על מה לדבר
עומר אדם לא רוצה להיות פה
התחלתי לכתוב משהו בסגנון "כשעומר אדם לא במיקונוס, תוכלו למצוא אותו ב-", ואז הבנתי שלא, עומר אדם תמיד במיקונוס. פיזית וכסטייט אוף מיינד, עומר אדם תמיד בחוץ לארץ - תמיד על איזו יאכטה או בתוך ג'קוזי עם ידידים, תמיד עושה משהו כיפי לכאורה במדינה שאיננה דוברת עברית. הבנאדם מוכן אפילו להיות האמן הראשון שיטוס ויופיע באיחוד האמירויות - איחוד הפאקינג אמירויות! מדינה שהיא חצי קניון וחצי מדבר עם טמפרטורה ממוצעת של 600 מעלות בצל ואפס סובלנות כלפי ביגוד קצר - כדי לא להישאר פה. וניכר שכל מה שהוא רוצה זה באמת הכיף הכי בייסיקי שיש: קריוקי עם חברים, רביצה על החוף, לשכור סירה ולנסות להשיט אותה. אלה לא דברים מובנים מאליהם במציאות הנוכחית, אבל גם לא פנטזיות מופרעות. עומר אדם לא רוצה מטוס פרטי, הוא רק רוצה לרקוד. וכאן, במדינה הכי רכלנית במזרח התיכון, קשה לו לרקוד בלי שזה יהפוך מיד לאייטם רכילותי, וכל הכיף יתנדף. אז יש קצת מה לקנא בעומר אדם ובחיי חוג הסילון שלו, אבל אנא, בחנו מקרוב את התיעודים שלו משם - זה לא כזה זוהר, ולפרקים זה אפילו טיפ-טיפה עצוב.
ההתהפכות על הבוזגלוס
אם היה קו דמיוני לסבלנות של הציבור כלפי משפחת הבוזגלו, הרי שהפרסומת של בזק חצתה אותו. עד אז נראה שהיינו מוכנים לקבל מהם הכל: נוכחות מוגברת ומועדפת הפקתית של אסי ב"הישרדות", עונה רביעית של "הבוזגלוס", דדי אישיוז בפומבי בחסות יעקב ומאור, תערוכת ציורים מחני, מקצה השיפורים של עדי, ובקיצור, הם היו כמעט בכל מקום כל הזמן. אנחנו רצינו מהם הכל והם מה זה באו לתת, מכל הלב והנשמה. עכשיו, כשהם מככבים בפרסומת של בזק פתאום לכולם נמאס. הטוקבקים ארסיים מתמיד, טורי הדעה נכתבים ובאחד מהם, זה של רוגל אלפר ב"הארץ", אפילו האשימו את המשפחה בחינוך לבערות. עד כדי כך. אבל מה קרה בעצם? עד לפני רגע כולם נהנו לצרוך ולהשחיר ועכשיו הם לא פחות מאויבי החברה. ברור שיש הרבה מאוד דברים רעים להגיד על הבוזגלוס (ובפרט על אוהד, יש לי חשבון פתוח עם ההיילייטס המבחילים שלו באינסטגרם) אבל יש לי יותר דברים רעים להגיד על המיאוס הפתאומי הזה. לראות את הבוזגלוס לצד גידי גוב בשיא הפריים טיים שוב ושוב גרם להרבה מאוד אנשים לרצות להעמיד אותם במקומם ולהחזיר אותם לימים שבהם הם היו סלבס דרג ד' ולא, נגיד, ב', וחבל. בניגוד להרבה מאוד סלבס כאן, הבוזגלוס מוכנים לעשות הרבה כדי לייצר לנו דרמה ופאן וסיבות לרכל עליהם. תנו להם את המומנט שלהם, הם לפחות יודעים מה לעשות איתו. (צליל הופמן)
גניזת השירים של צה"ל
תוך פחות מחודש, צה"ל גנז את פרסום הקליפ לביצוע מחודש לשיר "תמיד עולה המנגינה" והסיר מיוטיוב ביצוע נוסף לשיר חדש בשם "צה"ל בייבי" - כנראה השם היפה ביותר שניתן אי פעם למוצר פופ עברי - אחרי פניה של ynet לגבי תוכנו. הקליפ נגנז משום שהחיילות המזמרות בו צולמו גם כשהן שוטפות כלים במטבח צה"ל, מה שנתפס כהנצחה של מחשבה שוביניסטית מיושנת וייצוג לא שוויוני של חיילות. "צה"ל בייבי", בביצוען של עדן אלנה וזמרות נוספות מהלהקות הצבאיות, הוסר בגלל שורות כמו ""בייבי הקב"א שלך לא עולה לי, תסגור את השבת לא משנה לי" ו-"אני אגיד אותך למשטרה".
עבור כל מי שתהה אם צה"ל הוא ארגון שהולך ומתייעל, הרי שזו התשובה. מדובר בשני תוצרים שהשקיעו בהם לא מעט כסף, זמן וכוח אדם בלי בכלל לבדוק אם הם עומדים בסטנדרטים הבסיסיים שצה"ל קבע. זה מהדהד את סאגת הגיוס של נועה קירל ואת פרשת הרקדן הצבאי שהגיעה קצת אחריה: צה"ל רוצה להיות גם גוף בידורי, וככזה הוא מחויב להמשיך ולייצר תוכן פופי ומעניין שאנשים ירצו לצרוך. הבעיה היא שהוא גם גוף בטחוני עם מנטליות שהיא הכל מלבד פופית ומעניינת. וכשהוא מנסה לאחד בין העולמות האלה, גם כל הנועה קירליות ועדן אלנות לא יעזרו לו. מי שמחויב קודם כל להיות מהוגן וערכי יתקשה לבדר ולשמח עם שורות כמו "הקב"א שלך לא עולה לי", ומי שמנסה להזריק ערכים של כבוד והומניות לתוך השיר הלא מאוד פמיניסטי "תמיד עולה המנגינה" - נו, מה בדיוק הוא חשב שיקרה?
למה להקשיב
b7, ברנדי
האלבום החדש של ברנדי נשמע על פניו כמו מלכודת למילניאלים: זמרת שהגיעה לשיא תהילתה ב-1998 משחררת מוזיקה חדשה במקביל להגעת הסדרה בכיכובה ("מואישה") לנטפליקס? בואו תשימו לנו פה קטע מ"לחיי האהבה" ובכלל תגמרו אותנו. אבל בחיי שחצי מהאלבום החדש של ברנדי מצדיק האזנה ואף התעלפות קלה. אני מתעקש רק על המחצית השנייה שלו, בערך מהשיר "No Tomorrow", כי הפתיחה באמת קצת מנומנמת ומנג'סת, אבל אז לפתע נפתח איזה משהו ב-b7, וברנדי מספקת בו רצף שירי אהבה לוהטים ומופקים לעילא, עם ביטים נעימים וקול מלא נשמה שיטיס אתכם חזרה למסיבת כיתה, אבל בקטע טוב.
מה לקרוא
"שחקנית פוקר מקצועית נמצאה "שרופה במצב חמור". האם היא נרצחה בגללהימורים?", פילאר מלנדז, דיילי ביסט
מותה של סוזי ז'או לא סוקר יותר מדי בישראל כיוון שפוקר מקצועי הוא ספורט די נישתי פה וגם כי, אתם יודעים, יש לנו מספיק אלימות נגד נשים ואנחנו לא מרגישים את הצורך לייבא אותה גם מחו"ל. לפני 8 ימים, ז'או נפגשה בחדר המלון שלה עם גבר בשם ג'פרי מוריס, איתו לא הייתה לה היכרות מוקדמת. גופתה נמצאה למחרת אחרי שהוצתה ונשרפה למוות, ונתיחת הגופה חשפה כי מוריס אזק את ידיה וככל הנראה ביצע בה תקיפה מינית. הוא מצדו טוען כי ז'או עזבה את המקום עם חפציה אחרי המפגש, וכי הוא אינו יודע מה עלה בגורלה - טענות שלא לגמרי תואמות את איכון הטלפון של ז'או מאותו ערב.
בימים לאחר פרסום הידיעה הראשונית על מותה של ז'או, רבים סברו כי היא נרצחה אחרי שהסתבכה בהימורים. בכל זאת, שחקנית פוקר. אולם המשטרה שללה במהירות את כיוון החקירה הזה, וברגישות נדירה הודיעו כי חלק ממטרת החקירה היא "לנקות" את שמה של ז'או ולעזור למשפחתה לקבל את הצדק שמגיע להם. הכתבה ב"דיילי ביסט" היא בו זמנית קריאה קשה ואלימה, אבל גם הספד תכליתי ומרגש לאישה שסבלה גורל איום ונורא, ולא מגיע לה שיזכרו אותה רק בגינו.
עשור לדגם הליטה של ג'פרי קמפבל, מרי לודי, דה קאט
בדיאגרמת ון שבין כאב ברמה של עינוי סיני ואסתטיקה של נעלי גזית, שוכן טעמי האישי בנעליים. קרוקס על פלטפורמה, UGG פרוותיות בורוד, מפלצות באפלו, זרקו שם של מותג וולגרי - והוא כבר ימצא את דרכו אל כפות הרגליים שלי. לפני עשור נפתחה חנות של ג'פרי קמפבל ושם גיליתי את המותג שהפך לשם נרדף מבחינתי לראשון מערב, העיר שעיצבה איתו. כולן הלכו איתו: מלינדזי לוהן וג'סיקה אלבה וכל בחורה שנייה בקניון הזהב. בשבוע שעבר ציינו ב-The Cut, עשור לדגם הליטה, דגם שהפך למזוהה לא רק עם המותג אלא עם דור שלם של בחורות שנוהרות אחרי השילוב המסתורי והנצחי הזה שבין מכוער ליפה. אם אני מבינה משהו בחיים האלה, הרי שדגם הליטה צריך - וגם יעשה - קאמבק, עכשיו יותר מתמיד. אני כבר מוכנה עם האשראי. (צליל הופמן)
אחרי מה לעקוב
רק סיקור חיובי! כך כתוב בתורה בנוגע לרכילות, מתברר. זאת אומרת, אל תלך רכיל בעמך אלא אם כן הרכיל הוא "וואו! איזו מהממת האינפלואנסרית הדתייה נטע ברודיאנסקי" ואז זה ממש בסדר. עוד דברים שגיליתי השבוע שהדת מאפשרת בעקיפין: קעקועים. לא אמיתיים אלא כאלו שנעשו באיפור קבוע, שזה סוג של קעקוע אבל כזה שמחזיק שלוש שנים. באופן כללי נראה שהמגזר הדתי צמא מאוד לנוכחות אינסטגרמית ולכניסה צנועה לעולם הפוסטים הממומנים, האינפלואנסינג והכסף שניתן לעשות ממנו. אלא שנראה שהדת לא לגמרי זורמת עם זה והטריקים שאינסטגרמרים דתיים מוצאים כדי לעקוף את זה הם מופת של תושייה, נחישות, יצירתיות וכל שאר הדברים היפים שמאפיינים את העם שלנו. לצ דתיים בידור ודתי בידור, פועלת הרבנית של האינסטגרם (ההנדל הכי יפה בימינו, תודו), שמסקרת בעיקר אושיות דת וביוטי כמו תגל אלכסנברג, חני ויינברגר ושיראל אברהמי. הרבנית מאפשרת כניסת חילונים לגריד שלה כשהם מגלים קרבה כלשהי לדת - כמו טיילור מלכוב, שעל פי פרסומים מתכוונת לשמור שבת בעקבות בן זוגה, המתחזקת העולה קורין גדעון או המחוזקת הראשית עדן הראל. לרוב הפרסומים נעים בין אייטמים של כלום לבין אייטמים של ממש שום דבר, אבל זה היופי בעמוד הזה - הכל הבל הבלים עם פילטר אלוהים. עוד לא קראתם מה קרה לחשבון של המשפיענית זהבי חיימוביץ? הלם הלם הלם!
איך להסביר מיהו מאשין גאן קלי בדרך שהיא לא חחחחחחח? כמעט בלתי אפשרי אבל אנסה: מאשין גאן קלי (השם נלקח מכינוי שהוענק לגנגסטר בשם ג'ורג' בארנס, אלא מה) הוא ראפר שלוקח את עצמו מאוד ברצינות, כולל סכסוך עם אמינם וקעקועים והכול. הוא אפילו היה אמור להגיע לארץ השנה להופעה אבל הקורונה דחתה עבורנו את הסיפוק הזה. מאז הוא כבר החליט לעבור לרוק אבל בכל מקרה, העניין שלי בו הוא בוודאי לא המוזיקה שלו, על אף שזו הולכת וצוברת פופולריות, אלא דמותו הדושבאגית שקיבלה כעת שכבה נוספת בזכות מערכת היחסים שהוא מנהל עם מייגן פוקס. פוקס, שנפרדה מבעלה בריאן אוסטין גרין בפעם השנייה, הכירה את קלי על סט של סרט בינוני כלשהו, קלי ליהק אותה לקליפ האחרון שלו וכעת הם זוג שמוציא לשון בתמונות באינסטגרם על אף שמדובר באישה בת 34 ובגבר בן 30. הפרידה מבריאן אוסטין גרין (מגיע לי פרס על זה שאני לא קוראת לו פשוט דיוויד סילבר) הפכה, כצפוי משני האנשים הטראשיים האלו, לפרידה מטונפת ומלאת עקיצות. אבל יותר מהצד שלו. הוא החליף 60 בנות זוג צעירות מאז הפרידה והיא בסך הכול המשיכה לקשר זוגי וכל חטאה היה להעלות משפט משתפך ומוזר מבחינת ניסוחים על קלי. הוא החזיר לה בעקיצה כשהעלה תמונה של הבנים שלהם (ועוד אחד שלו) עם אותו משפט כדי לרמוז לעולם שפוקס היא אמא פח בגלל שהיא בזוגיות עם אדם אחר. בכל מקרה, סאגת העקיצות הזאת הביאה אותי לאינסטגרם של קלי - אדם שהוא במינימום פארודיה אנושית על כל סוג של מוזיקאי וואנאבי שאתם מכירים עם אינסטגרם שמספק דקות ארוכות של פחחח וחחחח. (צליל הופמן)
זה חשבון אינסטגרם שמוקדש כולו לציורים סופר-גסים של פינים ואשכים על פניהם, בפיהם, בידיהם, מאחוריהם ומצדדיהם של פוליטיקאים - מה עוד יש לומר? מדובר בחשבון עם טריק אחד, אבל הטריק הזה כל כך ילדותי וחצוף שאין ברירה אלא לאהוב אותו. ומי שלא גלל לתומו באינסטגרם ונתקל לפתע בתמונה של גנץ מניח ג'ונג' באורך ארבעה מטרים על כתפו של נתניהו, לא יודע מהו אושר. אז תודה למאייר.ת האנונימי.ת והלוואי שיום אחד אמצא גם את עצמי מככב עם אשך עצום במקום פרצוף בגריד האינסטגרם שלך. (עדן יואל)
יש לנו גם פודקאסט:
כמעט מפורסמים - שיחה על קולנוע, טלוויזיה ודברים שמפורסמים עושים. פרק חדש בכל שבוע, בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, בדיזר, באפליקציית רדיו תל אביב ובאתר.
תמונה חיצונית: שאטרסטוק, צילום מסך יוטיוב, האינסטגרם של מאשין גאן קלי/עומר אדם/נטע דרוביאנסקי, Gilbert Carrasquillo VIA Getty Images