היה ראוי שאת "שבוע האופנה גינדי תל אביב" תפתח נועה תשבי. "יצאנו מהמלחמה ומהקשיים טובים יותר וגדולים יותר", אמרה הפטריוטית הנלהבת בטקס שהשיק את האירוע. אל תשבי - שחשפה באחרונה כי בבחירות לנשיאות ארה"ב הצביעה עבור "מי שיותר טוב לישראל" - הצטרפה גם איילת זורר. "הנשים בארץ הן הכי יפות בעולם", היא חרצה. כי הרי חשוב להרגיש חשוב. מה לומר, תרבות ולאומנות הולכים יחד כמו ביסלי ושחין.
כמשתמע משמו, נותן החסות הגדול של מפגן הכוח המתמשך הזה - שהתקיים באתר הבנייה של אחד מהפרויקטים הראוותניים ביותר במדינה - הוא איל הנדל"ן מנור גינדי. האחרון עלה על הבמה לתשואות הקהל בתום נאום שיווקי ארוך שנשא נציג "גינדי השקעות". האירוע יצג היטב את ישראל כפי שהיא כעת: מנותקת ועסוקה למוות בלהיות הכי טובה והכי חזקה. ברי המזל שהשתתפו בו זכו להרגיש לרגע כי אולי אין כל קשר ביניהם ובין אלה שיתקשו לשלם את שכר הדירה שלהם בגלל מנור גינדי - על אחת כמה וכמה לאלה שבונים אותו.
לא מפתיע שרבים מהאנשים שממהרים להדריך אחרים כיצד יש להיראות ולנהוג נעדרים עד כאב תכונות כמו מודעות.
טריני וסוזנה
ישנם לא מעט היבטים חמורים הראויים לציון בגלגול הנוכחי של תכניתן של טריני וסוזנה, "טריני וסוזנה מרגישות בבית". במקום זאת אציין רק את מחרוזת ספריי החוטים של טריני. ואת ז'קט רדיד האלומיניום של טריני. ואת הבוטוקס של טריני. ואת העובדה שטריני כינתה את אחת מהמשתתפות בתוכניתה "זונה רוסיה". ואת העובדה שמשום מה, וללא כל קשר לצורת גוף, אישיות או רצון, בתום כל מייקאובר בידי הפאשניסטות/קואצ'ריות הבריטיות, מגיחה הנושעת המסכנה כשהיא לבושה בשמלה ובחגורה רחבה. לעתים היא דומה לאננס, לעתים לבקבוק קרם לחות של קרליין. סמכו על טריני וסוזנה, הן יודעות מה טוב בשבילכם.
מיילי סיירוס
"כאשר תפסתי את הפתק שהתעופף בכיתה, רציתי להעניש במלוא החומרה את התלמיד שהעז לשגר דואר אווירי מתחת לאפי. אבל כאשר פתחתי את הפתק, לא יכולתי להענישו ולא יכולתי שלא לנפח את החזה בגאווה. שכן, בכל שנות עבודתי בהוראה לא זכיתי לקבל מחמאה כה גדולה. בפתק היה כתוב שהמורה: חתיכית, מקסימה וגזעית! ואני שמחתי, כי לא העליתי בדעתי שלתלמידי הכיתה יש קוד סודי, ושהם התכוונו לדברים אחרים לגמרי...".
מיילי סיירוס היא כוכבת רוק, חובבת בעלי חיים ומחברת ספרים רבים לילדים ובני נוער. בין יצירותיה הידועות: "יומני החופש הגדול פלוס פלוס", שירי רחוב 5", ו"על הכיף כיופאק". ספרה האחרון, "מורה גזעית לאללה", מבוסס על חוויותיה בתקופה שבה החלה להתלבש כמו מורה וסי היימן. היא חיה במזכרת בתיה עם בן זוגה וחמשת בנותיה.
קארי ברדשו
היא קווירקית. היא קולית. היא ניו יורקית. היא שואלת שאלות נוקבות, מעיזה להסתכל על גברים כעל אובייקטים וכל זאת תוך שהיא לובשת חצאית טוטו, מכנסי גולף וספוג רחצה. בשעה שגיבורת הסדרה "סקס והעיר הגדולה" קארי בראדשו יוצאת לדייט עם עוד לוזר שאוטוטו ייחשף בו פגם רחמנא ליצלן, אנו הנשים אמורות להתפעל מחוש האופנה הכאילו-אדג'י שלה ולהתמוגג מתובנותיה השטחיות. או בפרפראזה על שאלותיה של מרת בראדשו עצמה: יכול להיות שהבחורה המעצבנת הזאת, עם מנעד רגשי של אטב כביסה, רגישות אסתטית פוצעת עיניים ואפס מקוריות אמורה להוות מודל הזדהות עבורי?
"זולנדר"
אח, החיים על הסקאלה. כבחלום רחוק שמעתי את קולה של העורכת שלי : "שוב פעם את מדכאת את שני הקוראים שלך לוכסן אמא ואבא?" הקטע מתוך "זולנדר" כבר חיכה לי בתיבת הדואר הנכנס. נכון, לא צפיתי בסרט מאז הפעם האחרונה שבה חיכה לי קטע מ"זולנדר" בתיבת הדואר הנכנס. אך כמו אז גם כעת עושה רושם שמדובר בסרט משעשע וייתכן שאף בעל ערך מוסף, המדמה את חייהם הסבוכים של העובדים בתעשיית האופנה מנקודת מבט סאטירית. תרימי, כמו שאומרים הגייז.