לפני חמש שנים, הביא לנו הבמאי גיא נתיב כבוד ישראלי חסר תקדים - עת זכה בפרס האוסקר הנכסף על סרטו הקצר "סקין". אבל זה לא היה פסלון האוסקר היחיד שהגיע לביתו בתום אותו לילה נוצץ. הפסלון הנוסף הוא של רעייתו, ג'יימי ריי ניומן, שהייתה שותפתו ליצירה. ניומן היא שחקנית ותיקה – לאורך השנים היא כיכבה בסדרות טלוויזיה רבות, החל מ"המעניש" ו"איסטוויק" ועד ל"ורוניקה מארס" ו"בייטס מוטל" – אבל בפרס הכי יוקרתי בתעשייה היא זכתה דווקא כשחבשה את הכובע השני שלה: כובע המפיקה. ולדבריה, הזכייה המשותפת שלה ושל בן זוגה שינתה את חייהם מקצה לקצה.
"החיים שלנו מתחלקים ללפני האוסקר ואחרי האוסקר, חד וחלק", אומרת ניומן בריאיון ל-mako. "חיינו השתנו כמפיקים ויוצרי קולנוע. אחרי זכייה כזו, התעשייה מתחילה לקחת אותך ברצינות. למושכים בחוטים יש הרבה יותר ביטחון בך. כשזכינו הייתה לנו בקנה את גרסת הסרט באורך מלא של 'סקין', שעמדה לצאת אחרי שהוקרנה בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו כמה חודשים קודם לכן. 'סקין' היה הסרט הרביעי באורך מלא של גיא; זה לא שמדובר היה בסרט ביכורים, אלא בבמאי עם שלושה סרטים טובים מאחוריו. אבל בארה"ב לא הכירו אותו: האוסקר נתן את החשיפה. ועדיין, לא פשוט לעשות סרט, אפילו אחרי שזכית באוסקר. הטיפוס על ההר קשה כל פעם מחדש, ומה שמשתנה זה רק הציוד המשופר שנלווה".
הזכייה השפיעה על קריירת המשחק שלך?
"זה מעניין, אני אוהבת את השאלה הזאת. הזכייה לא שינתה דבר מבחינת התפקידים שמוצעים לי. אבל היא כן העניקה לי משהו במישור האישי. כשאני קרובה לקבל תפקיד ובסוף זה לא קורה, או כשאני מצלמת עשרה אודישנים ולא שומעת חזרה מהמלהקים - לפחות אני יודעת שיש לי משהו ביד ושאני כן עסוקה, שאני מפיקה שורה ארוכה של סרטים. זו עבודה שאני ייצרתי עבור עצמי בעשור החולף, וזו קריירה לכל דבר ועניין, ולא רק עיסוק מהצד. לאחרונה סיימתי לצלם סדרה חדשה וזה היה נהדר, אבל העניין הוא שנזקקתי לתפקיד משחק - זה לא שהייתי צריכה חמצן לחיות".
"דווקא בגלל המתיחות הפוליטית, חשוב שהסרטים האלו ימשיכו לקבל במה"
אז כן, ניומן עושה חיל בתפקידה כמפיקה (בחברת ההפקות המשותפת שלה ושל נתיב, New Native Pictures, משחק מילים על שמות המשפחה של השניים); אבל זה לא אומר שהיא לא נרגשת מעשייתה כשחקנית. ולפעמים, משלבת ניומן את שתי האהבות הגדולות האלו בסרט אחד: למשל בסרט החדש "טאטאמי" – הפרויקט החדש שלה ושל נתיב, שבו היא גם מככבת. "אני מאוד גאה בסרט הזה", אומרת ניומן, ומבהירה ש"אני משחקת בסרטים שלנו רק כשזה אורגני, גיא ואני לא יוצרים תוכן רק כדי שיסתדר לי לשחק בהם".
"טאטאמי" ("Tatami"), שהופק ע"י קשת סטודיוס, New Native Pictures ו-White Lodge Productions, הוקרן בבכורה לפני קרוב לשנה בפסטיבל ונציה הנחשב. מאז, הוצג בפסטיבלים בטוקיו, מינכן ובריסל, שם זכה בפרסים. בשבוע שעבר, התקיימה בכורתו הישראלית, כאשר הוא פתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים – ובסוף השבוע הזה הוא עולה בבתי הקולנוע. את הסרט ביים נתיב בשיתוף פעולה ראשון מסוגו עם השחקנית האיראנית זאר אמיר איברהימי, שזכתה לשבחים בעקבות הופעתה בסרט "עכביש קדוש" - הופעה שזיכתה אותה גם בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן 2022.
העלילה, על פי תסריט שכתב נתיב יחד עם השחקנית והתסריטאית הצרפתיה-איראנית אלהאם ארפני, מגוללת את סיפורה של ג'ודוקא איראנית בשם ליילה (אריאן מנדי) – ספורטאית מוכשרת בעלת פוטנציאל להביא למולדתה מדליית זהב ראשונה. הדברים מסתבכים כאשר היא והמאמנת שלה, מרים (אותה מגלמת איברהימי), ניצבות בפני דילמה הרת גורל: מסתמן כי ליילה תיאלץ להתמודד מול נציגת ישראל, בניגוד מוחלט לחוקיה הנוקשים של הרפובליקה האיסלאמית של איראן. מכבש הלחצים מופעל באופן מיידי, עם איומים ופעולות חריפות של המשטר: ליילה נדרשת לזייף פציעה ולהפסיד בקרב הבא שלה, במטרה להימנע ממפגש עם המתמודדת הישראלית. ניומן מגלמת בסרט את נציגת מארגני התחרות, שמתוודעת לאיום הפתאומי המרחף על ראשן של ליילה ומרים.
מאיפה הגיע הרעיון לסרט?
"הרעיון התחיל להתפתח אחרי שהתפרצה הקורונה. גיא כתב סרט קצר בהשראת ההפסד הטכני שאולץ לקחת על עצמו הג'ודוקא האיראני סעיד מולאי, בלחץ השלטונות, שלחצו עליו שלא יתמודד עם שגיא מוקי בגמר אליפות העולם 2019. בעקבות אותה פרשיה, עשינו מחקר קצר, וגילינו מהר שזה נוהל די קבוע של חרם ספורטיבי נגד ישראל: לזייף פציעה במהלך תחרות כדי למנוע כל סיכוי של התמודדות מול ישראלי".
אחרי פגישה עם קשת סטודיוס, הוחלט להפוך את אותו סרט קצר בתהליכים לסרט באורך מלא – ותוך ימים ספורים, נתיב כבר החל לכתוב את התסריט. אבל משהו עדיין היה חסר. "בשלב די מוקדם הבנו שרק נרוויח אם תהיה לנו נקודת מבט איראנית נשית לסיפור", אומרת ניומן. בנוסף למקרה של מולאי ומוקי, הושפעו השניים גם מסיפורה הנורא של מהסא אמיני – אזרחית איראנית בת 22 שנעצרה ועונתה למוות על ידי הרשויות באיראן, מאחר שלא עטתה חיגא'ב; התקיפה הרצחנית שלה עוררה גל הפגנות שסימל את ההתנגדות המקומית לתקנות המשטר. בעקבות המקרה, החליטו נתיב וניומן לבצע שינוי משמעותי בעלילת הסרט: במקום שני ספורטאים כדמויות הראשיות, שתי גיבורות ספורטאיות.
החיבור לזאר אמיר איברהימי נעשה זמן קצר לאחר מכן. "גיא היה מוקף בנשים בפרויקט הזה, ורצינו לשקף את המציאות, כולל מה שעובר על הנשים באיראן", אומרת ניומן. "זאר נבחנה לתפקיד המאמנת אחרי שצפינו בה ב'עכביש קדוש' והתפעלנו מהיכולות שלה. הכל התגלגל בצורה טבעית. היא התחילה לעבוד איתנו גם כמלהקת; אחרי כמה שבועות של עבודה הדינמיקה הייתה כל כך חזקה – וגיא, שהוא נטול אגו, פשוט הציע לה להצטרף אליו בבימוי. אני חושבת שזה הפך את הסרט לטוב יותר. לזאר יש סרט משלה שהיא מתכננת לביים, ועבורה זו הייתה מקפצה ראשונה וטובה לדבר הבא. זה היה מעין סיפור אהבה קסום בין כולנו". ומעבר לזה, מבהירה ניומן, "זה סרט שחתומים עליו ישראלים ואיראנים ואמריקאים - ייצוג חברתי אופטימלי לפרויקט כזה - וזה כבר מבטיח אמינות".
חשוב לכם לעשות סרטים עם אמירה חברתית?
"בכל הפרויקטים שלנו יש עומקים, אלו הסרטים שאנחנו באופן אישי הכי נהנים לצפות בהם. לא כאלו שבכוח דוחפים למוח נושאים מסוימים, אלא שגורמים לנו לחשוב, משנים בנו משהו, אפילו מזערי. סרטים כמו 'אנטומיה של נפילה' או 'אזור העניין' מהשנה האחרונה; סרטים שהגוף שלך מגיב אליהם, ואתה יוצא מאולם הקולנוע עם תהיות. אין לי שום דבר נגד סרטים מבדרים קלילים או סרטי אימה למשל, פשוט באופן אישי זה לא מה שאני רוצה להתעסק בו".
יש חששות לקדם סרט כזה, עם חותם ישראלי, בתקופה טעונה כל כך?
"אנחנו חיים בעולם מאוד שונה ממה שהיה, למשל, בשנות ה-70 - שהצמיחו הרבה יוצרים נהדרים ופורצי דרך שקיבלו אז אור ירוק מהאולפנים הגדולים. והנה עכשיו אנחנו נתקלים בפחד. תראה לדוגמא סרט כמו 'המתמחה' (שעוסק בתחילת דרכו של דונאלד טראמפ, ד"כ): הוא הוקרן בפסטיבל קאן אבל לא מוצא הפצה בארה"ב, ויש כל מיני איומים משפטיים למנוע את העלייה שלו. אני אסירת תודה על זה שלנו יש הסכם עם חברת הפצה אמריקאית, כי אני לא יכולה לדמיין מצב בו לא היה אפשר להקרין את 'טאטאמי'. דווקא בגלל המצב והמתיחות הפוליטית, חשוב שהסרטים האלו ימשיכו לקבל במה. האמנות נמצאת במצב לא פשוט. אנחנו צריכים להיות אמיצים, אין דרך אחרת. פשוט לשנס מותניים ולהיות חדורי אמונה שנמצא בית לפרויקטים".
"אלונה טל היא לגמרי אחותי, נועה תשבי חברה טובה"
לדואו המנצח שהוא ניומן ונתיב נולדו בשנים האחרונות שתי ילדות, כיום בנות חמש וארבע. השתיים אף הצטרפו אליהם לצילומים של 'טאטאמי', שהתקיימו בטביליסי, ונראה שבאופן כללי הן שותפות לאורח החיים הבלתי שגרתי של הוריהן. "הן היו שם בגן, וזאת הייתה חוויה מופלאה - אוכל טוב, והגיאורגים היו נחמדים. בעצם מאז שהתחתנו, גיא ואני חובבי הרפתקאות. עכשיו, האתגר עם הילדות הוא להעניק להן יציבות ומסגרת", היא מספרת.
אורח החיים הזה גובה מחיר מסוים לא רק מהבנות, אלא גם מניומן עצמה. בחודשים האחרונים היא הצטלמה לסדרת דרמה חדשה שתעלה בשנה הבאה, "The Hunting Wives", לצד השחקניות בריטני סנואו ("פיץ' פרקט") וכריסי מץ ("החיים עצמם"); הצילומים נערכו במדינת צפון קרוליינה, וניומן, שמשפחתה מבוססת בלוס אנג'לס, התגעגעה מאוד לילדות.
"לא אשקר, צילומי הסדרה החדשה לא היו קלים", היא מודה. "אבל אני יודעת, אלו החיים שבחרתי לעצמי. אני חייבת את המקצוע בשביל הבריאות הנפשית שלי, אני מוכרחה להיות אמא עובדת שמגשימה את עצמה גם במשחק, זה בנשמה שלי. אני על במות מגיל עשר, ואני לא יכולה לדמיין שום דבר אחר. זה הכין אותי להורות. גיא ואני לא האנשים הראשונים ולא האחרונים שמנהלים קריירה, עם הרבה נסיעות, לצד חיי משפחה - וזה לא קל לאף אחד מאיתנו אבל אנחנו עושים את זה. בדיוק הסתכלתי כמה פעמים טסתי הביתה הלוך חזור במהלך צילומי הסדרה וספרתי 18 פעמים! בחודשיים! וזאת לא טיסה קצרה. היו פעמים שבאתי רק ליממה אחת עם הילדות, ואז חזרתי לסט. אבל אני מרגישה ממש ברת מזל להיות איתן. והן מדברות עברית שפה ראשונה".
"ליבי עם הישראלים ומשפחות החטופים, וגם עם ידידינו הפלסטינים. יש טרגדיה משני הצדדים, ויש מקום להכיל את הכאב של כולם"
ניומן גדלה בפרברי דטרויט, מישיגן - מדינה בה יהודים מהווים כאחוז אחד בלבד מכלל האוכלוסייה. "היינו די מבודדים", היא נזכרת. "אני זוכרת, כשפרצה מלחמת המפרץ, עלינו כל המשפחה על מטוס לארץ. היינו רק אנחנו בטיסה, עם קבוצה של אנשי תקשורת. ישנו אצל קרובי משפחה בחיפה, עטינו את המסכות - אמריקאים שפשוט באו להיות עם בני עמם בזמן המלחמה, כמה סוריאליסטי שזה נשמע. חונכתי לציונות בגאווה רבה. בעצם הייתי בישראל 10-15 פעמים לפני שהכרתי בארץ את גיא. הוא אומר שהאמריקאיות שלי מאזנת את הישראליות שלו. מעבר לזה הדבר הכי ישראלי בי הוא שאני מכורה לחומוס".
אבל הקשר של ניומן לישראליות, בעצם, לא מסתכם רק בחומוס. לא רק שהיא נשואה לישראלי, ואמא לילדות דוברות עברית - גם החברות הקרובות שלה בלוס אנג'לס הן שתיים מהשחקניות הישראליות הכי מוכרות, שעברו לגור בארה"ב. "בראש ובראשונה יש את אלונה טל, שהיא לגמרי אחותי", מספרת ניומן. "לה ולבעלה יש שתי ילדות קטנות כמו לנו, אנחנו גרים מרחק חמש דקות האחת מהשנייה, ולמשפחות יש קשר קרוב. נועה תשבי היא חברה טובה. יש ממש קהילה קטנה של אנשים".
איך זה להיות יהודיה בשנה האחרונה?
"בוא נגיד שלפני כמה ימים נסעתי לאסוף את הילדה מהגן, ובדרך ראיתי גרפיטי של צלב קרס. לא האמנתי שבימיי חיי זאת תהיה המציאות – ועוד באל. איי. יש תחושה שהעולם התהפך, וזה מאוד מוזר. אנחנו מקווים שהמלחמה תסתיים. בניגוד לגיא, שמאוד פעיל ברשתות החברתיות ופרסם המון מאז שפרצה המלחמה, אני לא כל כך פעילה, ושמרתי על שקט יחסי".
ובכל זאת, מה עמדתך?
"ליבי עם הישראלים ומשפחות החטופים, וגם עם ידידינו הפלסטינים. ביקרתי בעבר בגדה המערבית, ברמאללה. יש טרגדיה משני הצדדים, ויש מקום להכיל את הכאב של כולם. אנחנו חייבים ללמוד מדפי ההיסטוריה, כמו שגיא אומר לי הרבה. כמו שאחרי מלחמת יום כיפור הגיע בסופו של דבר השלום עם מצרים. וגיא יודע את ההיסטוריה טוב מאוד, אחרי שעשה את הסרט 'גולדה'. הממשלות הנכונות צריכות לאזור אומץ כדי לגרום לזה לקרות. למצוא את הדרך ואת הפתרון, כדי שאף אדם לא ייאלץ לחיות בייסורים".