"הארטיסט", סרטו של הבמאי הצרפתי-יהודי מישל הזנוויציוס, היה להצלחה יוצאת דופן בזמנו: הסרט הקומי, שהיה מחווה לקולנוע האילם של סוף שנות ה-20, זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר – זכייה יחידה מסוגה לסרט צרפתי – ובארבעה פסלוני אוסקר נוספים, בהם פרס הבמאי להזנוויציוס. "הארטיסט" גם קטף שלושה פרסי גלובוס הזהב (בהם לקומדיה הטובה ביותר), זכה בפרס סזאר לסרט הצרפתי הטוב של השנה ובפרס השחקן בפסטיבל קאן – וגם רשם נתונים מרהיבים בקופות, עם הכנסות של 133 מיליון דולר ברחבי העולם.
אין ספק ש"הארטיסט" סימל את פריצתו של הזנוויציוס לתודעה הציבורית הבינאלומית, אבל הבמאי לא ניצל את ההזדמנות כדי להשתקע בהוליווד – ולדבריו, האישיות שלו נשארה אותו הדבר למרות התהילה. "אחרי 'הארטיסט', יכולתי לביים באמריקה כל סרט שרציתי - אבל אני מעדיף לביים בצרפת", הוא מספר. "ברור שהפכתי למוכר יותר ויכולתי לקבל מימון בצורה קלה יותר, אבל אני אישית חושב שלא השתניתי. נהייתי מפוכח יותר וראיתי איך הקולנוע עובד כביזנס ברמות הגבוהות ביותר, וזה לא תמיד מראה מלבב. יש לי תמיד איזה רצון להיות פחות בקונצנזוס ופחות רציני ממה שחושבים עליי, ואני מרגיש הכי בטוח כאן בצרפת".
"צרפתי", "פחות בקונצנזוס" ו"פחות רציני" הן כולן מילים שיכולות לתאר בצורה מושלמת את סרטו החדש של הזנוויציוס, "קאט!" ("Final Cut"), שפתח את פסטיבל קאן 2022 ונוחת כעת בישראל. בריאיון שהתקיים בתחילת הפסטיבל, ומתפרסם כעת לרגל הגעתו של "קאט!" לארץ, שוחחתי עם הזנוויציוס על הסצנות הגרפיות שמאפיינות את הסרט, על ההחלטה לשנות את שמו - ועל דור ה-Z.
אפשר לומר שאני מספר סיפור על איך מספרים את הסיפורים
הקריירה של הזנוויציוס התחילה בשורת סרטים קצרים וסרטי טלוויזיה. ב-1999, כשהיה בן 32, קיבל לידיו את ההזדמנות לביים סרט עלילתי ראשון באורך מלא - "Mes amis", בכיכובו של איוואן אטאל. בהמשך צבר הבמאי תאוצה עם "אבוד בריו" ו"קהיר: קן המרגלים", שתי פרודיות פרועות על סרטי ג'יימס בונד שכתב וביים ובהן כיכב ז'אן דוז'רדן. אותם שני סרטים זכו לאהדה וסללו את דרכו של הזנוויציוס אל "הארטיסט", גם הוא בכיכובו של דוז'רדן.
"אני זוכר שכשהתחלתי בעשיית סרטים קצרים, הייתי מאוד צעיר. הגעתי לסט ממש בחרדת קודש ואז הכל השתבש", צוחק הבמאי. "אני לא זוכר איך צלחתי את הימים הראשונים שלי, אבל לאט לאט תפסתי את מקומי. בעיניי השאלה היא איך אתה מספר סיפור - בינינו, רוב הסיפורים כבר סופרו, ואני תמיד מנסה לחשוב מה יכולה להיות הזווית הייחודית שלי. אני גם מאוד אוהב לחקור את אמנות הקולנוע כמו שעשיתי ב'הארטיסט'. זה מוסיף עוד זווית לסיפור כשאתה יכול להראות מה קורה בסט, - מאחורי המצלמה ולפניה. אפשר לומר שאני מספר סיפור על איך מספרים את הסיפורים". זה מה שעושה הזנוויציוס גם בסרטו החדש.
"קאט!" הוא עיבוד צרפתי לסרט יפני מצליח משנת 2017. עלילתו עוקבת אחר צילומי סרט זומבים סוג ז' במפעל נטוש; טכנאי הסאונד עייפים, השחקנים חסרי מוטיבציה, ונדמה שרק לבמאי יש את האנרגיות הנדרשות כדי להפיח חיים ביצירה העגומה וחסרת התקציב הזו. לפתע, במהלך צילום מסובך במיוחד, נקטעים הצילומים על ידי מה שנראה כמו פלישה אמיתית של החיים-מתים. מול המצלמה הכל נראה פחות או יותר נורמלי, אבל מאחוריה, הצוות מאלתר הכל. ואמנם "קאט!" נופל תחת ההגדרה של קומדיה, אבל הוא לא מיועדת לבעלי לב חלש: ראשים ערופים ואיברים כרותים הם רק חלק מהמראות אליהם ייחשפו צופי הסרט.
ניסית להיות נאמן למקור היפני, שהוא בעצמו די קיצוני - וכולל לא מעט בדיחות וגאגים ויזואליים שמערבים הפרשות גוף. לא חששת מתגובת הקהל הצרפתי והמערבי?
"ממש לא, אני מאד אוהב את המקור היפני ואת כל ההתנהלות שם על הסט לפני ומאחורי הקלעים, ממש כמו בשני החלקים בסרט שלי. הסרט הוא מוגזם בכוונה תחילה וכך מלכתחילה התייחסתי אליו. מעבר לכך הוספתי דברים שלי אישית קרו על הסטים שלי כמו מצלמה שנפלה באמצע צילומים. גם סצנת הסיום היא שונה והושפעה מציור מהמאה ה-19. זה רימייק לסרט יפני עם מגע צרפתי, אבל בסופו של דבר קולנוע הוא קולנוע. ושני הסרטים מדברים על אהבת הקולנוע, על הדבר הכמעט בלתי אפשרי הזה של לעשות סרט ולסיים אותו כשאתה שפוי, ובמיוחד על כך שזו יצירה משותפת - אני הבמאי, אבל בלי הצוות שלי אני כלום".
"ברגע שהייתה הבנה שהשם של הסרט מזוהה עם הפלישה הרוסית, היה לנו ברור שנשנה אותו"
האם הסרט הוא בעצם משל על החיים?
"בוודאי. זה הכל חוץ מאשר רק סרט שמראה איך עושים סרטים. יש כאן פרויקט משותף ומטרה משותפת של קבוצה שצריכה להסתדר. על פניו יחסי הכוח בקבוצה מאוד ברורים: יש את הבמאי, את העוזרים שלו, ואז יש את השחקנים. אלו יחסי כוח שתמצא בכל קבוצה, ובסופו של דבר אם לא יהיה שיתוף פעולה, לא יהיה סרט. מכיוון שזו קומדיה, הכל מאד מוקצן והסיטואציות הן חלקן מטורללות לגמרי - אבל מניסיון של שנים כבמאי אני זוכר סיטואציות לא פחות מלחיצות ומטורללות. גם ב'הארטיסט', שחשבתי הרבה פעמים שלעולם לא אצליח לסיים אותו. בסוף כולם שיתפו פעולה ונתנו את האקסטרה שלהם, וזה הצליח".
שמו של הסרט אמור היה להיות במקור "Z", אך התקבלה ההחלטה לשנותו – שכן האות Z הפכה מזוהה עם הפלישה הרוסית לאוקראינה. "אני לגמרי מרגיש בנח עם שינוי השם", אומר הבמאי. "במקור האות נבחרה בשביל לזהות את הסרט עם הנושא שלו – זומבים, וגם לקשר את הסרט עם מה שמכונה 'סרט Z' - כלומר סרט באיכות מאד ירודה. אבל ברגע שהייתה הבנה שהאות מזוהה עם הפלישה הרוסית, היה ברור לנו שנשנה את השם".
בסרט משחקים גרגורי גדבואה, ברניס בז'ו, פינגן אולדפילד, מטילדה לוץ – וכמובן, רומן דוריס, שמגלם את דמותו של במאי סרט הזומבים. רמי בגילומו נראה מתוסכל למדי לאורך הסרט, כאילו מדי כמה דקות הוא מגיע לנקודה בה הוא עומד לאבד את שפיותו. "רומן הוא שחקן מצוין ומזמן רציתי לעבוד איתו", מספר הזנוויציוס. "לא הכרתי אותו, ופגשתי אותו בעבר פה ושם. ראיתי אותו מופיע בתיאטרון והוא פשוט נפלא. הוא יכול להיות הרואי וגם רשע. הדמות שלו בסרט היא של אדם שנותן לחיים להחליט בשבילו, ובעצם הוא די מתוסכל. ואז, במהלך ההפקה, הוא מגלה שהוא יכול להיות גם אכפתי ולא רק מנוול - והשינוי הזה הוא בעיני אחד הדברים היפים שקורים בסרט".
"בסופו של דבר זה סרט על משפחה", ממשיך הבמאי. "כל חברי הצוות הסרט נאלצים, לאור האילוצים, לתפקד כמשפחה". נוסף על כך, "קאט!" מתמקד גם במשפחתו האמיתית של רמי, ובמיוחד במערכת היחסים שלו עם בתו המתבגרת. "אני נפעם מהיכולת של הדור הצעיר לתקשר בצורה שלדור שלי כמעט ולא מובנת - טיק טוק או סנ'אפצ'ט או כל צורת מסרים אחרת", אומר הזנוויציוס . "הדור הצעיר עוסק המון בנושא האקלים ובנושאי המגדר. לכן, בסופו של דבר, המפתח להבנת הסרט הוא מערכת היחסים ביו האב לבתו. ההרמוניה מושגת כשכל אחד מהם מנסה להבין ולהיפתח לצד השני, ממש כמו בצוות על סט של סרט".
רון פוגל הוא מבקר אתר Seret, מרצה וחבר האקדמיה לקולנוע. לכתבות וסקירות נוספות