משלחת חיפוש 3

אף אחד לא באמת צופה ב"משלחת חיפוש" והנה ההוכחות:

א. היא משודרת בארץ רק בסלקום tv
ב. איש לא זוכר מה קרה בעונתה השנייה (כי היא שודרה לפני שנתיים)
ג. אם הייתם צופים בעונה השלישית של "משלחת חיפוש" לא הייתם מפסיקים לדבר עליה כי היא אחת הסדרות המטורללות על המסך.

אבל אוקיי, לא באתי לפרסם כתב אישום. במקום זאת אגיד שבעונה 3 "משלחת חיפוש" מפסיקה להיות דרמה קומית מהורהרת והופכת לקומדיה שחורה משחור, שלועגת למערכת המשפט האמריקאית, לפיקסציה הציבורית לרוצחים בפרט ולפושעים בכלל. לצערי, העידון שעוד היה בה בעונות הקודמות קצת דועך, אבל זה בסדר, צריך רק להחליף את הסטייט אוף מיינד כשניגשים לצפות בה. אל תצפו להיגיון או חמלה כלפי הדמויות, במקום זאת היכונו למאות רגעי רוע לב, וגם שניים-שלושה רגעים מופלאים של חסד ורגש. למשל, בעימות של דורי עם ההורים שלה. (עדן יואל)

להרוס אותך - I may Destroy You

זה לקח, בערך, שני פרקים ל"בנות" להפוך לסדרה של הדור בזמן ש"להרוס אותך" הגיעה כבר לפרק החמישי שלה מבלי שהכתרנו אותה, הכי בצדק שבעולם, ליצירת מופת מכוננת. מיקאלה קואל, מי שקודם לכן הייתה חתומה על שתי עונות של הקומדיה "Chewing Gum" (עליה לגמרי ניתן לוותר), יצרה סדרה שלא מתחייבת לכמעט אף קונבנציה טלוויזיונית, קופצת קדימה ואחורה בין זמנים ובין ז'אנרים בזמן שהגיבורה שלה (קואל עצמה) מנסה לאסוף שברי זכרונות לתמונה קוהרנטית אחת - זו שבה היא נאנסה ערב אחד במועדון לאחר שסוממה. הסיפור עצמו מבוסס על מה שקרה לקואל עצמה, מי שבדומה לבת דמותה בסדרה ארבלה, הפכה לאייקון של הדור ואחרי שהתראיינה בכנות מטמטמת בשבוע שעבר לניו יורק מגזין, זה גם ברור לגמרי למה. 

חשיפה: ייצוג טרנסי בהוליווד

לא אסגיר שמות, אבל כבר נתקלתי בתלונה על כך שיש המון תוכן להטב"קי משגע שעלה החודש, אבל לאף אחד כוח לצרוך אותו כי הוא, ברובו, מבאס. לא אגיד שאני מתנגד ב-100% לקביעה הזאת, ובאמת הרבה מהסרטים והסדרות שעוסקים בייצוג של הקהילה הגאה הם סוחטי דמעות במקרה הטוב ושיעמום המחץ במקרה הרע. במובן הזה, "חשיפה" הוא חתיכת שיחוק של נטפליקס - זהו סרט דוקו woke-י ברמות, שחוזר אחורה עד ימי ראשית הקולנוע המסחרי ובודק איך בעצם הציגו בקולנוע המסחרי הנ"ל דמויות טרנסג'נדריות. התשובה: על הפנים. אבל "חשיפה" איננו סרט (רק) של בכי ואובדן הזדמנויות, אלא גם מבט מפוכח וסרקסטי על תעשיית הקולנוע המודרנית, ואיך היא אוהבת מאוד להסליל יוצרים ושחקנים למסלולים מסוימים בלי לתת להם הרבה צ'אנס. המרואיינים בסרט מעולים, העריכה קצבית, המידע מרתק ויש בו המון הומור ולב.

בר רפאלי תורמת בסתר

בשלב זה של היחסים בינם ובין הציבור הישראלי, משפחת רפאלי לא מצליחה טו קאץ' א ברייק. כשהם לא חוששים לגורלה של ציפי רפאלי בכלא, הם מתמודדים עם מטרידן שמתנכל לחברי המשפחה, ואז עוד צריכים לספר את כל זה לחיים אתגר. לא קל. אפילו התרומה הדיסקרטית של בר - שמשכה חוט או שניים בשטראוס ושלחה למשפחה שנפגעה ממשבר הקורונה מארז גלידות - התקבלה השבוע בתגובות בוז במקום הרמות ופרגונים. והכי לגיטימי להרים גבה ולתהות כמה בסתר נעשה המתן הזה, אבל מעניין יותר לבחון, אם לשאול שנייה ביטוי מתחום הטיפול הפסיכולוגי, איפה הסיפור הזה פוגש אותנו. למה קשה לנו - עוקבים, גולשים, מעריצים, צרכני תרבות - לחמול את הרפאלי'ז. כי ברור שיש פה עלילת גאולה. ברור שמישהו במשפחה עשה סוויץ' והבין שיש משמעות קריטית לא רק למעשים של בני המשפחה, אלא גם לאיך שהמעשים האלה עוברים ומתקבלים. ואם משפחת רפאלי מושיטה לנו את ענף הזית הזה, אולי הגיע הזמן להפסיק להיות חארות ולהושיט גם אנחנו את ידנו לשלום. מקסימום נריב שוב בשערוריה הבאה. (עדן יואל)

View this post on Instagram

״כתבתם על בר דברים מרושעים מבלי לדעת כמה היא עזרה״: אתמול סיפרנו לכם על המחווה המרגשת של בר רפאלי ששלחה ארטיקים לאב שדיבר על מצבו הכלכלי הקשה. מגיבים רבים יצאו נגד המעשה של בר, אבל האב קרא את התגובות והחליט לצאת להגנתה • עכשיו בסטורי שלנו ובאתר ✏️: @ifathilleli

A post shared by mako סלבס (@makocelebs) on

The Girlboss Has Left the Building, אמנדה מול (The Atlantic)

ב-2006 הקימה הסטודנטית המובטלת סופיה אמורוסו חנות בגדי יד-שנייה באיביי, וקראה לה Nasty Gal. ב-2013, החנות כבר הפכה לאתר קמעונאות ומותג עיצוב בעל מחזור שנתי של יותר מ-100 מיליון דולרים. ב-2014, אמורוסו פרסמה את הספר Girlboss#, כמובן שעם האשטג בכותרת, ובו שילוב של סיפור ההצלחה האישי שלה וטיפים להתנהלות כלכלית נבונה עבור יזמיות צעירות. בין הספר המצליח של אמורוסו ו"לפרוץ קדימה" - ספרה העוד יותר מצליח של שריל סנדברג, מנהלת התפעול של פייסבוק לשעבר - היה ברור שאין, זהו, המהפכה הצליחה ונשים יכולות לעשות ה-כ-ל, ואפילו לצלם את זה בצורה חמודה לרשתות החברתיות.

אבל השיטות של אמורוסו וסנדברג לא התאימו לכל אחת, והקונספט של הגירלבוס הלך ונשחק כשעוד ועוד נשים הבינו שאמביציה היא דבר חשוב, אבל אמורוסו וסנדברג הגיעו לשולחן הדיונים המטאפורי כשיש להן גם חינוך ברמה הגבוהה ביותר וגב כלכלי לא מבוטל. הטקסט של מול הוא בו זמנית סנטימנטלי, כי ניכר שהיא באמת מפרגנת ומכבדת את מי שהשיטה הזו עבדה לה, אבל היא גם ביקורתית ולוחמנית כשהיא נדרשת למנות את הכשלים בשיטה של הגירלבוס (נגיד, אל תיוולדי למשפחה בלי הרבה כסף, זה ממש רע לעסקים). התוצאה היא מעין אשכבה, אבל מהסוג הכיפי, שכל הנוכחים בה שונאים את הנפטר. (עדן יואל)

View this post on Instagram

The only time I’ve cried in front of my team was when I read this letter aloud on Zoom. As of last week I, along with the majority of our team, are no longer with Girlboss. 2020 has quite literally been a world of pain for most of us in some way, shape, or form. For Girlboss, COVID was a head-on, high-speed collision. The Girlboss business relies upon two things to drive revenue: events and brands sponsoring those events. Yes, we also host podcasts, send newsletters, and are highly visible on social, but the majority of our brand partnerships are also predicated on some integration with the Girlboss Rally. I’ll keep most of the details for the next book, but essentially it boiled down to this: we had a high 8–figure partnership lined up, along with other deals that we’d already closed. Then BAM. COVID hit. Revenue decimated. I’m not sure what’s next for me, but what I am sure of is that I’ll always be a champion for Girlboss. I’ll always be “the” Girlboss. And I’ll keep harvesting my learnings for all of you as much as I can, wherever I can. Here’s what I do know: For the first time in my life, I’m prioritizing my wellbeing over my ambition. I’m inspired to give more than I receive, and to be of service. If you want to stay posted on whatever I end up doing next, I’ve launched a little love letter/newsletter that I hope you’ll join. The link’s in my bio. Thank you to the millions of women who supported Girlboss. Thank you to the early investors who believed in us. Thank you, Joe Marchese, for buying the company just six short months ago—who could have known we’d be here today. Thank you to by far my proudest accomplishment, the team at Girlboss, who taught me so much. Sophia

A post shared by Sophia Amoruso (@sophiaamoruso) on

כתב החצר בטוויטר

בכל פעם שיש לי יום רע בו הכל מאיים לקרוס על עצמו מרוב מתח (קרי, כל יום בשבוע), אני בודק מה חדש בטוויטר של כתב החצר. בסגנון אלגנטי ומאופק, אבל כזה שגם יודע לשלוף את הניבים הארסיים ביותר כשצריך, כתב החצר עושה סדר בנעשה בבתי המלוכה האירופאים השונים, ומפרסם ידיעות חדשותיות שונות אודותיהם בליווי תרגום ופרשנות. כך למשל למדתי שהנסיך וויליאם הזמין צ'יפס בפאב או שהמלכה לטיסיה לבשה שמלה בלי שרוולים לביקור רשמי באיים הקנריים - מידע שאני שמח שקיבלתי, ושמח עוד יותר שקיבלתי באופן הנקי והנעים הזה. (עדן יואל)

Greentea Peng

כדי להפוך לסדרה באמת יוצאת מן הכלל, כל המרכיבים צריכים להיות כמעט מושלמים וזה בדיוק היופי ב"להרוס אותך": לצד התסריט, הצילום, המשחק והבימוי המעולים יש גם פסקול מצוין. אחת התגליות שדליתי משם הייתה Greentea Peng, מוזיקאית, שאין לי דרך טובה יותר להגדיר מאשר מכשפת, בת 20 ומשהו מלונדון. יש לה לוק שאפשר לבהות בו שעות ומוזיקה שגורמת לך לרחף. השם המוזר מגיע מאהבתה של אריה וולס לתה ירוק ומ"Peng", שפירושו מושכת ברמות בסלנג בריטי. אפשר להתחיל עם הבוילר רום שלה או ה-Colors Show אבל המגנט הראשון הוא לגמרי פנינת הויטמין די, Mr. Sun. (צליל הופמן)

קבוצת הפייסבוק של כמעט מפורסמים

פתחנו קבוצת פייסבוק לפודקאסט! זה אומר חלל בטוח בו ניתן לדון במאכלים המפוקפקים שמירי כהן (אמה של אלין) מכינה למשפחתה, באוצרות שהתגלו בפרקי האודישנים ל"פרויקט Y" (הרבה הופעות אורח מפתיעות), שחקנית התאטרון חולת הקורונה שהשביתה את הקאמרי ועוד נושאים חשובים לאנשים שמעריכים את מעלת הקטנוניות וההתעסקות בזוטות. לא חובה להקשיב גם לפודקאסט אבל, איך נאמר, מומלץ ממש.

?Jessie Ware - What’s Your Pleasure

לאהוב את ג'סי וור זו עבודת פול-טיים עם חרא שכר, אבל מה לעשות שאני וורקוהוליק. באלבום האולפן הרביעי שלה, וור חוזרת לסגנון הסופר-דופר אלקטרוני שאפיין את האלבום הראשון שלה (אם אתם זוכרים את השיר "Wildest Moments" - אז כזה) ומשכללת אותו. השירים ב-?What's Your Pleasure פתייניים ורקידים, קרים וחלומיים אבל גם מרגשים ומעוררי הזדהות. כדי להצטרף סופית לכת המעריצים שלה - שמונה אותי ועוד, נגיד, 40 הומואים עם חשבונות טוויטר פעילים מדי - נא להקשיב באופן בהול לOoh La La, Save A Kiss- Mirage ולשיר הנושא של האלבום ולהיגמר מרוב יופי. (עדן יואל)

יש לנו גם פודקאסט:

כמעט מפורסמים - שיחה על קולנוע, טלוויזיה ודברים שמפורסמים עושים. פרק חדש בכל שבוע, בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, בדיזר, באפליקציית רדיו תל אביב ובאתר.

 

תמונה חיצונית: (Chris Jackson (Getty Images, האינסטגרם של Greentea Peng, יחסי ציבור באדיבות yes, האינסטגרם של בר רפאלי, נטפליקס