2012 לא היתה פשוטה כלל. עד שהתאוששנו ממשבר האירו ומהחלטתה של אנציקלופדיה בריטניקה שלא לפרסם יותר מהדורות מודפסות, טיילור סוופיט וג'סטין ביבר החלו לעשות באוזנינו כבשלהם. רבים הצרו על כך שלא הקדימו תרופה למכה ונדבקו במחלה אוטו-אימונית. ללא ספק, היו אלה 365 ימים שקירבו אותנו לניוון רוחני קשה. ואולם, היו שנים נוראיות מכך. אין ספק שסקירה תרבותית של ארבע שנים כמעט אקראיות מתוך ה-40 האחרונות היא אקט דבילי, שהרי גם בשנים שחונות ביותר תמיד מפציע איזה אלבום מופת או סרט טוב, ובכלל, שנים משולות לדני דה ויטו וארנולד שוורצנגר בסרט "תאומים": מאותגרות גנטית מחד וגבוהות ויפות בלורית מאידך. מצד שני, בעולם שבו "גנגנאם סטייל" של פסיי נקרא שיר אז כוסומו.  

1971

לאחר רצף של שנים ברוכות, תפסה 1971 את מקומה בפנתיאון הבאסה. השנה האמורה תיזכר לעולם כזאת שבה שוחרר אלבומה השני של הלהקה אמרסון לייק אנד פאלמר "טארקוס" מבלי שנשמע כל גינוי במועצת הביטחון של האו"ם. אין מספיק מלים בעולם לתאר את שפיפות הרוח הנגרמת מהאזנה ליצירות היומרניות, הנפוחות והמייגעות של קבוצת הפוצים המתקראת להקה. במקביל, הלהקה שיקאגו הוציאה את אלבומה שיקאגו 3 וג'ון דנוור היה ג'ון דנוור. קהל המעריצים של שלושת הענקים האלה התלבש במיטב גווני התקופה: חום, בז', אוקר ואוף ווייט, והריח כמו פצ'ולי וטחב.

למרבה המזל, הסרטים  "התפוז המכני" ו"הארי המזוהם" הפיחו תקווה באלה ששקלו לשים קץ לחייהם, כמו גם הפרסום הראשון של "פחד ותיעוב בלאס וגאס" מאת האנטר ס. תומפסון במגזין "רולינג סטון". הידד למסוממים ולאלימים.  

1987

דטנר וקושניר, בריאן אדאמס, 2U, סלין דיון, קייטנות אגד, יס, ג'תרו טול, סימפלי רד, גלוריה אסטפן, אורה חיון, כריות כתפיים, קו-אופ הריבוע הכחול, אבי טולדנו, יהודה ברקן, הציצים של דנוטה, יוסי זיידר וסדרות הנפשה הונגריות. כמו כן: מנחה תוכניות הילדים והנוער גדי טאוב, שהיה נוהג להציג בתוכניתו באופן קבוע ציורים של ילדים, לא הראה את העותק היחיד של ציור סנאי הטורקיז הנפלא שלי. נב. לברוס וויליס יש אלבום.

1997

שנות ה-90 המוקדמות הביאו לעולם שתי תנועות מוזיקליות שסחפו את העולם ואת האנשים המגניבים בעולם (בהתאמה): גראנג' ובריטפופ. לאחר מכן בא תורן של השאריות. זרם ההשראה ששטף יוצרים כמו סולן הלהקה "בלר" דיימון אלבארן והאמן הבריטי דמיאן הירסט התייבש והחל להידמות לחומר המצוי בתחתית הכוס של מברשות השיניים. את מקומם של השירים הלא רעים בכלל ששודרו עד אותה התקופה ברדיו ובטלוויזיה החליף מגוון תחליפי בריטפופ חלביים ועלובים, שהצליחו להרשים אנשים שלא הצליחו להבדיל ביניהם. במקביל, האחים המעצבנים לבית "הנסון" שיחררו את השיר "ממממבופ" שהפך תוך זמן קצר לאחת מסינגלים הנמכרים ביותר עד אותה העת והספייס גירלז הפכו לכוכבות ענק. ואם זה לא מספיק, הסדרות "אלי מקביל" ו"דארמה וגרג" הפציעו על המסכים והציעו חלופה נגישה אם לא מעט איטית להמתת חסד. כלומר, מוות בעינויים.  מלה לסיום: "טיטאניק".

1999

השנה היא אפס, תינוקו של השטן נולד! בזמן שישנו, שר פתחה את שערי השאול והביאה לנו את האוטו-טיון, אותו אפקט קולי שנועד בתחילה לשמש כטיח עלוב על זיופיהם של מוזיקאים והפך, בידיים הלא נכונות, לאפקט מבחיל שמעודד הקאה באוטובוס לאילת. לחובבי הקונספירציה: ישנו חוקר אמריקאי שטוען שהשימוש בטונים מסוימים במוזיקה פופולרית עלול לעורר היסטריה המונית וכי גורמים המעוניינים בכך עושים בהם שימוש. נכון, אותו חוקר גם טען שאיידס הוא מזימה של הממשלה ושהוא המציא תרופה לסארס, אבל יש דברים שאי אפשר להתווכח איתם.