לא צריך תואר בפסיכולוגיה כדי להבין את הסאבטקסט של רב המכר "בית קברות לחיות", מאת סטיבן קינג. תקציר העלילה: חיות מחמד חמודות מובאות למנוחות באתר קבורה מקולל וחוזרות לחיים כשהן מדיפות צחנת נבלה במקרה הטוב. הנמשל: קאמבקים הם לא רק מכוערים, אלא גם מסוכנים. השאלות הקשות: האם ניל דיאמונד ישן באתר קבורה אינדיאני? והאם לכולם באמת מגיעה הזדמנות שניה?
התשובות: כן, וכן - אבל רק לקותי ויאנה. כמו חול בשעון החול, אלה הם ימי חייהם של קותי ויאנה. הם אינם חשובים, אבל למי אכפת? קאמבק שלהם ראוי לסיקור ולפרשנות של 300 מלה מאת יוסי ורטר, ושמרטין אומנסקי יוריד את הפאקין ידיים שלו. לכל היתר, 50 מלה פרשנות כאן.
טייק דאת בלי רובי ויליאמס
צליל הסקסופון הדקיק שפותח את "מיליון שירי אהבה" הוא פס הקול המושלם לחירבון בקניון. האם עולמם הפנימי של חברי "טייק דאת" דקיק באותה המידה? זוהי שאלה שבוודאי הייתה חומקת מתחת לרדאר אלמלא היו מחליטים גארי בארלו, הווארד דונלד, ג'ייסון אורנג' ומארק אוון להתאחד בשנת 2006 – עשור לאחר שהתפרקו (לזכותו של רובי ויליאמס ייאמר כי הוא נעדר מהמעמד, בשל התחלת לימודיו לתואר בריפוי בקראק).
יש לא מעט לומר על "להקה" שרק חבר אחד בה מנגן על כלי נגינה, רובם קשורים בגורמים התורמים להתחזקות הפאשיזם. רעיונות למרצ'נדייז לאיחוד הבא: סינר מטבח של טייק דאת, מכנסוני שקמה דיפנד של טייק דאת, ערגליות של פרומין של טייק דאת.
עניין של זמן
אף אחד לא באמת רצה לראות מה קרה לוויצמן כשהוא התבגר. ממילא הערך המוסף היחיד של הבחור הנלהב עם השיער הקופצני היה התקווה שאולי הוא לא ייהפך לחסר סקרנות, שבע ואפאטי, או לחילופין התקווה שהוא ימות בתאונת ג'חנון מצערת. אחרת למה לצפות בטלוויזיה מלכתחילה? אל ויצמן מצטרפים שרון בתור עקרת בית, דנה בזוגיות עם אדם דוחה שמחזיק בטווס מחמד (יש אופרה ברקע, כדי שנדע שהוא עשיר) ומרקוביץ' הברוקר עם הבלוטוס. העונה החדשה של "עניין של זמן" מעלה שאלות על החיים העולות רק בנוכחותו של משה פייגלין, או: מה אנחנו כשכבר לא נותרו דברים טובים לצפות להם?
"למבדה על החוף" / הדודאים
הלהיט "למבדה" יסר אתכם בשוטים? ישראל גוריון ובני אמדורסקי ייסרו אתכם בעקרבים – רק יותר גרוע. לא מספיק אנשים נתנו את דעתם על הרגע שבו הוחלט שמה שחסר לביצוע המקורי של להקת "קאומה" זה טאץ' הסתדרותי. על התרגום: נעמי שמר. ככל הנראה בשעה שהתנסתה ברוהיפנול עם סמדר שיר בשירותים של החמאם. מי ששפר גורלו והצליח לשכוח את המקור נפל בחידוש. "למבדה על פתי בר ותה".
תני לי משטרה
אני אוהב אותך נורא
כך לאהוב אותך
זה בטח לא חוקי
למה תברחי
זה למעלה מכוחי
אין מציל היום
המים עמוקים
יאללה יאללה יא
יא יא יא
יא יא יא
דר. מרטנס
בשנת 1947 80% מהאנשים שרכשו נעלי ד"ר מרטנס היו נשים מעל גיל 40.
בשנת 1960 החלו להימכר הנעליים בבריטניה – הם נקנו בעיקר על ידי שוטרים ועובדי דואר.
בשנות ה-80 המוקדמות הפכו ד"ר מרטנס לפריט חובה בקרב פנקיסטים וסקינהדס.
באמצע שנות ה-90 החלו הנעליים לצבור פופולריות בקרב פקצות מ"אוהל שם".
בשנת 2012 החלו הנעליים לצבור פופולריות בקרב פקצות מ"אוהל שם".
אורי גלר, מייקל ג'קסון
"הוא מת בגלל המתח שעורר בו הקאמבק שלו. הוא רצה להוכיח לכל העולם שהוא עדיין מספר אחד, עדיין מייקל ג'קסון. הציפייה ורמות הסטרס היו כל כך גבוהות, ואני מאמין שהן עצרו את ליבו" (אורי גלר בראיון לבי-בי-סי).