בפסטיבל קאן האחרון נעשתה היסטוריה כאשר ארבע השחקניות שמככבות בסרט "אמיליה פרז" זכו יחד בפרס לשחקנית הטובה ביותר. אומנם בעבר היו פעמים שבהן חלקו מספר שחקניות את הזכייה, כמו אלו שבסרט "עולם נפרד" מ-1988 או המוזות של פדרו אלמודובר ב"לחזור" מ-2006, אלא שהשנה הזכייה המשותפת הייתה מיוחדת - שכן אחת הזוכות הינה השחקנית הספרדיה קרלה סופיה גסקון, שהפכה לטרנסג'נדרית הראשונה לזכות בפרס בפסטיבל היוקרתי.
גסקון מככבת ב"אמיליה פרז" לצד זואי סלדנה, סלינה גומז והשחקנית המקסיקנית אדריאנה פז, במה שנחשב לאחד הסרטים שמובילים את טבלאות ההימורים לקראת עונת הפרסים של הוליווד: הנציג הרשמי של צרפת לאוסקר, מהמועמדים הבולטים לקחת את כל הקופה - שעוד בקאן רכשה נטפליקס את זכויות ההפצה שלו בסך 8 מיליון דולרים. מאז, הסרט בבימויו של ז'אק אודיאר כבר הוקרן בפסטיבלים נחשבים בטורונטו, טלורייד וסן סבסטיאן. בסוף השבוע האחרון הוקרן הסרט גם בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב, והשבוע הוא יעלה לאקרנים ברחבי הארץ.
"אמיליה פרז" קוצר שבחים כסרט חוצה ז'אנרים המשלב דרמה, מחזמר, אקשן ומסרים חברתיים ומוסריים. העלילה מתרחשת במקסיקו, ומתחקה אחר ריטה (סלדנה), עורכת דין מיואשת מעבודתה וממצבה הכלכלי, הנעתרת להצעה בלתי-צפויה של ראש קרטל אימתני לעזור לו לעשות שינוי מרחיק לכת בחייו - מה שמשנה גם את חייה.
המסע של ריטה כולל אפילו - ספוילר קטן - עצירה אצל רופא מומחה בתל אביב, אותו מגלם מארק איווניר, והופעת אורח קצרצרה מאוד אך מפתיעה של שאולי ואירנה מארץ נהדרת. "מארק שחקן נהדר, למרות שהסצנות שלנו צולמו בפריז ולא בתל אביב - אבל הוא היה פרטנר נהדר על הסט", מבהירה גסקון במפגש מיוחד בהשתתפות כתב mako, עם צוות השחקניות ובמאי הסרט בלוס אנג'לס. "זאת הייתה אחת הסצנות היותר מאתגרות עבורי כי הייתי צריכה לשנות את האופן שבו הגוף שלי זז, לעוות את הקול שלי. לקחתי השראה מסילבסטר סטאלון ומרלון ברנדו. השתדלתי לא להיראות כמו איזו קריקטורה, כי בתחילת הסרט הדמות שונה ממי שאני. אפילו שכשחקנית אני מחפשת לגלם דמויות שמאוד רחוקות ממני.
"אני משחקת מגיל 16 ותמיד הייתי ביקורתית כלפי עצמי, אבל עוד כשקיבלתי את התסריט ידעתי שיש פה משהו שאי אפשר להישאר אדישים אליו ושאני מוכרחה להיות בסרט הזה", היא מוסיפה. "עכשיו, כשאני נוכחת בכל ההקרנות וצופה מבלי לבחון ולהיות קשה עם עצמי, זאת תחושה של פשוט - פאקינג עשית את זה!".
אלא שלמרות השבחים, הפרסים וההימורים - ההייטרים ברשת תמיד נמצאים ברקע, ולא חוסכים את הדעות שלהם מהקאסט. גסקון מודה כי היא קוראת את התגובות באינטרנט, "והן תמיד אותו דבר - מלאות שנאה, לא משנה מאיזו מדינה ובקשר לאיזו סיטואציה. זה כל כך מעייף. בסופו של יום, כל השבחים אינם עבור השיער שלנו, צבע העור שלנו או על המגדר. הם עבור העבודה שאנחנו עושים, ומה שאנחנו רוצים להביא הוא שכולנו שווים את זה. זה המסר שאנחנו מנסים להעביר עם הסרט - שכולנו אותו דבר".
איך זה לראות את שמך בהימורים לאוסקר?
"זה לא ייאמן, אבל זה לא משהו שאני יכולה לשלוט בו. בין אם יהיו פרסים או לא, אני מתמקדת בלדבר על הסרט וכל מה שמעבר יתקבל בשמחה. מאז קאן זה לא מפסיק, תקופה מלאה ריגושים. אני בכלל רק נדהמתי מעצם המחשבה שליהקו אותי לסרט עם כל מיני שמות גדולים בהוליווד. אני מבינה את המשמעות הרחבה כשמדובר במישהי כמוני, זה לא קורה הרבה, ואני מתרגזת כשאומרים בביטול שאם אזכה בפרס זה רק בגלל שאני שייכת לקהילה מסוימת. ממש לא. אני שחקנית וככה אני נשפטת. הסרט נוגע לליבם של כל כך הרבה אנשים. לפני כמה שבועות הקרנו את הסרט בפסטיבל ניו יורק ומדונה הגיעה לפגוש אותנו מאחורי הקלעים. היא חיבקה אותי בדמעות וקראה לי מלכה. אמרתי לה שזה צריך להיות הפוך, כי היא המלכה ואני זו שאמורה לבכות כשאני פוגשת אותה. היא צפתה בסרט פעמיים ופירגנה מאוד. אני כבר זכיתי מעצם המתנה לגלם את התפקיד ולעשות את המיטב שלי. אני גאה לשמש דוגמה לאלו ששואפים לקבל הזדמנויות כאלו, שמחכים לקבלה של הקהילה הטרנסית, שכולנו ראויים להיות מי שאנחנו".
איך היה לבצע את השירים בסרט?
"לרקוד ולשיר? קלי קלות! אבל למען האמת, זה דרש ממני לא מעט מאמץ ועבודה. אני בטח שלא מתיימרת להציג את עצמי בתור פרפורמרית. את זה אני משאירה לסלינה. היא זו שהייתה מועמדת לגראמי".
מדיסני לקאן
עבור סלינה גומז בת ה-32, מדובר בתפקיד מכונן. גומז החלה את דרכה בעולם המשחק עוד כילדה בת 7, אז לוהקה לתוכנית "החברים של ברני", ושנים בודדות לאחר מכן היא הפכה לכוכבת דיסני ענקית בזכות הסדרה "המכשפים מוויברלי פלייס" (ואז הגיעה הזוגיות המתוקשרת עם ג'סטין ביבר, שהזניקה את הסלבריטאות שלה לטופ והציבה אותה בראש רשימת החשבונות הנעקבים באינסטגרם). בסרט, גומז ממשיכה להעשיר את רזומה המשחק הבוגר שלה, לאחר שבשנתיים האחרונות הייתה מועמדת לאמי וגלובוס הזהב על תפקידה בסדרה המצליחה "רק רוצחים בבניין".
"לקח לי זמן רב לקלוט שקיבלתי את התפקיד בסרט", מספרת גומז, שבסרט מגלמת את ג'סי - אשתו הצעירה של ראש הקרטל הנמצאת באפלה לגבי כל המתרחש ומשוועת לחופש. "אני לא עוברת על תסריטים בכדי למצוא תפקידים גדולים עבורי. למרבה האירוניה, אני תמיד חושקת בתפקידים שאין מצב שילהקו אותי אליהם ולמדתי להשלים עם זה. לכן, כשקיבלתי את ה'כן' אחרי שני אודישנים, ובעצם ז'אק (אודיאר, ד"כ) העניק לי הזדמנות חלומית לעבוד על סרט מופלא לצד נשים נהדרות, ידעתי שאתמסר לחלוטין והייתי משוחררת מעכבות. חיכיתי לרגע הזה הרבה מאוד זמן בקריירה, ואני מרגישה עכשיו שזוהי רק ההתחלה. יותר מזה, אני מחכה לראות כמה הסרט הזה ייגע בקהלים רבים ויעורר אמפתיה עבור כל קהילה שהיא שרק רוצה שיכירו בה".
הורייך הם ממוצא לטיני. איך היה לשחק בספרדית?
"זאת פעם ראשונה שאני משחקת בספרדית. הקלטתי לפני כמה שנים אלבום בספרדית, מכתב אהבה למוצא שאני כה גאה בו, אבל לגלם דמות בשפה שאינה אנגלית זה חדש. היו לי מדריכי דיאלקט ועבדתי בקפידה על איך הכל יישמע. חששתי לא מעט, אבל לבסוף פיתחנו דמות שמאוד דומה לי - בחורה אמריקאית ממוצא לטיני שכמוני מבינה כשמדברים איתה ספרדית, אבל לענות זה כבר סיפור אחר. זה הגיע לכדי שלב ששלחתי לאבא שלי הודעות טקסט בספרדית והוא התלהב. אבא שלי גאה מאוד ואני אסירת תודה".
כמה זמן עשית חזרות לתפקיד שמצריך כוריאוגרפיה ושירה?
"הייתי מהאחרונים שלוהקו, אז האמת שהיה לי פחות זמן לחזרות, אבל זה היה ממש כיף והפתעה גדולה. הערכתי את העובדה שז'אק לא רצה להשתמש בהכרח באוטו-טיון. הוא רצה להקליט אותנו בכל פעם שביצענו את השירים בסצנה, ובסופו של דבר הוא השתמש בהרבה מהקולות האלה בסרט. אני אוהבת שזה מאוד בוסרי ולא נשמע מושלם. אני חושבת שהשירים נכתבו בצורה יפהפייה וזו הייתה חוויה לימודית עבורי. באחד הביצועים אני מטיחה את הראש שלי במיטה כל כך הרבה עד שהראש כאב לי כל כך אחר כך, אבל זה היה ממש שווה את זה. לדעתי זה נהדר. אבל בכנות, המלכה המרקדת היא זואי".
סלינה גומז: "אני תמיד חושקת בתפקידים שאין מצב שילהקו אותי אליהם, ולמדתי להשלים עם זה. חיכיתי לרגע הזה הרבה מאוד זמן בקריירה, ואני מרגישה עכשיו שזוהי רק ההתחלה"
תורה של זואי לזהור
בכל פוטנציאל הפרסים עבור "אמיליה פרז", סרט שבנטפליקס מקווים מאוד שסוף סוף יהיה הראשון שלהם לזכות באוסקר היוקרתי מכל עבור הסרט הטוב ביותר, זואי סלדנה בת ה-46 היא ההימור הכי חזק. המומחים בהוליווד צופים כי הגיעה העת שסלדנה תקבל הוקרה מצד הקולגות, אחרי שכבר מיצבה את מעמדה כאחת השחקניות המצליחות הודות להשתתפותה ב"אווטאר" וכגאמורה בסרטי מארוול.
סלדנה, בת להורים ממוצא דומיניקני ופורטוריקני, עלתה לתודעה הבינלאומית בתור הדמות נייטירי בסדרת הסרטים הקופתית של ג'יימס קמרון, "אווטאר". את דמותה של נייטירי, אותה גילמה בשני הסרטים שיצאו עד כה (ותעשה כן גם בשלושה הנוספים שייצאו בשנים הקרובות), היא ביצעה באמצעות טכניקה לכידת תנועה. במקביל, היא גילמה את הלוחמת הזהוברית ירוקת העור גאמורה בסרטי "לוחמי הגלקסיה" ו"הנוקמים" בתאגיד הענק של מארוול קומיקס, וכיכבה בסרטי "סטארטרק". הסרטים בכיכובה רשמו הכנסות בסך של כ-15 מיליארד דולרים, והיא שנייה רק לסקרלט ג'והנסון בתור השחקנית הכי רווחית אי-פעם.
"אין דבר עוצמתי יותר מאשר חבורה של נשים שמתאגדות יחד כחזית מאוחדת, קול אחד, כדי ליצור הרמוניה, קסם ואומנות - וזה בדיוק מה שכולנו עשינו", אומרת סלדנה בריאיון. "לקחנו אחת את השנייה כפי שאנחנו ונתנו במה לכל אחת. בהתחלה הוסבר לי שמדובר במעיין פילם נואר בלי ז'אנר מוגדר מלבד העובדה שהוא מחזמר. ז'אק רצה לעשות אופרה שמתרחשת בעולם הפשע אבל תשדר תחושות של צדק, תוקף וקודש. קראתי את התסריט כמה פעמים והוא פשוט לא יצא לי מהראש. זה היה מופלא. עלילה בלתי רגילה, אנשים לא רגילים. דמויות שחיות מחוץ לנורמות השגרתיות, ואני מצדיעה לכל יצירת אומנות באשר תהיה שמאפשרת להציג ולחגוג נשים כאשר הן תומכות זו בזו".
מה הזיכרון שלקחת איתך מהעבודה על הסרט?
"קודם כל זאת הסביבה שבה יצרנו. להיות מוקפת באנשים מוכשרים בתחומם, מלאי תשוקה שהפיצו אנרגיה כה עוצמתית - זאת תחושה משכרת שמדרבנת למצוינות. אני בעיקר גאה שעמדתי בהבטחה לעצמי שלא אחסום את דרכי. אנחנו השחקנים טרודים במחשבות ללא הרף, הראש לא מניח לנו ולעבוד על דמות זה כמו שיעורי בית בלתי פוסקים שכל הזמן מוחקים ומשנים. לפעמים צריך פשוט להניח את העיפרון ולקפוץ למים. רציתי להיות ברגע במקום להתעסק במחשבות, והשירים הלהיבו אותי עוד יותר לתפקיד, כך שכל שנותר לי הוא לאזור אומץ כדי שאהיה מסוגלת לעשות את זה. בעולם מושלם, או אם הייתי אומנית הרבה יותר בטוחה בעצמה, הייתי אומרת שז'אק אהב את הקול שלי ושרקדתי בעברי. מה שאני בעיקר יודעת לספר זה כמה הייתה מתוחה ונרגשת לקראת המפגש בזום עם אחד הקולנוענים האהובים עליי. צפיתי בסרטים צרפתיים מאז שהייתי נערה כשגדלתי בניו יורק, עם ג'וינט ביד, נותנת לראש שלי להיפתח לכל היצירות המגוונות של ז'אק".
זואי סלדנה: "צפיתי בסרטים צרפתיים מאז שהייתי נערה כשגדלתי בניו יורק, עם ג'וינט ביד, נותנת לראש שלי להיפתח לכל היצירות המגוונות של ז'אק"
ריקודים לגירוש השנאה
ז'אק אודיאר, שסרטו "נביא" מ-2009 היה מועמד לאוסקר וגלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב, ביים בין השאר גם את "ליבי החסיר פעימה", "חלודה ועצם" ו"דיפאן" שזכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן ב-2015. במהלך קידום "אמיליה פרז", סיפר כי ההשראה לסרט הייתה רומן מאת הסופר הצרפתי בוריס רזון בשם "להקשיב", שלאחת הדמויות בה הוא רצה לכתוב סיפור משל עצמה. לדבריו, הליהוק של סלדנה וגסקון השפיעה על התסריט והן עזרו לו להבין שהדמויות צריכות להיות בוגרות יותר ולא נשים צעירות כפי שכתב אותן במקור, ושמעל הכל שאף ליצור סרט שירגיע אותו וידבר ללבו של הקהל דווקא בתקופות חשוכות.
בריאיון עימו, אומר אודיאר כי הוא "מסכים עם הפילוסוף ברוך שפינוזה ששנאה ודחייה מגיעות מבורות. אנשים מגיבים בהתנגדות נחרצת כשזה דבר שמאוד רחוק מהם. אומנם לא יצרתי את הסרט כדי להעביר מסר, אבל אם הוא מעמת את הצופים עם קהילות שונות שהם לא נחשפו אליהן, זה דבר חיובי. לאורך העשייה תהיתי אם הסרט עוסק בזהות מגדרית או בקרטלים והאלימות במקסיקו. אז אם גם לקהל יש התלבטויות תוך כדי צפייה, אז למה שלא נוסיף מוזיקה וריקודים לקלחת? מה יותר מזה כדי לנגח את השנאה? דבר לא ישמח אותי יותר מאשר אם ילדים יזמזמו את השירים מהסרט בזמן ההפסקה בבית ספר".
האם היו לבטים אם להשאיר את תל אביב בעלילה?
"אני מוכרח לומר כמה אני שמח על השאלה הזאת שאף אחד לא מעז לשאול. כבר כמה חודשים שאני מסתובב עם הסרט בפסטיבלים ואירועים מיוחדים, מקיים שלל ראיונות עם גופי תקשורת מרחבי העולם וכולם, ללא יוצא דופן, חוששים להזכיר בכלל את ישראל. אני מודה שאני בורר כרגע את מילותיי בקפידה בתשובה שלי, כי בסופו של דבר זה סרט שכבר כתבתי לפני ארבע שנים. כלומר, זמן רב לפני פרוץ המלחמה בעזה.
"הבחירה בישראל לרגע המכריע שבו קורה הטוויסט בעלילה ובדמות ספציפית במיוחד, נבעה מסיפור רקע שבניתי בדמיוני. הרעיון המקורי שיהיה מדובר ברופא צבאי, אחד שמתמחה בטיפול בפצועים בשטח קרב וכאלה שחוו טראומות גופניות משמעותיות כתוצאה מלחימה. זה הקו שהנחה אותי בשלב הליהוק, אז הגיע מארק איווניר. זאת הייתה התוכנית. אחרי שפרצה המלחמה, פתאום עלתה בקרב המפיקים סוגיה בוערת לגבי עצם קיומה של התרחשות בעלילה בישראל, ואם בכלל לציין בגוף הסרט שמדובר בתל אביב. הם ביקשו שאסיר את האזכור של תל אביב, ואחרי דיונים רבים אני סירבתי נחרצות. אמרתי חד וחלק שלא אכפת לי מה הם רוצים, אני משאיר הכל כפי שהוא.
"וכאמור, אנשים לא מוכנים להזכיר את תל אביב, מתעלמים מהאזכור הזה כשמשוחחים איתי אחרי צפייה בסרט. באחת ההקרנות החגיגיות שערכנו, מארק הגיע והוא עצמו הופתע שלא הסרתי את תל אביב. וגם אם הייתי משנה זה היה הופך איכשהו לעניין. אני מאמין ללכת עם תחושת הבטן הראשונית שלי בכל בחירה אומנותית. מעבר לזה, אני אוהב מאוד את מארק, הוא שחקן מצוין ואפילו ניחן בקול טוב לשירה".
מארק וזואי מבצעים יחד את אחד השירים המרגשים בסרט.
"בעוד זואי איננה זמרת מקצועית אבל הביאה מיכולותיה בצורה נפלאה, הרי שמארק אינו זמר כלל ועדיין אני כל כך אוהב את מה שהוא עשה בשיר המאוד משמעותי הזה. מארק למעשה מתחיל את השיר במעיין ספוקן-וורד שלאט לאט מצטרפת אליו מלודיה. לא ברור אם הוא מדבר או שר, וזה נעשה על מנת להקל על מארק. זה שיר שמאוד נוגע לי כי הוא מגיע לאחר שיר אחר מאוד קצבי על כל עולם הניתוחים הפלסטיים, מה שבעצם נועד להראות כמה הדמות של זואי אבודה כשהיא מנסה להבין את התחום. אבל אז עם מארק, זאת הסצנה המאוד אותנטית ופשוטה שבה הם נכנסים לשיחה גלויה ולעומק הדברים ומה בדיוק נמצא על הפרק. לכן הדמות של מארק מאוד רצינית ומאופיינת ברגישות שהוא מעניק לרגע הזה בעלילה".
האם אתה נערך לקראת עונת הטקסים? מנבאים לכם הצלחה גדולה.
"אני לא מתעסק במחשבות על פרסים, אני מתרכז ביצירת קולנוע. הייתי מועמד לאוסקר בעבר על 'הנביא' ולא זכיתי. וואטאבר. אני בן 72, ואם עכשיו אקבל פסלון, הקריירה שלי לא תשתנה עד כדי כף מבחינה פרקטית - אפילו שאשמח לשבחים מחבריי למקצוע. מי שבעיקר יקצרו את הפירות הן השחקניות ואני אהיה הכי מאושר עבורן. הקריירות שלהן עומדות להשתדרג בצורה משמעותית".