצה להעניק רוח גבית בכך שאני משתתפת בפרויקט כזה או אחר. כשצילמנו את 'שקרים קטנים גדולים' במשך 14 שעות בכל יום צילומים, הייתי כל כולי סלסט (שם דמותה בסדרה). זאת הייתה עבודה מאוד מעמיקה. אני מכבדת שחקנים אחרים כי אני חושבת שגם הם חושפים מעצמם באמצעותם. האמת שלי מדברת ביצירה ששמי חתום עליה".
איך את עם הרשתות החברתיות?
"אני מעלה פוסטים לאינסטגרם פה ושם. אני לא יכולה לומר שאני מקדישה זמן מוגדר באופן עקבי, אבל זה מחבר אותי לבנות שלי, לאנשים הצעירים בחיי. לכל אחד יש את הבמה להציג את עצמו כפי שהוא בוחר בצורה האותנטית כפי שהוא מוצא לנכון, ואני לא חושבת שהמקום שלי הוא לשפוט. העולם הזה בנוי על סובלנות וזה הערך הכי חשוב שאנחנו יכולים להעביר לילדינו. אנחנו מוכרחים להתאים עצמנו להלך הרוח של התקופה ולדבר בשפה שלהם כדי לוודא שתהיה תקשורת כמו שצריך. ודאי שאני לא רוצה להיות איזה דינוזאור".