על מה לדבר
הראיון של בני פרץ עם גדעון אוקו, אולפן שישי
בני פרץ הגיע טעון לראיון הזה, כל מה שגדעון אוקו היה צריך לעשות זה לא להפריע. והוא אכן לא הפריע, לא כשבני שחרר אין ספור עקיצות כואבות כלפי אייל גולן (הוא לא מבין בעסקים, לא רצו אותו בוועדי עובדים, הוא לא עושה בר מצוות כי הוא לא רוצה שהילד יחבק אותו) ולא כשהוא העלה לקו הדמיוני את ג'ניפר לופז ושאל אותה אם היא רוצה להופיע. מכל הסכסוכים שאייל גולן ניהל בשנים האחרונות, והיו לא מעט כאלו, זה עם בני פרץ הוא כנראה האישי והקטנוני ביותר. החברות האדוקה בין השניים הפכה לפיצוץ גרעיני של תביעות משפטיות, חילופי האשמות ועלבונות ברמה הכי עמוקה וכך במשך רבע שעה, בני פרץ מימש כל עקיצה פוטנציאלית שעלתה בידו. לאף סלב בדרג שלו זה לא אמור לקרות, התכתשות כזו פומבית וחסרת פאסון, אבל זה הקטע עם אייל גולן - הוא איי ליסט עם תודעה של פליט ריאליטי והגליץ' הזה בתעשיית הסלבס הוא הזדמנות נדירה לחזות מקרוב בסכסוכים הכי מטונפים ומורכבים של האנשים הכי מפורסמים במדינה. (צליל הופמן)
מה לראות
PEN15, הולו
אני לא יודעת איך זה קרה אבל הגעתי ל-PEN15 רק בעונה השנייה שלה, שפוצלה לשני חלקים (השני טרם שודר). מ-2019 מסתובבים אנשים שיודעים שקיימת סדרה כזו בעולם ולא מספיק מפיצים את הבשורה. זה בלתי מוסרי בעליל ועוול עצום שכן מדובר בסדרה שמתיישבת בנינוחות לצד "שומרים" ו"יורשים" כסדרות המופת של התקופה. PEN15 היא סדרה דפוקה, צריך להגיד. שתי בנות 33 שמשחקות בנות 13 בשנת 2000 כשמסביבן כולם ילדים זה קונספט כמעט מטריד אבל למרות שזה נשמע זוועה, זה עובד כל כך אבל כל כך טוב. PEN15 היא לא רק מכונת זמן מדויקת עד צמרמורת, היא גם יצירה מרגשת בצורה יוצאת דופן ומצחיקה באופן מופרע. אין חלק בה שלא עשוי לכדי שלמות ואחרי שמסיימים אותה מבינים היטב: ככה בדיוק, ולא מילימטר פחות מזה, צריכה להיראות טלוויזיה ב-2020. (צליל הופמן)
BLACKPINK: Light up the sky, נטפליקס
מה עצוב, מדאיג ובשום צורה לא מעורר קנאה? הדוקו על בנות בלאקפינק, אלא מה. בטח לא ציפיתם לתשובה הזו אבל גם אני לא ציפיתי להתכסות בעננה שחורה אחרי צפייה ב-79 דקות של דיכאון לא כל כך סמוי. בלאקפינק היא מלהקות הקיי-פופ הגדולות בהיסטוריה ויותר מכל להקה אחרת, הכניסה שלה למיינסטרים העולמי שוברת כל שיא אפשרי. זו הזדמנות מצוינת לכאורה להכיר את הבנות דמויות הבראץ של הלהקה אבל במקום זה אנחנו נחפשים לתנאי הפרך בהן הן מועבדות כבר שנים ולניצול הקיצוני של תעשיית הפופ הקוריאנית את צעיריה. ובעצם זה ניצול זה אנדרסטייטמנט כשחושבים על כך שב-2019 לא פחות משלושה כוכבים - סולי (בת 25), ליו (בת 24), וצ'ה אין-הא (26) התאבדו. הנתונים על דיכאון ונטיות לאובדנות בתעשייה מדאיגים וכשרואים את המצוקה בעיניים של ג'ני, ליסה, רוזה וג'יסו, הדבר האחרון שרוצים לעשות זה לשיר דודו-דו דודו-דו. (צליל הופמן)
אחרי מי לעקוב
Deux moi
לישראלים יש את שרשור הפייסבוק האייקוני "הייתי נציג שירות תמים והסלב הזה התנהג מגעיל" שנפתח לפני שנתיים וחצי בקבוצת "עובדות לא חשובות על סלבס", ולאמריקאים יש עכשיו את דו מואה, חשבון אינסטגרם קטנוני להפליא שמוקדש כולו למלאכה החשובה של השחרת סלבס. החשבון מושתת על סיפורים קטנטנים בדרגות שונות של ג'וס בכיכובם של סלבס אמריקאיים שונים - לפעמים אלה סתם צילומי פפראצי חובבניים (תודה רבה באמת על החשיפה שטימותי שאלאמה מעשן אחרי אימונים בחדר כושר) ומדי פעם אלה סיפורים ארוכים ומופלאים על ההתנהגות הדוחה שאנשים מפורסמים מרשים לעצמם פשוט משום שהם מפורסמים. העובדה שאלה עדויות בגוף ראשון גורמת לסיפורי הרכילות בדו מואה להישמע קצת מפוקפקים, אבל החשבון מתמחה בתקריות קטנוניות כל כך עד שקשה לא להאמין להן. מאז שהוספתי עוקב אני כבר לא יכול לבטוח באהבה שלי לאנה קנדריק או ג'יימס קורדן, ואני מקווה ומאמין שגם הלב שלכם יישבר כשתגלו שהסלב האהוב עליכם הוא בעצם חלאה קטנה לכל נותני השירות שהוא נתקל בהם. (עדן יואל)
מה לקרוא
"מה שאבד בזמן", נורית גרץ
וידוי: אני לא כזה אוהב את הכתיבה הספרותית של עמוס עוז. לא יודע איפה זה פוגש אותי או מה זה מעיד עליי ולא כזה אכפת לי, אבל ככה יצא - לא מאוד אוהב. אבל אהבתי אהבה גדולה את עמוס עוז, החבר המשקיען ואיש השיחה המבריק שהצטייר בתמלולי השיחות שלו עם נורית גרץ (שמרכיבים את רוב הספר), שבממזריות מעוררת הערכה שתלה בספר את סיפורה שלה והפכה את "מה שאבד בזמן" לביוגרפיה של פאנגירל, של מעריצה שמתקרבת אט-אט למושא ההערצה שלה ומכריחה אותו - ואת עצמה, כמובן - לשנות פאזה. החלקים הכי יפים בספר הם בדיוק המקומות האלה בהם לא ברורים יחסי הכוחות בין השניים: גרץ היא לא רק הרשמקול המהלך שמתמלל את דבריו של עוז אלא גיבורה בשר ודם, והסיפורים שנמסרים מנקודת המבט שלה הם החלקים הכי יפים בספר. ועוזר מאוד שגרץ כותבת כל כך יפה וכל כך נקי ובכל כך מעט פאסון. זה ספר שהיו לי כל הסיבות לשנוא ופשוט לא רציתי שיסתיים, והוא מומלץ למי שרוצה להרגיש קצת יותר חכם וקצת יותר נקי בתקופה הזאת. (עדן יואל)
נערות המטוסים הפרטיים המזויפים, הייזל סילס. ג'זבל
אי אז בחודש פברואר, עוד לפני שהקורונה שיתקה את העולם המערבי, האינפלואנסרית נטליה טיילור הצליחה לזייף חופשה שלמה בבאלי כשהעלתה סדרת תמונות נאות ומפתות שצולמו לכאורה במלון יוקרתי ובעצם צולמו בסניף מקומי של איקאה. והנה, תשעה חודשים לאחר מכן, ותעשיית הצילומים המזויפים לאינסטגרם משגשגת. הכתבה של הייזל סילס סוקרת את פריחתו של התחום שהפך במפתיע לסופר רלוונטי ב- סליחה מראש על השימוש בביטוי הכי בילת של השנה - ימי הקורונה: צילומים מבוימים באולפנים. אין מטוסים? אין חופשות? אין בתי מלון מפוארים? אין בעיה: האינפלואנסרים שמחויבים לתחזק את הנראוּת הנייסית שלהם עטים על הסטודיואים לצילום, שוכרים תפאורות מורכבות ומהנדסים צילומים בהם נראה כאילו חייהם היפים והשקריים ממשיכים כרגיל. כי יותר מכל, בני אדם הם יצורים עקשניים ואין להם בעיה לעוות ולכופף את המציאות הכי פחות גמישה לצרכיהם. והצרכים שלהם, מה לעשות, כוללים שכירת כוסות שמפניה והעמדת פנים שהם טסים לשום מקום במטוס פרטי. (עדן יואל)
למה להקשיב
אנני - Dark Hearts
אין אמנית קמצנית כמו אן ליליה ברגה סטרנד, שמופיעה בשם הבמה הבלתי ניתן לגיגול אנני. עברו 11 שנים מאז האלבום האחרון שלה, ולמרות סינגלים פה ושם, מה שהיא סיפקה עד כה זה בעיקר דממה. היעדר של יצירה. ולפתע, אלבום חדש בשם "Dark Hearts", שאין פסקול טוב ממנו לתקופה החמה והמבאסת הזו. אנני היא בדיוק מה שעולה לכם בראש כשאתם מדמיינים זמרת פופ נורווגית - היא מחושבת ומהורהרת וכותבת מילים אפלות מאוד לשירים שלה, ואז עוטפת את זה בהפקה אלקטרונית עשירה ומרימה שמצליחה לשטות במאזין ולגרום לו לחשוב שהוא שומע סתם שיר פופ. הסינגל "American Cars" הוא דוגמה טובה לשיר בסגנון של אנני, אבל אם אתם מחפשים דיפ-קאט אמיתי ומשכנע, שווה לנסות את שיר הפתיחה "In Heaven" או אתם מפגן העוצמה "Miracle Mile" כדי להבין לעומק את החוויה האנני-ית המלאה. (עדן יואל)
יש לנו גם פודקאסט:
כמעט מפורסמים - שיחה על קולנוע, טלוויזיה ודברים שמפורסמים עושים. פרק חדש בכל שבוע, בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, בדיזר, באפליקציית רדיו תל אביב ובאתר.
תמונה חיצונית: צילום מסך יוטיוב, צילום מסך קשת 12, Getty Images - Chung Sung-Jun, צילום מסך הולו, שאטר סטוק
