אדוארד סנואודן הצליח להתל בצבא העיתונאים שארב לו בטיסה ממוסקבה לקובה, והשאיר אותם כלואים בטיסה בת 12 שעות כמו צ'נדלר בינג בדרכו לתימן. לאף אחד (חוץ מפוטין) לא ברור איפה סנואודן עצמו נמצא, אבל מה שבטוח זה שעל המטוס הזה הוא לא היה, ותריסר העיתונאים האמיצים ייאלצו לבלות את ירח הדבש הזה לבדם. אם המצב לא היה גרוע מספיק, לפי גוקר מדיניות התעופה של קובה לא מאפשרת לתייר לעלות על טיסה נוספת תוך פחות מ-3 ימים. זוזו הצידה תלמידי הבינתחומי שנופשים באילת – הספרינג ברייק של העיתונאים הגולים הוא אלבום הפייסבוק שאנחנו באמת רוצים לראות. במהרה כולם ישאירו את הרשמקולים והטאבלטים שלהם מאחור לטובת עולם שכולו קוקטיילים מבוססי רום וחרוזים. בין אם סנואודן יוסגר לארה"ב ובין אם לא – מה שבטוח זה שיהיה מעניין יהיה לראות את הווק-אוף-שיים שלהם חזרה למערכת הגרדיאן הבריטי כשהם הלומי אלכוהול, חרוכי עור ושיערם קלוע כולו בצמות קטנות.
כדי להתרפק עוד קצת על כל הסיפור הזה, מומלץ לעקוב אחרי "17A" – חשבון הטוויטר של המושב הריק בטיסה לקובה, שיועד למדליף. אם חשבתם שהאסטרונאוט המצייץ זו אטרקציה, חישבו שנית. רפי רשף וקלינט איסטווד עלו על זה קודם: כיסא ריק – זו דרמה. הסצנה האבסורדית והאפית הזו גרמה לנו לחשוב על עוד כמה סצנות מעולות שהתרחשו בשחקים:
זמר החתונות
הסרט הכי טוב של אדם סנדלר בלי שום תחרות, והראשון לזהות את חזרתה של אופנת שנות ה-80, גם אם כחזון אפוקליפטי. בסצנת השיא, רובי (סנדלר) עולה על מטוס כדי לעצור את אהובתו (דרו בארימור) מלהתחתן עם אחד הדושים הנוראיים שהמסך הגדול אי פעם אירח. בעזרתם של מעריץ שרוף של להקת להק שחפים, כמה דיילות אוויר מסורות ובילי איידול, הוא מצליח למצוא אותה על המטוס ולהעניק את אחת המחוות הרומנטיות המקסימות שנעשו בעזרת מערכת כריזה (סורי, אלן) ומגש אוכל. תאכל אבק, בן סטילר.
מבצע יונתן
יחד עם זיכרונות נעימים מטרמינל 1, ירמי קפלן כילד חשדן ("הם נראים כמו ערבים!") וגילה אלמגור כמי שמעידה על עצמה כשחקנית מצליחה, החוויה מטיסת אייר-פראנס הזו נראית די מוכרת לכל מי שנסע לאחרונה באיזי ג'ט. אמנם אסי דיין נראה קצת יותר מגובש מבדרך כלל ועוזי כהן עדיין בחיים (מחופש לאידי אמין, לא פחות!), אבל חוץ מזה אפשר לחתום על זה שהמציאות של היום לא שונה בהרבה מסרט של מנחם גולן. אח, ההווה. תמיד נעים להיזכר.
ארגו
סצנת המטוס בארגו היא כנראה ההיפוך הגמור של מה שהלך בטיסה SU150 לקובה. באחת הסצנות האפקטיביות של השנים האחרונות, בן אפלק וקבוצת המרגלים האמריקנים שהוא אימן מנסים לעוף מאירן כמה שיותר מהר, לפני שיתפסו אותם ויאשימו אותם שהם, ובכן, מרגלים אמריקנים. בעודם עולים על המטוס אחרי עיכובים בשדה התעופה, אחראי הביטחון לומד שמדובר באויבים מארה"ב ומשלח ניידות וג'יפים עמוסי קלצ'ניקובים שלמען האמת לא עושים הרבה חוץ מלחוג סביב המטוס בצורה מאיימת. כל מי שראה את הסרט בקולנוע יודע כי הרגע בו המטוס ממריא בסופו של דבר ומשאיר את האירנים הזועמים מאחור הוא גם הרגע בו הקהל באולם מאבד צלם אנוש ומוחא כפיים לתפארת מדינת הוליווד. באותו זמן במטוס לקובה: תריסר עיתונאים דופקים את הראש על המגש במושב שלפניהם.
אוסטין פאוורס
אחת מסצנות הפיתוי האיקוניות. מקום הולדתו של "דו איי מייק יו הורני בייבי?", ועוד אינספור ניבי פאוורס שללא ספק היוו השראה למרכז לאמנות הפיתוי, אבל ככל הנראה אבדו בתרגום. לא ברור איך למי שנקרא באנגלית "איש מסתורין" יש כל כך הרבה שמות נרדפים לבולבול, אבל זו רק עוד אחת מהדרכים בהן הסוכן הבריטי הכי אהוב ומאוס הופך אפילו הטרדה מינית למסיבה שכולה אורות דיסקו ובמות מסתובבות.