סקרלט ג'והנסון - שחקנית אינדי ושוברת קופות סדרתית; ילדה נצחית ואישה בוגרת עם תודעה פוליטית מפותחת; אושיה וקושיה. נראה שאין טייטל שג'והנסון לא תוכל לשאת בחן, ורפרטואר המשחק שלה מוכיח את זה. כי בזיכרון הקולקטיבי היא מתויגת אולי כנערת אינדי מהורהרת, זו שתמיד מצטלמת בעצב כשהיא שרועה על מיטה או מביטה מרחוק על הגבר שהיא אוהבת וגם איכשהו יורד גשם, אבל אם זו כל התפיסה שלכם לגבי ג'והנסון, רדו בבקשה ממכונת הזמן ותתקדמו ל-2018.
בחירות הקריירה של ג'והנסון בחמש השנים האחרונות מעידות לא רק על כך שנמאס לה לגלם את תפקיד הצעירה היפה והמבולבלת שקנה לה תהילה ב"אבודים בטוקיו" או אפילו ב"ויקי, כריסטינה ברצלונה", אלא על כך שהיא מיצתה לגמרי את תפקידי האישה הלבנה. זו נשמעת כמו הצהרה פוליטית מפוצצת – הנה השחקנית שלא תיכנע יותר לקטגוריה שהוסללה אליה, הידד! – אבל אנחנו מדברים פה לגמרי פשוטו כמשמעו. תפקידיה הבולטים האחרונים של ג'והנסון הן של נשים לא לבנות, או לובן שאינו נשי. החלק האחרון לא היה הגיוני, אבל תישארו איתנו רגע, זה תיכף יתברר.
התפקיד הגדול, העקבי והרווחי של ג'והנסון בעשור האחרון הוא זה של האלמנה השחורה ביקום הקולנועי של מארוול. האלמנה, ששמה האמיתי נטשה רומנוב, היא ארכי-מרגלת מבריקה, מניפולטיבית ואתלטית, שיכולה לעמוד בחזית הקרב עם הענק הירוק ות'ור בלי למצמץ. מדורי תרבות קטנוניים מאיתנו היו מציינים שזה לא לגמרי לעניין ללהק שחקנית אמריקאית בלי שום רקע רוסי לתפקיד שיש בו עיסוק ברוסיוּת ובתרבות רוסית (חשבו על סצנות הפלאשבק מ"הנוקמים: עידן אולטרון" שמרפררות לעברה של רומנוב באקדמיה לריגול), רק אומרים. מאז הופעת הבכורה שלה כרומנוב בסרט "איירון מן 2" מ-2010, ג'והנסון חזרה שוב לנעליה של האלמנה השחורה חמש פעמים נוספות, ויש לה עוד סרט אחד לפחות של "הנוקמים" בשנה הבאה, ואחריו סרט סולו לרומנוב, שהפקתו טרם החלה. כלומר, עד 2021, הקריירה של ג'והנסון תכיל תשע פעמים בהן גילמה מישהי שאינה משתייכת בהכרח לרקע האתני של שלה עצמה. אוקיי, בקטנה, גזענות כלפי מוצאים לבנים שונים היא סוגיה ששווה לדון בה, אבל באקלים התרבותי הנוכחי היא עוד מחליקה איכשהו בגרון.
אולם השבוע פורסם שפרויקט המשחק הבא של ג'והנסון הוא הסרט "Rub & Tug", על קורותיו של דנטה גיל, טרנסג'נדר שעמד בראשה של רשת בתי זונות ומכוני עיסוי. כשנתבקשה להגיב על העובדה שהיא מגלמת תפקיד שהיה יכול, ואולי צריך, להינתן לשחקן טרנסג'נדר, השיבה ג'והנסון שלא מדובר בתקדים, וציינה שג'פרי טמבור ופליסטי הופמן - מ"טרנספרנט" ו"טרנסאמריקה", בהתאמה - הם שחקנים סיסג'נדרים שגילמו דמויות טרנסג'נדריות וזכו לפרסים ושבחים בעקבות הופעותיהם. טענות דומות הופנו כלפי ג'והנסון והבמאי רופרט סנדרס, שצפוי לביים אותה ב"Rub & Tug" , אחרי שיתוף הפעולה האחרון שלהם – סרט האקשן "הרוח במעטפת" שיצא בשנה שעברה. בסרט, שמבוסס על מותג אנימה ותיק ורב גלגולים, שיחקה ג'והנסון את מייג'ור, סוכנת חשאית שעברה השבחת סייבורג, וחלקים רבים בגופה הוחלפו ברכיבים מכאניים. המחאה שהופנתה כלפי סנדרס וג'והנסון עסקה במוצא האתני של מייג'ור, שבסרטי האנימה בסדרת "הרוח במעטפת" אין ערעור על יפניוּתה, אבל בעיבוד ההוליוודי גילמה אותה שחקנית לבנה. כדי להוסיף חטא על פשע, התסריט הבהיר בצורה מפורשת שלפני שהפכה לקיבורג, היתה מייג'ור יפנית, ובת למשפחה יפנית. העובדה שלא נראתה או נשמעה אסייתית בשום צורה זכתה להתעלמות גורפת בסרט.
אוקיי, אז לג'והנסון נמאס לגלם סתם אישה אמריקאית. לגיטימי. הרי רנה זלווגר קיבלה מועמדות ל"אוסקר" על תפקיד ברידג'ט ג'ונס הבריטית ורוני מארה זכתה לשבחים על תפקיד ליזבת סלנדר השוודית. כאמור, כשמדובר בגנבה של לבן מלבן, הוליווד עוד מסוגלת למחול. אבל הבחירה של ג'והנסון לעבור מגדר היא זו שצריכה לגרום לנו לזקור גבה, בעיקר כשלוקחים בחשבון כמה דל היצע התעסוקה לשחקנים טרנסג'נדרים בהוליווד.
וזה לא נגמר כאן, כי ניכר שג'והנסון מיצתה ובענק לא רק את הרקע האתני ואת המגדר שלה, אלא את הקיום הפיזי האנושי בכללותו. זהו, די, סקרלט ג'והנסון לא רוצה לגלם יותר בני אדם באשר הם. בסרט "לוסי" היא שיחקה סטודנטית שהופכת לאשת-על חזקה, מהירה וסופר חכמה הודות לסם מיוחד שמאפשר לה למצות 100% מיכולותיה הפיזיות והמנטליות (על בסיס התפיסה השגויה למדי שהאדם הממוצע מנצל רק 10% מהיכולות של מוחו), וב"מתחת לעור" היא השתמשה בכסות אנושית כדי להסתיר את זהותה האמיתית: חייזרית טורפת שמפתה גברים, ואז שואבת אותם אל תוך מימד מקביל שם היא ניזונה מגופותיהם. בסרט "היא" של ספייק ג'ונז, ג'והנסון סחפה את הצופים ואת חואקין פיניקס כשגילמה מערכת הפעלה נטולת גוף.
"נו באמת", תגידו, "אלה תפקידי אינדי, ברור שיש בהם אלמנטים ניסוניים יותר". ונגיד אוקיי, אבל לא חסרים תפקידי בקולנוע העצמאי שכוללים גוף אנושי. כמו כן, מה תגידו על כך שב-2016 ג'והנסון גילמה גם דורבנית בשם אש בסרט "לשיר" ואת הנחש קא בעיבוד המונפש למחצה של "ספר הג'ונגל"? נכון שמדובר בדיבוב בלבד, אבל זה לא יכול להיות צירוף מקרים גרידא, חבר'ה. סקרלט פשוט לא רוצה יותר להיות בת אדם. נמאס לה. עובדה שבחודש הבא היא תפציע על המסכים בתפקיד חייתי נוסף, כחלק מקאסט המדובבים של "אי הכלבים" של ווס אנדרסון.
למען ההגינות נציין שתפקידי דיבוב דורשים פחות עבודה, ושהאלמנה השחורה אמנם תובעת מג'והנסון להתאמן ולהשתחל אל תוך אוברול צמוד, אבל מדובר בתפקיד רווחי להכעיס כמעט. על "מלחמת האינסוף", למשל, קיבלה ג'והנסון 20 מיליון דולר עבור מה שהרגיש כמו 15 דקות על המסך. לכן קל להבין מדוע היא "כלואה" בתפקידים האל-אנושיים האלה: בשוברי הקופות (קרי, יקום מארוול וסרטי האנימציה) היא לא אנושית, וכשהיא כבר אנושית – היא לא אמריקאית רגילה. בקולנוע הניסיוני יותר, נראה שג'והנסון פשוט רוצה לאתגר את עצמה, ושואפת כל פעם להתרחק יותר ויותר מהתדמית שדבקה בה כשהתפרסמה לראשונה. או שבאמת אין לה כוח יותר לקיום אנושי. פייר, הכי מובן.